בשבועות האחרונים יצא יאיר לפיד ל"מסע" הופעות בבמות שונות. בפודקאסט של דניאל דושי, הפיק לפיד את המרגלית הבאה, שהפכה לוויראלית למדי: "באינתיפאדה הראשונה היה סיפור מאוד מפורסם, שהרגע שבעצם האינתיפאדה התחילה לדעוך הייתה כשעשינו משהו שלא קשור לאינתיפאדה: העלינו את אופק 3 או אופק 4, אחד הלוויינים. והפלסטינים אמרו לעצמם: אנחנו זורקים אבנים ואלה מעלים לוויינים לשמיים, אין לנו סיכוי לנהל את המלחמה הזו".
עוד נשוב ל"סיפור המאוד מפורסם" הזה. אבל לפני כן, נציג את המסרים העדכניים של לפיד. ובכן, ההתקפה של חמאס באה מבחינתו רק משום שממשלת הימין החלישה את ישראל. בנרטיב שלו אין שום זכר להפגנות המופקרות והעברייניות, לסרבנות ולאנטי־ציונות נוסח "לא יהיה לכם צבא, לא תהיה לכם כלכלה", שאותן לפיד בעצמו עודד וגיבה. מבחינתו, ממשלתו הייתה חזקה והרתיעה את כל העולם.
גם הכניעה המבישה שלו לחיזבאללה, כשמסר לאויב – באופן לא חוקי ואנטי־דמוקרטי – שטחים ימיים של מדינת ישראל, היא מבחינתו סיפור הצלחה. הוא מתעלם כליל מהעובדה שתוכניות חמאס היו ידועות למערכת גם בזמנו, ושהוא ובנט סייעו להן בכך שפתחו את השערים לפועלים מעזה, מתוך אמונה שחמאס הופך למעין ארגון אזרחי.
עם זאת, מעניין לראות שלפיד לא מהסס לומר שהצמרת הצבאית כשלה ותצטרך ללכת, ובתוך כך מונה את הרמטכ"ל הרצי הלוי, שהוא מינה, ואת ראש אמ"ן חליווה וראש אגף המבצעים בסיוק, שמינו גנץ ובנט. אבל האחריות נגמרת מבחינתו בדרג המקצועי וביריביו הפוליטיים. היא לעולם לא מגיעה אליו.
עד כאן, השגרה המוכרת של סתירות, הכחשת האמת, ושקרים מתמשכים. התרגלנו לזה מרוב הפוליטיקאים שלנו, אם כי אין ספק שלפיד שִכלל את השיטה לאומנות. חשוב יותר לזהות את הכיוון הפוליטי הנוכחי של לפיד. כמי שחי בפוליטיקה משלילת אחרים, לפיד מסמן כעת את הציונות הדתית כאויב המרכזי, בעיקר בגוון היותר אמוני־שמרני שלה.
נדגים את המהלך. לפיד מדווח שאין לו לקחים מ־7 באוקטובר, דברים רק "התחדדו" לו. אבל יש מי שהפיקו לקחים שגויים, בסגנון: "אנחנו צריכים לדבר בשפה של המזרח התיכון" או "אנחנו צריכים לשדר שבעל הבית השתגע". הדברים הללו, אומר לפיד, בעיקר עוזרים ל־BDS אבל לא מפחידים אף אויב. הלקחים הללו מסוכנים – לא לחמאס אלא לישראל.
מדוע? אומר לפיד: "כי אם אני מדבר בשפה של המזרח התיכון אז הובסנו. אז חמאס ניצח אותנו. זו מטרתו. דווקא הם הבינו את זה. אם נהיה נחשלים ורדיקליים כמוהם ודאי שנפסיד… אני רוצה שהמדינה הזו תזכור מי היא ומה היא, אחרת זו תבוסה. אם חמאס יצליח לגרור אותנו לתרבות הדם והמוות שלו, ויש יותר מדי אנשים בחברה הישראלית שמציעים לנו את זה, אז אנחנו קודם נפסיד ברמה הערכית, ואחר כך נפסיד בכלל. בסוף לא נהיה. אם נהיה כמוהם לא נהיה".
מיהם אותם קיצוניים שבגללם "לא נהיה"? לפיד מסביר: בן־גביר, סמוטריץ' ותומכיהם. אלו ששואפים, לדברי לפיד, ל"מלחמה נצחית" – הביטוי החדש העדכני שלו.
כעת אפשר לסגור את המעגל. רבים מאוד הגיבו ל"סיפור המאוד מפורסם" של לפיד על האינתיפאדה בכך שהוא בלתי אפשרי, מפני שהאינתיפאדה הסתיימה לפני ששוגרו אופק 3 ו־4, מה שנכון. כרגיל, התיאוריה של לפיד חסרת כל אחיזה במציאות. אבל העיקר לא נעוץ פה. משום שאפילו אם לפיד היה עושה עמנו חסד וממציא תיאוריה שנשענת על מציאות כלשהי, עדיין היינו צריכים לשאול מה ערכה, והתשובה היא אפס עגול.
לפיד פשוט לא מצליח להבין את חמאס, ולא מסוגל לראות את האויב. הוא עדיין יכול לומר, אחרי 7 באוקטובר, הבלים כמו שמטרת חמאס היא "שנהיה כמוהם". אבל זה לא נגמר כאן. בגלל שהוא חושב כך, המטרה העליונה של לפיד היא שישראל תוכל "להילחם באסלאם הרדיקלי בלי לאבד את הזהות הפנימית שלה". אחרת, כאמור, "לא נהיה".
כאן אנחנו מגיעים לתיאוריה המשלימה של לפיד. מתי ישראל חזקה? "שיאנו הוא דמוקרטיה ליברלית מתוחכמת מבחינה טכנולוגית", אומר לפיד. "זה השיא הישראלי. זו העוצמה הישראלית בהתגלמותה. דמוקרטיה ליברלית טכנולוגית. את זה אסור לזנוח, וזה חלק מהמסע שלי היום בתוך החברה הישראלית".
לפי לפיד, עוצמתה של ישראל נעוצה במכון ויצמן ובטכניון, בית המשפט (עבורו הרי דמוקרטיה היא שלטון השופטים), ו"היחידות הטכנולוגיות של צה"ל". מזה חמאס כן מפחד לדעתו. הותקפנו, אומר לפיד, כשהדמוקרטיה שלנו הייתה בשפל בגלל הרפורמה. בזמן אחר חמאס לא היה מעז.
כמובן, אין כאן שום קשר למציאות. ב־7 באוקטובר 2023 בית המשפט היה חזק מאי פעם, הטכניון ומכון ויצמן פרחו, והיחידות הטכנולוגיות של צה"ל זכו לעדנה, ברוח הקונספציה הצבאית שלפיד הוא עדיין חלק ממנה, כפי שעולה בבירור מדבריו. אם נחלשנו, הרי זה בגלל לפיד ושותפיו, שהכריזו שעילת הסבירות חשובה להם יותר מצה"ל ומכלכלת ישראל. נזכיר שוב, כל תוכניות חמאס היו שרירות וקיימות. חמאס היה "מורתע" לפני שנתיים בגלל הטכניון ובית המשפט העליון ויחידה 81, בדיוק כמו שהפלסטינים התייאשו מהאינתיפאדה בגלל אופק 3.
בעומק הדברים, לפיד היה ונשאר בעל השקפת עולם יסודית של שמאל פרוגרסיבי מובהק. הטריק שלו, בכל פעם שהוא נתפס בכך, הוא להגיד שזה "מורכב" ובעצם הוא גם ימני, וככה זה ב"מרכז" הפוליטי. אלא שבמהות הדברים, אין כמעט הבדל בינו לבין יאיר גולן.
ויש עוד דבר שחייבים לומר: מעולם לא הייתה בתולדות מדינת ישראל, בזמן מלחמה, אופוזיציה מופקרת ועלובה כמו זו של לפיד. מנהיגי האופוזיציה בישראל נהגו בזמן מלחמה להירתם למאמץ הלאומי. לפיד ושלוחיו עסוקים – בזמן שלוחמים נהרגים, מדינת ישראל מופגזת בטילים, וברחובות מתבצעים פיגועים רצחניים – בפלגנות, הסתה ופוליטיקה של שנאה. לא היה כדבר הזה.
מסתבר שהישגיו של לפיד בהחרבת כל שמץ התנהלות ראויה גדולים אף יותר מהישגיו בהמצאת תיאוריות מופרכות. אבל אסור לטעות: התוכן של דברי לפיד נראה כאילו נכתב לצרכי סאטירה, אבל ברמה הלאומית, מדובר בטרגדיה.
