עלינו לומר בבירור: נכשלנו בטיפול במילואימניקים

בראשית 2009 הזכיר לנו המוזיקאי אריאל הורוביץ שבשעת משבר יש על מי לסמוך, שהמילואימניקים תמיד יהיו שם. כשרוחות הקרב יסערו, לא נאמין איך הם מופיעים "כמו רקפות בין הסלעים". סוף 2024, ושדות עזה ודרום לבנון מלאים ברקפות הטובות ביותר שלנו, כאלה שגדלו בערוגות המשובחות מכולן. אבל כשהמוזיקה מפסיקה ומקשיבים גם לרחשי הלב, מבינים משהו נוסף וכאוב: בחלוף מעל שנה למלחמה, משפחות המילואימניקים קורסות.

"בכל פעם שיש איזו התכוננות לסבב, אתה יודע שהחבר'ה יעזבו הכול ויבואו. אבל הם כבר אומרים לך, 'אחי, אני בא, רק תביא לי כסף לייעוץ זוגי כי כולנו כבר על הקצה'", מתוודה יונתן דקל ממודיעין, בפרויקט משפחות המילואימניקים (דיוקן). כשמסתכלים על הנתונים, מבינים למה הוא מתכוון.

שבע אוגדות מתמרנות כרגע בלבנון ובעזה, והצבא מתוח עד לקצה. חיילי מילואים נקראים לדגל בסבב המי־יודע־כמה. בנות ובני הזוג עוצרים נשימה מדאגה, ונושאים בעול השגרה בחרדה. במקביל, החיים באזרחות ממשיכים. לא ברור מי יחכה להם בשוק התעסוקה, מי יסייע באיחוי התא המשפחתי ביום שאחרי, היכן ימצאו רגע לרפואה לעצמם.

יותר משנה למלחמה, עלינו לומר בבירור: כמדינה וכחברה, נכשלנו בטיפול במילואימניקים.

די בבחינה רפה של הסנטימנט הישראלי, רווי הפילוגים, כדי לאשש זאת. אם בתחילת המלחמה חיילי המילואים נעטפו בחום, כיום רבים מהם שקופים – פשוט כי לכולם קשה. והמדינה? היא תעניק להם בקרוב מאוד סטירת לחי בדמות "חוק הגיוס" שצפוי לעבור אחרי החגים. ערב העברת תקציב 2025, איזה לובי או קבוצת לחץ עומדים בדיוק לצד סקטור המילואימניקים העל־מגזרי?

ישראל של היום נמדדת – ובצדק – ביחסה למפונים ולחטופים, אבל היא חייבת להימדד גם בגישתה למילואימניקים. הערכה ומחיאות כפיים כבר לא יספיקו כאן. אנו מוכרחים לתגמל אותם, וביתר שאת. פחות מס וארנונה, יותר הטבות ברכישת דירות, בקופות החולים ובטיפול במשפחות – והיד עוד נטויה.

אם נעשה זאת, החברה כולה תרוויח. לא רק כי נרומם קבוצה שמגלמת אידיאל של הקרבה, אהבת המדינה והזולת. פשוט מכך: בלי שינוי גישה למילואימניקים, המערך הזה יקרוס – ואיתו גבולות המדינה.

המילואימניקים הם פסגת הישראליות, וכך ראוי לראותם. כפרטים, עלינו לחבקם ולארח את בני משפחותיהם כאושפיזין, לשאת אותם על כפיים בשמחת תורה. והממשלה? מוטב שתתחיל בביטול "חוק הגיוס", ואולי, במקום אחד המשרדים המיותרים, תקים גוף או מנהלת לענייני מילואים. אין חשוב מזה. בנפשנו היא.