מאז 7 באוקטובר פורסמו כמה עשרות ספרי ילדים שנכתבו כמענה למציאות המלחמתית. עיון בספרים אלו חושף תמות משותפות, כגון עיסוק בשכול ובאובדן, לצד ספרים בעלי אוריינטציה טיפולית שנועדו לסייע בהתמודדות עם פחד וחרדה. ספרים אחרים משקפים חוויות קולקטיביות, כמו היעדרות ממושכת של אבות בשירות מילואים, או מדגישים ערכים של אומץ וגבורה. הדחיפות שבכתיבת ספרים אלו הביאה לכך שרבים מהם ראו אור בהוצאה עצמית, לעיתים תוך ויתור על תהליך עריכה קפדני. עם זאת, עצם קיומם ופרסומם המהיר מעיד על האמונה בכוחם של ספרים לשמש כלי טיפולי ולתת מענה למציאות מורכבת וכאוטית, לצד הצורך הדחוף של קהל הקוראים במענה רגשי ורוחני.
אחד הספרים הללו עוסק בסוגיה מורכבת במיוחד – פוסט־טראומה צבאית. ספר זה נכתב טרם המלחמה, אך צאתו לאור התבררה כתזמון רלוונטי שאף אחד לא צפה.
אֶתְמוֹל, אַחֲרֵי שֶׁחָזַרְנוּ מֵהַיָּם, עָבַרְתִּי בַּמִּסְדְּרוֹן לְיַד חֲדַר הָעֲבוֹדָה בַּבַּיִת וְרָאִיתִי שֶׁאַבָּא שׁוּב מְצַיֵּר.
"אַבָּא, מָה אַתָּה מְצַיֵּר?"
אַבָּא חִיֵּךְ וְשָׁתַק. הִתְקָרַבְתִּי בִּזְהִירוּת אֶל שֻׁלְחַן הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ.
"זֶה נִרְאֶה כְּמוֹ פַּרְצוּף" אָמַרְתִּי. "הָא.. נָכוֹן" אַבָּא הֵשִׁיב "אֲבָל זֶה בְּעֶצֶם צְרִיחַ שֶׁל טַנְק מִלְּמַעְלָה".
יובל הוא ילד שאביו מתמודד עם פוסט־טראומה בעקבות שירותו הצבאי. הטראומה של האב מתבטאת בכך שהוא עשוי לכעוס פתאום או להיבהל מרעש אופנוע או פיצוץ זיקוקים. אף על פי שהיחסים בין האב לבנו קרובים, ניכרת עננה מתמשכת של כאב אשר משפיעה על מערכת היחסים ביניהם.
יום אחד יובל נכנס למטבח ומוצא טנק. הטנק, הנראה כיצור פלדה מגושם וחביב, נושא על ראשו ספק מחושים ספק אנטנות. למרות הזרות והמוזרות, הטנק משתלב בחיי המשפחה – הוא יושב סביב השולחן לארוחה, והולך לבילוי בים. הבחירה הספרותית להפוך את דמות האב לטנק, מאפשרת לדון בכאב ובזעם הנלווים לפוסט־טראומה דרך האנשת הסמל הצבאי. הדמיון בין האנטנות הצבאיות למחושי החרק מציב בו־זמנית ניגוד וקשר בין סמל המבטא כוח ובין סמל מרתיע ונטול כוחות, ומבטא את התעתוע במצבו של האב.
ההאנשה של הטנק מפגישה בין המכני והאנושי בצורה מתוחכמת ואלגנטית. לדוגמה, כשהמשפחה הולכת לים, הטנק נגרר מאחור כי יש לו נזילה והוא מתחמם. בעוד המשפחה נכנסת למים, הטנק נותר בצילייה להתקרר. ההתנהגות המכנית כומסת בתוכה התנהגות אנושית, והיכולת לדבר על זעם ועל רגיעה באמצעות הסמל מעצימה את הסערה הפנימית שהאב חווה ומגבירה את האמפתיה כלפיו.
האיורים חושפים רבדים סמויים בדינמיקה המשפחתית, כמו דמות האם שמובילה את המשפחה ברגעים שבהם האב נמצא במצב של "טנק". אך בלב הסיפור עומדת כמיהה לקרבה בין האב לבנו, כאשר ביניהם עומד הפצע הרגשי שהאב נושא עימו. באמצעות סמל הטנק, האב והבן מוצאים דרכים חדשות לתקשר – האב מבטא את כאביו באמצעות ציוריו, והבן חולם את דמות האב כטנק. הרגע שבו הטנק מחבק את הילד הוא רגע יפהפה של קרבה נוגעת ללב.
יצירתו של דוד סוסנובסקי, שכתב ואייר את הספר, נולדה מתוך הצורך האישי שלו לתווך לילדיו את התמודדותו עם פוסט־טראומה. במציאות הנוכחית, שבה מתרחבת ההתמודדות עם השלכות הטראומה הצבאית, הספר מציע גישה עדינה ורגישה להתמודדות עם מציאות קשה וסוערת, תוך הימנעות ממסבירנות יתר, והישענות על הקסם שספרות טובה יכולה להציע.
אבא טנק
כתב ואייר: דוד סוסנובסקי
ערכה: שירי צוק
גם וגם
לגילאי 5 ומעלה
