כף בקרקע. זה הדבר הראשון שעושים כשחוצים בדחפור את הגבול לתוך עזה. קודם כול מורידים את הכף עד למטה, על מנת לפתוח ציר שיהיה נקי ממטענים. "החומר", כלומר האדמה, הולך ונערם בצידי הדחפור. כל מה שנמצא בדרך – משוטח או נדחק הצידה. ריח מרענן של לימון ממלא לרגע את הקבינה; כנראה רמסנו עץ לימון בין הזחלים. חשוך בחוץ, האמצעי לראיית לילה לא כל כך עוזר כשמנסים להשתמש בו מתוך דחפור נוסע, אבל מפעיל צמ"ה מיומן, שמוביל מאחוריו צוות קרב גדודי לתמרון ברצועה, לא צריך לראות בעיניים כדי לדעת שהוא על הציר. הוא מרגיש אם יש לו "חומר" בכף. חש את אדמת עזה דרך הסטיקים של מפלצת פלדה שמשקלה 60 טון.
קרוב לעשר שנים עברו מאז התמרון הקודם ברצועת עזה, בימי צוק איתן. קרוב לעשר שנים דחפורים צה"ליים לא נעו בתוככי עזה, מאתרים מנהרות, משמידים תשתיות טרור ומשגרי רקטות. גם בתיהם של פעילי חמאס היו מוגנים מאימת הדחפור שמטיל את חיתתו על בתי המחבלים ביהודה ושומרון. בתקופת השירות הסדיר שלי, "כניסה לרצועה" הייתה מוגבלת למאה מטר בלבד, וכל מטרתה הייתה לחשף את השטח שצמוד לגדר המערכת. מחבלי חמאס היו נוסעים על אופנועים ומביטים בנו, יודעים שלא ניכנס מעבר לכך, כי סבב אחרי סבב, צה"ל הסתפק בירי מרחוק או הפצצה מהאוויר. על הגבול הגנו שתי גדרות, מכשול מתוחכם ועמוס סנסורים שחדר לעומק הקרקע, ועמדות "רואה יורה" שיכולות להגיב בירי הרחקה בלי שחיילים ישהו בהן פיזית. בדחפורים לא היה עוד צורך לפעילות מבצעית מול האויב.
מבצע שומר החומות נוהל כולו בידי חיל האוויר, ובסיומו הכריזו בכירי צה"ל בזחיחות כי השמידו את ה"מטרו" של חמאס, כשבתוכו מספר רב של מחבלים. שני באגרים צבאיים, לו הופעלו באותם ימים ברצועה, היו יכולים לחשוף את המנהרות התקינות, את הפירים שהגיעו עד סמוך לגדר, ואת הבלוף הגדול
אפילו בשומר החומות, הסבב העצים ביותר מול חמאס באותו עשור, צה"ל הסתפק בטכנולוגיה. חיכינו לצו שמונה שיבשר על פעולה קרקעית בעזה, אבל כזה לא הגיע. כלי הצמ"ה – ציוד מכני הנדסי – לא הונעו. המבצע נוהל כולו בידי חיל האוויר, ובסיומו הכריזו בכירי צה"ל בזחיחות כי השמידו את ה"מטרו" של חמאס, כשבתוכו מספר רב של מחבלים. שני באגרים צבאיים, לו הופעלו באותם ימים ברצועה, היו יכולים לחשוף את המנהרות התקינות, את הפירים שהגיעו עד סמוך לגדר, ואת הבלוף הגדול.
חלק ניכר מהשירות הסדיר שלי בפלוגת צמ"ה עבר עליי בבניית המכשול. ב־7 באוקטובר המכשול הזה קרס בתוך עשר דקות. כשהוקפצנו למילואים באותו יום והגענו לגזרה, עומק המחדל שנגלה לעינינו היה כמעט מביש. לצד גופות המחבלים הרבות שהיו פזורות בשטח, עמדו הטנדרים הלבנים הפשוטים ואופנועים מאיכות ירודה, וכמו לגלגו עלינו. שופל חמאסי פשוט, שאינו מתקרב ליכולות של הדחפור הצה"לי, הספיק כדי לנתץ את המכשול. באחת מנקודות הפריצה המחבלים אף הציתו דחפור של פלוגת צמ"ה שהייתה במקום. גם זה לא דרש מהם יותר מאשר סמרטוט ומעט דלק.
המתקפה של הפלאחים בכפכפים שהצליחו לכבוש את אוגדת עזה, הייתה חייבת להיענות בכניסה קרקעית. בכף בקרקע. לא הפצצות מהאוויר, אלא כיבוש של בית אחר בית, איתור של פיר אחרי פיר. כל בית שאליו הגיעו כוחות צה"ל "נפתח" על ידי דחפור, מחשש שהדלת ממולכדת ואם רק ינסו להזיז אותה, מטען חבלה יתפוצץ על הלוחמים. ואכן, בכמה מהבתים שפתחנו נמצאו מטענים שהוטמנו שם בעוד מועד.
לפעמים השימוש בכלים ההנדסיים הכבדים תרם ללחימה בדרכים מפתיעות. באחד הימים פתחנו קיר של בית חשוד שעמד לא הרחק מציר פילדלפי. רגע אחרי שיצרנו פתח רחב שיאפשר ללוחמי הנח"ל להיכנס בצורה נוחה ולטהר את המבנה, הבחנו בדף שננעץ על הסכין של הכף. זו הייתה מעין מפה בערבית, שעליה שורטטו צירים מוזרים, ובראשה התנוסס לוגו של אחד מארגוני הטרור. בסיום הפעולה העברנו אותה למודיעין הגדודי, ואחרי יומיים כבר יצאנו להתקפה על בסיס המפה הזאת. פיר שצוין בה הוביל לתוואי מנהרות שנמצא לא הרחק מביתו של איש חמאס בכיר – כלומר מהווילה העצומה שלו, שהייתה מוקפת חומה. החומה הזאת הופלה במכה קלה של דחפור, הפעם צה"לי.
רגע אחרי שיצרנו פתח רחב שיאפשר ללוחמים להיכנס ולטהר את המבנה, הבחנו בדף שננעץ על הסכין של הכף. זו הייתה מעין מפה בערבית, שעליה שורטטו צירים מוזרים ובראשה התנוסס לוגו של אחד מארגוני הטרור. בסיום הפעולה העברנו אותה למודיעין הגדודי, ואחרי יומיים כבר יצאנו להתקפה על בסיס המפה הזאת
גם חיסול סנוואר משתלב באותו מהפך תפיסתי שמסמלים הדחפורים. האיש שהיתל במדינת ישראל במשך תקופה ארוכה, והצליח לפקד על ארגונו באמצעות העברת פתקים ושימוש באמצעים הפשוטים ביותר, לא נהרג בסופו של דבר על ידי פצצה חכמה וחדשנית שפותחה במעבדות ממוזגות. מי שחיסלו אותו היו לוחמים לא מגולחים, עייפים אך מיומנים, שיודעים לירות, להסתער, לגרז את הכלי ולהחליף זחל בחמש דקות. לוחמים שסבלו מהחום ברצועה, ש"סגרו חג" ברפיח במקום לצאת הביתה, הם אלה שסיימו את הסיפור של מנהיג חמאס. חודשים אחדים לפני המלחמה עוד שמעתי מקצין צעיר כי הוא חושש מהעימות הקרקעי הבא, משום שמלבד המג"ד שלו, שלחם בצוק איתן, אף אחד בסביבתו לא יודע להילחם באמת. הלוחמים שחיסלו את סנווואר, וכמותם רבים מבני מחזור הגיוס שלהם, מיומנים ומנוסים כיום בלחימה יותר מרוב החיילים ששירתו בצה"ל לאורך השנים.
הדחפורים של הפלוגה שלי ישנים. אחת לכמה ימים מתגלה בהם תקלה זו או אחרת. הכלים האלה הספיקו לשרת בחומת מגן, במלחמת לבנון השנייה, בעופרת יצוקה ובצוק איתן. הלוחמים הראשונים שישבו במהלך שירותם הסדיר בכלי 736 – הדחפור שבתוכו ביליתי שלושה שבועות בינואר השנה – כבר שוחררו משירות מילואים מפאת גילם. אבל עם כל התקלות הנלוות, וחרף היותו ותיק יותר מכל לוחמי הגדוד, אין תחליף לדי־9, אין תחליף לכף בקרקע. התקפה בעזה לא יוצאת לדרך לפני שהדחפור מגיע. זו המחרשה היהודית של שנת 2024, ובמקום בו יחרוש הדחפור היהודי את התלם האחרון, שם יעבור גבולנו. "מסגרת ידידות, כף בקרקע, יוצאים להתקפה, התקפה סוף".
