חסידות ברסלב היא תופעה רוחנית־תרבותית מרכזית בהוויה הישראלית מזה כמה עשורים. אין לתופעה זו מוקד כלשהו או יד מכוונת, והיא מתפתחת לכיוונים רבים – קהילות סגורות הסוגדות לרבי נחמן, שיעורים בבתי כנסת, נסיעות המוניות לאומן גם בזמן מלחמה, יצירות ספרותיות ובימתיות, תרגומים לשפות רבות, "ברס־סלבס" – תופעה של ידוענים אוהדי ברסלב, ועוד.
דומה שהגיוון בדרך הופעתה של ברסלב – הן מבחינת האוכלוסייה והן מבחינת אמצעי הביטוי – נעוץ בראש ובראשונה באישיותו הססגונית של רבי נחמן עצמו. ראשית, סיפור חייו, המתועד היטב על ידי חסידיו, הוא מאלף ונוגע ללב: הוא שיתף רבות את חסידיו בייסוריו העצומים, הפיזיים כמו הרוחניים, והדבר בא לידי מובהק בסיפור מסעו המוטרף לארץ ישראל, לקראת שנת 1800; הוא שיתף אותם גם ב"השגותיו" העליונות – חזיונות מופלאים, חלומות חידתיים, ומדרגות קדושה שלדבריו לא חווה אותם אדם מעולם.
מרכיב שני הוא כישרונו האדיר כסופר: הוא הוכרז לא מכבר כאבי הספרות העברית החדשה, בזכות סיפורי המעשיות שלו, פנינה ספרותית־אוניברסלית. והמרכיב השלישי הוא המרכיב המשיחי, הדומיננטי כל כך בעולמו. הכמיהה לעולם גאולי היא אחד המרכיבים העמוקים ביותר של הנפש היהודית, ורבי נחמן "סיפק את הסחורה" בדמות תורה גואלת, תורה השייכת כבר לעולם הבא, תורה המשנה את תודעתו של אדם מן היומיום האפרורי למקום שבו הוא חש חיות, קדושה, שמחה, סיפוק ואמת עליונה.
הספר שלפנינו, "סודות שמים וסודות אדם" מאת פרופ' צבי מרק, מבקש להראות כיצד שלושה מרכיבים אלו התלכדו בספר הספרים של חסידות ברסלב, "ליקוטי מוהר"ן" – ספר דרשותיו של רבי נחמן, והפכו אותו לספר ייחודי ואף יחידאי בארון הספרים היהודי. המחבר רכש בעמל רב את מעמדו כבכיר חוקרי חסידות ברסלב בתקופתנו, ואולי מעולם. הישגיו הגדולים באים לידי ביטוי בשני אפיקים – האחד, הנגשת כתבים ברסלביים מגוונים לציבור הרחב, שאת חלקם הגדול לא ראתה עין מעולם; ואפיק שני בכתיבתו המחקרית, החושפת את גדולתו של רבי נחמן כמיסטיקן.
הרב של המשיח
הקורא בספר ליקוטי מוהר"ן יתקשה, בדרך כלל, למצוא את ידיו ורגליו. רבי נחמן קושר שם בין אלפי מקורות, בעזרת מילת החיבור המפורסמת "בחינת", כאשר הקשר ביניהם רופף למדיי, ואין אתה יודע מהיכן באה הדרשה ולהיכן היא הולכת. עמל רב נדרש מן הקורא כדי "לפצח" דרשה ולהבין את כוונתו של ר' נחמן, וגם אז, רב הנסתר על הגלוי, ובכל פעם נגלות פנים חדשות בהבנתה.
מרק חושף כאן, באופן שיטתי, את הסיבה לכתיבה זו של רבי נחמן. לדבריו, מאחורי כל "תורה" ישנו חיזיון עליון שנגלה לרבי נחמן, אך לא חיזיון סטטי, כדוגמת "מקל שקד" שאותו ראה ירמיה, אלא חזיון דינמי, "מעשה" שלם (דומה יותר למרכבה שראה יחזקאל). רבי נחמן "ראה" את הדברים "במקום שראה", דהיינו היכן שהוא בעולמות העליונים, ואחר כך עמל קשות "להכניס" את החיזיון אל תוך לשון המסורת היהודית, על מנת שייראה כאילו הוא נובע מתוך ארון הספרים היהודי.
מבחינת ר' נחמן, ההישג הגדול ביותר שלו אינו עצם "ההשגות הגבוהות", אלא רק "כשזוכה להכניס איזה דיבור בתוך העולם". פעמים הוא מצליח למצוא כלים לחיזיון – וגם זאת לאחר מאמץ מנטלי כביר – ופעמים הוא מודה שהשגותיו היו כה גבוהות, "שורשי התורה שהיא למעלה מן התורה", ואז החיבור שיצר היה רופף למדיי, "בדרך אסמכתא בעלמא… מחמת שהוא גבוה ומרומם מאוד".
רבים מכירים את הקושי לספר חלום לזולת, ומרגישים תוך כדי הסיפור כמה אינפורמציה אובדת בדרך. מעטים יודעים לקחת את החלום ולהפוך אותו ליצירה – סיפורית, שירית או אפילו ויזואלית. קשה עוד יותר לקחת את החיזיון ולצקת אותו אל שפה אחרת, שפת ארון הספרים היהודי, באופן שייתן תחושה של צמיחה אורגנית מתוך המקורות מחד גיסא, אך ישמור על המקוריות ועל הברק מאידך גיסא. הפריסה השיטתית של החזיונות המונחים בתשתית התורות, מאפשרת להבין את הערכתו הרבה של ר' נחמן לתורתו, עד שהוא סבר שהמשיח בכבודו ובעצמו יאמר יום אחד פירוש עליהן. דהיינו, בעוד שהבעש"ט, זקנו של ר' נחמן, היה תלמידו של המשיח, ר' נחמן הופך להיות מורו.
מרק מאבחן אל נכון את יחידאיותו של ספר ליקוטי מוהר"ן מבחינה זו. אין הוא יומן חזיונות, כמו "ספר החזיונות" המאלף של רבי חיים ויטאל, ואף לא ספר דרשות שנאמרו מתוך דבקות ומצב תודעתי עליון, כרבים מספרי הדרשות החסידיות. דרשותיו של רבי נחמן לא היו ספונטניות אלא הוכנו בעמל רב, מתוך ניסיון להכניס את החיזיון אל תוך השפה הבית־מדרשית.
הדוגמה הקרובה ביותר היא הגותו של קרל יונג, הגות שקשה להפריז בהשפעתה על עולמנו. יונג, כמתואר ביומנו, שבר את רגלו בשנת 1944 ולאחר מכן עבר התקף לב, והיה מאושפז תקופה ארוכה במצב שבין חיים למוות. בתקופה זו היו לו חזיונות ארוכים ועוצמתיים. לאחר שיצא מן האשפוז החל לעבד את מה ש"ראה", הן מבחינה ויזואלית והן מבחינה סיפורית. אך עיקר העניין – וכך נוצרה השיטה היונגיאנית – יונג הצליח להפוך את חזיונותיו לתורת נפש מעמיקה, פורצת גבולות, מחברת עמוקות בין "סודות אדם" ו"סודות שמיים".
אני מניח שמחקר יומרני יותר היה ממקם את רבי נחמן בחברת ז'אנר מיוחד של מיסטיקנים שידעו להפוך את חזיונותיהם להגות, ובמאמץ נוסף אפשר היה לאתר מקבילות לרבי נחמן גם בתוך המסורת היהודית עצמה. על כל פנים, ייחודו של ליקוטי מוהר"ן הוא בהיותו ספר שאורז מספר רב של דרשות מן הסוג הזה. בחלק מן המקרים יש בידינו גם את הרובד החזיוני עצמו, את חומרי הגלם שמהם נחצבה הדרשה. במובן הזה קשה למצוא ספר שלם הבנוי כך, לפחות לא בארון הספרים היהודי.
השוחד הקדוש
היבט נוסף לרובד החזיוני בליקוטי מוהר"ן הוא הרובד הסיפורי. החידוש של מרק הוא שרבי נחמן לא רק סיפר סיפורים אלא גם סיפר דרשות. דהיינו, לדרשות בליקוטי מוהר"ן יש ממד עלילתי ורכיב של "תמונה נעה". היא מתחילה בנקודה אחת בזמן ומתקדמת לזו שלאחריה, עד שנרקמת מעין עלילה שלימה. היבט ייחודי זה הביא את רבי נחמן לבקש מתלמידיו "ללכת" עם התורה, לנסות לחיות על פי הסיפור שהיא מספרת. הסיפור יכול להקיף את סדר יומו של האדם או את מכלול חייו. הוא עשוי לנוע מייסורים להתגלות, מכפירה לשמיעת ניגון משיחי ועוד. מרק גם מראה את הזיקה העמוקה בין ליקוטי מוהר"ן לסיפורי מעשיות, ומדוע נכונה הערכתם של חסידי ברסלב שכשם שבבסיס הסיפורים ישנם תורות, כך גם בבסיס התורות ישנן "מעשיות".
החלק הארוך ביותר בספר מוקדש לעיון נרחב ורב־ממדים בתורה כ' מליקוטי מוהר"ן. תורה זו מחברת את שני ההיבטים הקודמים שהזכרנו להיבט שלישי – ההיבט המשיחי. לדברי מרק, לא על עצמה לבדה באה ללמד תורה כ', אלא על ליקוטי מוהר"ן כולו, כספר משיחי. אלא שצריך להבין לעומק מה פירוש המילה "משיחי" כאן. החיזיון שעומד בבסיס תורה כ' הינו מרהיב ביופיו. הוא היה גלוי בכתבים הברסלביים, והחסידים, כמו גם החוקרים, ניסו להבין את הקשר בינו ובין התורה. תרומתו של מרק היא בהבנת הרובד המעשי שלה. התורה הזאת מדברת, בין השאר, בשבחו של ה"שוחד" שנותנים לעכו"ם על מנת שיזכו את ישראל בדיניהם. דהיינו בשבחה של השתדלנות היהודית, שהשתמשה – ועדיין משתמשת – בכסף על מנת להטות את ההחלטות או את גזר הדין לטובתה. החוקרים העלו סברות שונות לגבי שוחד זה, אך מרק מראה שהכוונה היתה לשוחד שניתן לשופטיו וחוקריו של ר' שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר הראשון של חב"ד, כדי לשחרר אותו מן המאסרים ואף להעניש את מוציאי דיבת החסידים.
כאן ישנה זיקה עמוקה בין הוצאת דיבתם הרעה של החסידים ובין הוצאת דיבתה של ארץ ישראל. רש"ז היה מגדולי אוספי התרומות לארץ ישראל, למען החזקת הקהילה החסידית בטבריה ובמקומות נוספים. המלעיזים על רש"ז טענו שהוא מסייע לעות'מנים, אויבי הרוסים, ובכך פגעו ביישובה של הארץ הקדושה. השוחד הציל אפוא הן את החסידים והן את ארץ ישראל. המסקנה המרכזית מתורה כ', טוען מרק, היא שיש לפעול בכל דרך להשגת ארץ ישראל, וגם שוחד הוא דרך מקובלת שיש לה סימוכין עמוקים בקבלה, בדמות "השעיר לעזאזל" וכדומה.
לדעת רבי נחמן בתורה זו, "מי שרוצה להיות יהודי… אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל", וכוונתו לא ל"בחינת ארץ ישראל", דהיינו ארץ ישראל כמטפורה, אלא "ארץ ישראל הזאת בפשיטות עם אלו הבתים והדירות", הארץ שהוא עצמו זכה לגור בה במשך כמה חודשים. ואולם מכיוון שאי אפשר כעת לעשות זאת בפועל, יש לדבוק בצדיק, באמצעות ספרו ליקוטי מוהר"ן, ובכך קצת לחוש מ"אווירה" של ארץ ישראל.
זה תורף משמעותה המשיחית של תורת ברסלב: היא דוחפת את החסיד לחוויית גאולה אישית באמצעות התורה העליונה, החזיונית, הקשורה בטבורה לרוחו של הצדיק, אך לא מוותרת על הרובד הריאלי,"ללכת מדרגא לדרגא", עד אשר מגיעים לארץ ישראל ממש, שבה רוח הקודש שורה, הדמיון מפותח, וכולנו נוכל להשיג חזיונות כמו הצדיק.
ספר עיון טוב הוא כזה שפותח בפני הקורא שאלות ואפיקים חדשים. במקרה שלפנינו, הוא פותח את העין ואת האוזן לראות את המראות ולשמוע את הסיפורים שמאחורי דרשות מוהר"ן, ולנסות לטעום משהו מן האור הגנוז הברסלבי. מעבר לכך, הספר מעורר למחשבה כיצד צריך להיראות בית מדרש שעשוי להוציא את רבי נחמן הבא או יצירות ברוחו. מעבר ללימוד אינטנסיבי ומעמיק בכל רבדי התורה, בית המדרש צריך לעודד – ממש כמו בחבורה שסבבה את ר' נחמן – שיח על חלומות, ולפתוח אפיקים שמאפשרים חלימה בהקיץ ומתוך כך להגיע לכתיבה תורנית. דומה שבדורנו ישנם אמצעים לכך שלא היו זמינים בתקופתו של רבי נחמן.
סודות שמים וסודות אדם
רבדים חזיוניים וספרותיים בספר "ליקוטי מוהר"ן" וזיקתם לגאולה ולארץ ישראל
צבי מרק
אוניברסיטת בר־אילן, 2024, 354 עמ'
