פתהוללה גולן, האיש שנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן האשים בתכנון ניסיון ההפיכה נגדו ב־2016, הלך השבוע לעולמו בגיל 83. גולן חי כבר שנים רבות בגלות בפנסילבניה, ולמרות דרישות חוזרות ונשנות של ארדואן להסגירו לטורקיה, הממשל האמריקני סירב להיענות לכך.
מבחינת ארדואן, גולן היה אויבו המושבע, הנמסיס המוחלט שלו, אף שהביטוי "נמסיס" לא התאים לאיש ולאופיו. הוא היה בראש ובראשונה איש דת, מטיף שעמד בראש תנועת חיזמט, הדוגלת באסלאם מתון, מדינה חילונית ודרכי שלום.
גולן היה איש עדין, אהוב מאוד על מעריציו. הוא הגדיר את עצמו כביישן, חשש מביקור אצל רופא השיניים שלו, אהב פרחים וחיבר שירים ופיוטים. ב־2014 הקליט אלבום בינלאומי בשם "צבעים של שלום", שאחד משיריו הוקלט בידי קובי פרחי מלהקת אורפנד לנד הישראלית, שזכתה בזמנו לאהדה עצומה בטורקיה. עם זאת, גולן היה מנהיג בעל עצבי פלדה, שידע להוביל את תנועתו במים סוערים גם כאשר בעשור האחרון ארדואן שלח את אנשיו לצוד את תומכיו של יריבו ולשגר אלפים רבים מהם לבית הסוהר.
הגולניסטים נרדפו בשנים האחרונות בטורקיה ומחוצה לה, חלקם אף נחטפו בידי ארגון הביון הטורקי MIT, הובאו למשפט ראווה בארצם, והושלכו לשנים ארוכות לכלא. ב־2016 אף חדר פורץ למתחם שבו התגורר גולן בפנסילבניה. לאחר חילופי יריות הפורץ ברח, וההערכה הייתה כי היה זה ניסיון של הביון הטורקי להשתמש במתנקש אלמוני כדי לחסל את גולן.
לא תמיד יחסיהם של השניים נראו כך. ארדואן ופתהוללה גולן עשו דרך ארוכה יחד לפני שהנשיא שינה את טעמו והכריז על גולן כבוגד. מספר חבריה של חיזמט, התנועה הדתית־חברתית שגולן הנהיג, נאמד ב־4 מיליונים בטורקיה לבדה. בשיאה התנועה הציעה לחבריה מערך מרשים של בתי ספר, מכללות, אוניברסיטה, עיתונים, תחנות טלוויזיה וצבא נאמן של אנשי עסקים התומכים בה.
עד הוצאתה מן החוק וההכרזה עליה כארגון טרור, התנועה ייצגה כוח חברתי וכלכלי עצום, בקנה מידה של מיליארדים. במהלך שלוש מערכות בחירות רתמה חיזמט את כוחה והשפעתה לטובת מפלגת הצדק והפיתוח של ארדואן, והייתה אחד הגורמים העיקריים להצלחתו. גולן וארדואן השלימו זה את זה. ארדואן היה הכוח הפוליטי, המוציא לפועל, בעוד גולן נתן את ההילה הדתית, האמונית והחברתית.
כל זה השתנה באחת, ב־2016: ארדואן ומפלגת הצדק והפיתוח היו בשיאם, ואז עוד ועוד פרשות שחיתות החלו להיחשף בציבור. בראשן עמדה פרשת מעצרו של ראש הבנק הממשלתי הטורקי, חאלק בנק – אדם המקורב לארדואן, שבביתו נמצאו 4.5 מיליוני דולרים בתוך קופסאות נעליים. בעקבות מעצרו נחשפה גם מעורבות הבנק בעסקאות גז עם איראן, בניגוד למשטר העיצומים הבינלאומי על הרפובליקה האסלאמית. החשיפה הזאת המיטה מכה קשה על הכלכלה הטורקית ועל מעמדו הבינלאומי של ארדואן גם יחד.
היו שם גם בקיעים נוספים: כך למשל, גולן ביקר את התנהלותה של ממשלת טורקיה בפרשת מאווי מרמרה. לשיטתו, היה צריך להביא את הסיוע לעזה לנמל אשדוד, ולא להיכנס לעימות עם ישראל. הוא גם היה הרבה יותר חשדן כלפי סכנות תוכנית הגרעין האיראנית.
במקביל פרץ סכסוך מר בין גולן לארדואן בעקבות תוכניתו של הנשיא לסגור את רשת המכינות האקדמיות הפרטיות של תנועת חיזמט בטורקיה.
הרשת הציעה לימודי דת לצד הכנה אקדמית, והייתה מנגנון הקפצה לאוניברסיטה לצעירים מהפריפריה. היא העניקה לבוגרי המכינות ביטחון כלכלי בשלב המכריע של התפתחותם המקצועית, באמצעות קליטתם במקומות עבודה על ידי אנשי עסקים פרטיים תומכי גולן, שגם מימנו את רשת המכינות האקדמיות של התנועה.
ארדואן חשש מכוחה העולה של חיזמט, וביקש להשתלט על הרשת שצברה יוקרה והשפעה רבות. הנשיא הבין שהמכינות של חיזמט הן החממה שבה מגדלת התנועה את "דור הזהב" שלה, ושבתוך שנים מעטות תשתלט חיזמט על משרדי הממשלה ופרוזדורי השלטון. האינסטינקט לא הטעה אותו.
רבים מבוגרי המכינות של חיזמט אכלסו כבר אז את דרגי הביניים של המשטרה, וגם הבינו דבר או שניים בתקשורת מודרנית. הם לא אהבו את דרכי התנהלותו של ארדואן והשחיתות הממשלתית העמוקה, אספו מידע וריכזו הוכחות אשר חשפו את השחיתות והרקב שפשו בצמרת השלטון הטורקית.
בהמשך הקרע בין ארדואן לגולן רק הלך והתרחב. בתגובה לגל חשיפת השחיתויות החל הנשיא מסע טיהורים שבו פוטרו אלפי שוטרים, תובעים, שופטים ועובדי מדינה. הוא סגר אמצעי תקשורת בבעלות חיזמט, ופתח אותם מחדש עם ממונים מטעמו. ארדואן האשים את גולן בניסיון ההפיכה נגדו, ומאז זעמו של הנשיא לא שכך. הוא ממשיך לרדוף עד חורמה את התנועה הגולניסטית, שעליה הכריז כארגון טרור.
מה טומן העתיד לתנועה הגולניסטית, וכיצד תיראה טורקיה עם לכתו של גולן? בספרה "פתהוללה גולן ותנועתו – החידה הבלתי פתורה" כותבת חוקרת טורקיה פרופ' אפרת אביב כי כאשר נשאל גולן מה יהא על עתיד התנועה לאחר מותו, הוא השיב כי "לא יקום מנהיג אחר, שכן התנועה אינה תלויה באדם אחד. אין ארגון שיהיה צורך לחלקו לסניפים, וגם אין מנהיגות כדי להילחם עליה. אין מקורם של ערכים הדתיים והלאומיים בפרטים, ולכן קיומם או המשכם אינם תלויים באנשים מסוימים".
במילים אחרות, התנועה תמשיך להתקיים גם ללא גולן, מכיוון שעצם קיומה או מטרותיה אינם תלויים בו. אבל לתנועה יש אוהדים רבים ונחושים בגלות מחוץ לטורקיה, כך שלמרות אמירתו של גולן – לא מן הנמנע שהעתיד צופן בחובו הפתעות.
לכן, גם אם בארמון באנקרה נרשמה השבוע אנחת רווחה על לכתו של גולן, לא בטוח שהיא באה מכל הלב. עם לכתו של גולן, מת עוד משהו גם בדרכו של ארדואן.
