הגיעה לידי כתבה שנדפסה במקור ראשון ונכתבה בעניין הבחירות לרבנות הראשית בערב שמחת תורה. הכתבה עסקה במתח בעניין הבחירה ברב קלמן בר או ברב מיכה הלוי. שניהם תלמידי חכמים גדולים וברוכי עשייה. בכתבה הוזכרו דברים ענייניים שבהחלט יכולים לשמש כשיקולים מוצדקים בעניין בחירת רב ראשי. כמו המתינות, הפתיחות לקהלים שונים ומגוונים, היכולת לאחד – כל אלו בהחלט דברים חשובים ומקובלים לזכותו של הרב קלמן בר, שהוא בודאי תלמיד חכם גדול ויש לו בהחלט ניסיון גם ברבנות ציבורית. זו בוודאי גם זכות ומעלה גדולה שהרב בר שירת והתנדב בצה"ל, אך ודאי אין בכך כדי להפחית מזכויותיו של הרב מיכה שלא רק ששירת בעצמו בקרבי בסדיר ובמילואים, לצד שירותו הציבור כרב שכונה ורב עיר לאחר מכן, אלא גם חווה כמו רבים בעם ישראל בימים אלה ממש את השותפות והדאגה כשבניו ממשיכים את דרכו במסירות רבה, ומשרתים כלוחמים גם בימים אלה בחזית בעזה ובלבנון.
יחד עם זה נראה לי שעיקר דבריו של הרב סתיו היו שתי טענות כנגד בחירתו של הרב מיכה הלוי, שאחת מהן, לדעתי, היה נכון להאיר באופן שקול, והשנייה אינה מוצדקת כלל, לפחות כפי שהוצגה.
הוזכרה שם טענתו של הרב סתיו שכיון שהרב מיכה חתם לועדת הרבנים שלא יציג את מועמדותו, הוא אינו ראוי להיבחר כרב ראשי. צריך להבין גם את הצד שני – מספר גדול של רבנים, שכיון שהובן להם שאין לרב כהנא סיכוי להיבחר, מה שהתברר כנכון, ושינה את הנסיבות של החתימה. נדגיש – לא על דעת המצב שנוצר היתה החתימה. אני יכול לשמוע ולהבין את הטענה המנוגדת, אבל העובדה שגם הרב יעקב אריאל בעצמו התייצב בסופו של דבר בתמיכה ברב מיכה, מדברת בעד עצמה, שיש מקום לראות כך את הדברים, ולא באופן פשוט כמי שלא עמד בדיבורו. זאת בנוסף על עמדתם ההלכתית של רבנים חשובים שסברו שהוועדה אף איבדה את תוקפה בשל הדחיות הרבות של הבחירות והשינויים המעשיים שנבעו כתוצאה מכך. אני רוצה להזכיר שבהכרעות בענייני צבור מוכרחים להתחשב בוודאי לא רק בהתאמה עקרונית, אלא גם בסיכויים המציאותיים. דווקא חלק מרבני 'צהר' מאחד הסבבים הקודמים של בחירות לרב הראשי החזיקו בגישה זאת, גם אם לא עלתה בקנה אחד עם דברי רבנים גדולים, ואני יכול להבין את טענתם. נראה לי שאם מציגים טענה כזאת, המטילה פגם מוסרי ברב הלוי, נכון היה להציג גם את הדעה המנוגדת, אלא אם הכתבה מגמתית.
בנוסף לכך מוזכרת השתייכותו של הרב הלוי לבית מדרש מסוים שלטענתו הוא "קיצוני ופלגני ביותר". אני יכול לנחש למה הכוונה. אבל לטענה כזאת צריך היה להביא ראיות. מתוך היכרות אישית עם מהלכיו של הרב מיכה בענייני כשרות בפתח תקווה, וגם בנסיונות לייצר שיח והסכמות על מנת להציג מתווה מקובל במקום רפורמת הכשרות שהעביר מתן כהנא בהיותו שר הדתות, בהמשך לדברים שנעשו בידיעת הרב דרוקמן ז"ל, יכולתי לעמוד על גישה שונה לחלוטין של הרב מיכה. כיון שעמדתי בראש ועדת הכשרות של מועצה דתית בנימין במשך שנים רבות, היה לי קשר עם מספר רבנים בידיעתו של הרב דרוקמן בעניין וגם עם הרב מיכה הלוי. לדעתי, אין שום בסיס לנימוק כזה של שייכות לבית מדרש בהקשר הזה. ההיפך הגמור הוא הנכון. התיקונים שהיה ניסיון להכניס לרפורמה המזיקה מאוד לדעתי, היו הלכתיים ונקיים, מתוך קבלת גישות אחרות והבנה אפילו בנושא רגיש מאוד כמו כשרות. מערכת הכשרות בפתח תקווה שהתקבלה על ידי כל החוגים היא פשוט נס של תלמיד חכם גדול, שיודע לדבר אל כולם, ולהביא אותם תחת קורת גג אחד.
בנוסף לזה ראיתי ושמעתי עדויות של אנשים גם מתקופת הרבנות של הרב מיכה בתל אביב וגם בפתח תקווה, גם מאנשים הרחוקים מאורח חיים של שמירת מצוות, העומדים בניגוד גמור לביטוי של "קיצוני ומפלג". אדייק, נכון שבכתבה זה נאמר ביחס לבית המדרש אליו הוא שייך, ואפילו הוזכר שזה איננו אומר לגביו, אבל אם כך, לשם מה להזכיר זאת? אם יש ראיות מעשרות שנים שהרב מיכה עושה חיל בהרמת קרן התורה באחדות הציבור, מה המקום להכניס בטוי כזה? המפעלים הציבוריים אותם הוא הרים חדורים בקו המאחד הזה, ולדעתי זו אמירה שאין לה בסיס, ודבר פסול הוא להביא אותה בלי שום תימוכין. איך אפשר להשמיע טענה כזאת סתם?! חרה לי שמטילים דופי שלא בצדק ברב מיכה, כפי שהסברתי.
אינני מכיר את הרב קלמן בר, ואני בטוח שהוא תלמיד חכם גדול כפי שכבר הזכרתי, אבל אינני חבר בגוף הבוחר, כי אז הייתי חייב להכירו. מהיכרותי עם הרב מיכה אני בטוח שהוא יכול להוביל את הרבנות הראשית בדרך של רבנו הגדול הראי"ה קוק זצ"ל ובדרך בנו ממשיכו מורנו ורבנו הרב צב"י זצ"ל של תורת א"י המחברת בגדולתה את כחות התורה הגדולים העומדים בתפקידיהם הרבים בארץ בדרך של רבנות הפונה אל העם באהבה מנחמת, מחזקת ומרוממת אותו בדרך של תורה ואמונה בתקופה קשה וגדולה בה אנו נמצאים.
בברכה ובתפילה לרוממות קרן ישראל לקומה חדשה של גאולה.
