מי עומד בימים אלו בראש מערכת המשפט? אם תשאלו את הנהלת בתי המשפט, התשובה פשוטה: שופט בית המשפט העליון יצחק עמית. השבוע, בטקס הסמכת עורכי דין חדשים, הוא הספיק לשאת נאום רשמי ראשון מתוקף תפקידו זה. אלא שעיון מדוקדק בחוק בתי המשפט, מגלה שהתשובה הזו כלל אינה מובנת מאליה.
הסעיף הרלוונטי בחוק הוא סעיף 29. תת־הסעיף הראשון קובע כי ממלא מקומו הראשון של הנשיא הוא המשנה. מכוח זאת כיהן השופט עוזי פוגלמן כממלא מקום הנשיא מאז פרישת השופטת חיות, זאת מכיוון שנבחר לפני כן לתפקיד המשנה לנשיאת בית המשפט העליון. אלא שלפני כשבוע וחצי, ב־6 באוקטובר, מלאו גם לשופט פוגלמן 70, ואף הוא יצא לגמלאות. אז מי בא במקומו? ייתכן שהתשובה מצויה בתת־הסעיף הבא: "נבצר מנשיא בית המשפט העליון ומהמשנה לנשיא למלא את תפקידיהם, יכהן כממלא־מקום הנשיא הוותיק שבשופטי בית המשפט העליון, ומבין בעלי ותק שווה – הקשיש שבהם".
בין מלומדי המשפט ישנה מחלוקת אם תת־הסעיף הזה אכן נותן תשובה למצב שבו גם הנשיא וגם המשנה לנשיא יצאו לגמלאות, כפי שקרה כעת, או שמא הוא נותן מענה רק לאירוע מסוג אחר – כאשר יש נשיא או משנה לנשיא שמכהנים באופן קבוע, אלא שנבצר מהם זמנית למלא את תפקידם.
חוות דעת שחיברו משפטנים המזוהים עם הימין, ואשר הועברה לפני מספר חודשים ליריב לוין, ביקשה משר המשפטים לאמץ את הגישה שלפיה לאחר פרישת פוגלמן נותרה למעשה מערכת המשפט ללא מי שעומד בראשה. לוין בחר שלא לאמץ את הגישה הזו. הוא אף הצהיר על כך באמצעות פרקליטו, עו"ד ציון אמיר, בדיון בבג"ץ. שר המשפטים, שלא היה מעוניין בפסיקה שתחייב אותו לבחור נשיא חדש, העדיף את הפרשנות שלפיה המחוקק התכוון שלא להותיר חלל בראש המערכת בשום מצב. מה שלוין לא עשה הוא להצהיר רשמית את מי מהשופטים הסמיך המחוקק, לשיטתו, לשמש כממלא מקום הנשיא במצב כזה.
הקביעה כי ממלא המקום הוא "הוותיק שבשופטי בית המשפט העליון" יכולה להתפרש בשתי צורות: השופט שמכהן את התקופה הממושכת ביותר בבית המשפט העליון, או השופט שמכהן את התקופה הממושכת ביותר כשופט בכלל. אם הפרשנות הראשונה היא הנכונה, השופט הוותיק ביותר הוא אכן השופט יצחק עמית, המכהן בבית המשפט העליון כבר 15 שנה. לעומת זאת, אם מפרשים את הסעיף בדרך השנייה, אזח השופטת גילה כנפי־שטייניץ, מי שמונתה לשופטת שלום בירושלים בחודש ספטמבר 1993, לפני למעלה מ־30 שנה, ותיקה ממנו, אף שמונתה לכהן בעליון רק לפני כשנתיים וחצי.
אז מה התשובה הנכונה? סעיף 29 לא נותן לכך תשובה מפורשת, אך ייתכן שרמז ניתן למצוא בסעיף הקודם. סעיף 28 עוסק בשאלה מי יושב בתור אב בית הדין בדיוני בית המשפט העליון. תת־הסעיף הראשון קובע כי במקרה שבו איש מחברי ההרכב איננו נשיא בית המשפט העליון, המשנה לנשיא, נשיא לשעבר או משנה לנשיא לשעבר, יישב בראש ההרכב "הוותיק שבשופטים, ובין בעלי ותק שווה – הקשיש שבהם". לאחר מכן נאמר במפורש: "לעניין סעיף זה, רואים את הוותק לפי תאריך מינויו של השופט לבית המשפט העליון". מהעובדה שתת־סעיף דומה לא כלול בסעיף הבא אחריו, סעיף 29, ניתן אולי להסיק שבמקרה זה התאריך הקובע הוא זה שבו מונה השופט לשיפוט באופן כללי, לאו דווקא לבית המשפט העליון.
בבית המשפט העליון מעדיפים את הפרשנות שלפיה השופט עמית הוא ממלא המקום, משום שהיא תואמת את נוהג הסניוריטי המסורתי. מלבד השופט יוסף אלרון, עמית הוא המועמד המועדף על כל שופטי העליון, ולכן מבחינתם הוא גם המועמד הטבעי למלא את מקום הנשיא בתקופת הביניים. אלא שההעדפות האישיות של השופטים אינן חשובות. מה שקובע הוא החוק. מעניין אם יימצא כעת עותר שינסה לאתגר את מעמדו של השופט יצחק עמית כנשיא הזמני השני של בית המשפט העליון.
