בין הדפים של ההיסטוריה הנכתבת בימים אלה בסמטאות עזה ובהרי הלבנון, מסתתרים גם פרקים אינטימיים של מאבק ותקווה. דרמה אילמת מתחוללת ממש ברגע זה בבתים רבים בישראל. בעוד זרקורי התקשורת מאירים את סיפוריהם הכואבים של החטופים, הנרצחים והחללים, נותרות בצל אינספור משפחות הנושאות על כתפיהן נטל בלתי נראה: משפחות המילואימניקים. בין כותלי הבתים נפרסים שדות קרב רגשיים – אמהות שמתמודדות לבדן עם מטלות היומיום, ילדים שמתגעגעים לאבות שמעבר למסך הערפל של המלחמה, וזוגיות שנמתחת עד קצה גבול היכולת. כולם גיבורי היומיום השקטים, שחייהם עברו טלטלה עצומה בשנה האחרונה. הם לא ביקשו להיות גיבורים, אך מצאו עצמם במאבק בלתי פוסק מול עולם שהשתנה ללא היכר.
למסע הזה יצאנו כדי להפנות אלומת אור אל המשפחות הללו, שחיות בינינו בכל יישוב, שכונה וקהילה. דרך עיניהן של משפחות דקל, רבינוביץ ורוטשטיין נחשף סיפור של כאב ותקווה, של געגוע ונחישות. ליוו אותנו בפרויקט הזה תובנותיו המקצועיות של פרופ' דני ברום, מומחה בתחום הטראומה והחוסן. יחד צללנו עם המשפחות אל מעמקי החוויה היומיומית, בניסיון להבין מהו המחיר הרגשי הכבד שגובה המציאות הישראלית מאזרחיה המשרתים.
שלושת האבות עדיין במדים, שלוש המשפחות מנסות גם היום לארוג את חוט החיים בעקשנות ובאהבה. זהו סיפורן.
