חרב הפיפיות של המחשבה המערבית
לעיתים יש המצאות שאין בהן שום היגיון. קחו למשל את חרב הפיפיות. מה תועלתה של חרב זו? הרי אם היא אמורה להגן על האדם המותקף, באותה מידה היא פוגעת גם בתוקף וגם במותקף.
על משקל זה, מומלץ לבחון את תרבות המערב. אין ספק שעולם חופשי, המאפשר לשבור תקרות זכוכית רבות, המאפשר הגשמת העצמי, היחלצות מכבלים מסורתיים, מקום לקול אישי, פיתוח טכנולוגיות המקלות את חיי האדם ועוד – הוא הצד היותר מוצלח של תרבות המערב. עם זאת נדרשת הבנה והפנמה לפקיחת עיניים לרווחה להבין שיש צד אפל ופוגעני של תרבות המערב. לצד הנאורות, ההכרה בחיי אדם, היכולת לקדם אנשים ורעיונות – יש לתרבות המערב גם חסרונות גדולים, ובראשם המחשבה שכולם חושבים במושגים מערביים. זו תרבות מקדמת, אך באותה נשימה היא גם מפרקת את עצמה.
כיצד ניתן לעשות שימוש מושכל באחת התרבויות הנאורות והמקדמות ביותר את האנושות? מהו המינון הנכון בתרבות זו שייטיב עם הכלל? מהן פיפיותיה, וכיצד ניתן לשמור על קיומו של המין האנושי החפץ בזכויות אדם, בחופש מחשבה?
התשובה היא: הכול במידה, וחשוב יותר: עלינו להטמיע בתוכנו את התובנה שאם אתה חי בעולם מערבי, מאמין וחפץ בו, חובה עליך לחשוב בעיניים מערביות – אך חובה גדולה יותר היא להכיר מחשבות ותרבויות אחרות, ולהתחיל לתרגל את המחשבות והפרקטיקות של תרבויות אחרות. ככל שאדם מערבי מחזיק באופן אדוק, למשל, בחופש הביטוי, עליו לשים לב שאם בחופש הביטוי ישנם שקרים, או תעמולה, אל לו לקרוא להם חופש ביטוי, אלא שימוש מושכל בזכות זו לשכתוב מציאות, לשלהוב ההמונים לעשיית מעשים ההופכיים לחשיבה המערבית.
מחשיבה דיכוטומית לחשיבה מגוונת
פקיחת עיניים זו הביאה אומה שלמה, שמובילה עולם שלם, ל"שלב ביניים": מעבר מחשיבה מערבית גבוהה לחשיבה מערבית מתונה, ותהיות על ערכים שגדלנו עליהם.
לאור המלחמה שנכפתה על מדינת ישראל ועל העולם כולו, גם אם עדיין אין הפנמה שמדובר במלחמת עולם על ערכים, של העולם החופשי מול ציר הרשע, לא ניתן עוד להיאחז בתבניות חשיבה מערביות בלבד, וכעת אנו מצויים בשלב ביניים המבקש שילוב בין אידיאליזם לריאליזם.
אידיאליזם הוא השאיפה להשגת ערכים באופן אבסולוטי, כגון: ערכי כבוד האדם, השאיפה לשוויוניות ועוד. הריאליזם הוא התבוננות בשטח, בעיניים פקוחות ובאוזניים כרויות, והבנת השטח כפי שהוא, ללא פרשנויות.
שלב הביניים מוביל עולם שלם להבנת ההכרחיות לשלב חלום למציאות. שלב זה מבקש מהאדם הנורמטיבי לזכור שלפני הגשמת חלומות צריך להתבונן למציאות בעיניים ולהבין אותה. אל לו לאדם המערבי להתפרשן, לפרשן, לפרש, אלא פשוט להסתכל במציאות בעיניים פקוחות וללא פילטרים, ולהפנים: הקם להורגך – רוצה להורגך! אל תייחס לו פרשנויות, הסברים ותובנות. הוא איננו מנסה למשוך תשומת לב, הוא איננו זקוק לעוד כסף כדי לא לרצות להרוג, הוא מתכוון לכל מילה שהוא אומר – ואתה נדרש פשוט לקום ולהגן על עצמך!
שלב ביניים זה הוא מורכב. אנו נדרשים אך מתקשים להיפרד מפרקטיקות מערביות המקלות את חיינו, ואולי מסבות לנו רגעי אושר, אך מרחיקים מעצמנו את הזכות לשמור על עצמנו כבני אדם.
אנחנו דור מדבר. במרכז חיינו עומד מסע. במסעות קצרים יותר, לפעמים הווייז לוקח אותנו בדרך ארוכה יותר מהצפוי, ואנחנו יכולים להתעצבן על איבוד הזמן, או להבין שיש כאן הזדמנות למחשבה בדרך ליעד: מהו היעד שאליו אני חותר? ומה אעשה כשאגיע אליו? כך גם אצלנו בדור המדבר, דור הביניים, דור שהתבקש להשתחרר מכבלי מחשבה של עבדות ולצאת לחופשי. בשלב הביניים שבו אנו מצויים אני מתבקשים להגמיש את מה שהוטמע במוחנו: אידיאולוגיית המערב שרואה רק מערב. עלינו ללמוד ולהבין איך חושבים גם בעיניים שאינן מערביות.
פוליטיקלי קורקט והיעדר קונטקסט
אחד המרכיבים הבולטים של תרבות המערב הוא הפוליטיקלי קורקט: אתה יכול לחשוב באופן בריא, אך אתה אינך יכול לומר בקול את מחשבותיך. אתה יכול לחשוב שקריאה להרג עמך היא רעיון מעוות הדורש התנהגות ברורה של הצבת גבולות וחוקים שימנעו את ההרג הבא, אך אתה חייב להתבטא באופן שמנסה להבין את הצד שרוצה להרוג אותך: מה הוביל אותו לרצון להרוג אותנו? מה צריך לתת לו (כסף, פיתוח, כלכלה וכד') כדי שהוא לא ירצה להרוג אותנו?
הבעיה עם פוליטיקלי קורקט היא ההתעלמות או הקושי לקיים חשיבה בתוך הקשר.
הקשר, קונטקסט, מבטא גמישות מחשבתית: כל מקרה ייבחן גם בעיניים המערביות, אך גם בעיניים התרבותיות של האחר, לטוב ולרע. על ההגמשה המחשבתית הזאת, מקשה השיח ברוח המערב בלבד. כאשר העולם המערבי יצר תבניות חשיבה נוקשות, בצירוף פוליטיקלי קורקט, וסירס קונטקסט של זמן ומקום, היתרונות המערביים הופכים לחרב פיפיות.
מנגנוני המגננה של האדם המערבי בעת מלחמת קיום
אט אט מתחילה להיווצר בפעם הראשונה בהלה מהאמת, הניצבת כל כך ברורה – שבעולם לא כולם שווים בפני החוק. רוצחים, בטח ובטח ארגוני טרור רצחניים, אינם יכולים להתחיל מאותה נקודת התחלה של כל בני האנוש!
בפעם השנייה נוצרת בהלה ברמה הפסיכולוגית: אנשים נבהלים ממערכות אנושיות טבעיות המבעבעות בהן באופן טבעי – הרצון לחיות, הצורך להגן על הקרוב ביותר אליך. כיצד מקבלים מערכות טבעיות אלו, כאשר לאורך שנים מציירים ילדינו יונה עם עלה של זית בסביבה שבה קוראים להשמדתנו כפרטים וכאומה? כיצד ניתן לפתוח את השער למערכות הישרדות בסיסיות, כאשר במשך שנים מלמדים אותנו על חוסן בצורה של התגוננות ולא כמנגנון התקפי? 20 שנה של התגוננות מפני טילים, סירסה את הרגש הטבעי ביותר על ידי קבלת המציאות והפיכתה ל"מתקבלת על הדעת", תוך כדי חתירה בלתי פוסקת לשוויון בין כל בני האדם, גם אלו שיורים עליך ועל ילדיך.
כיצד הצליחו תהליכי חינוך של תפיסה מערבית לסמא את עינינו ולהרדים את מערכות הרגש, כאשר אנו קוראים שחור על גבי לבן קריאות להשמדתנו? כאשר אנו רואים מחזות של ילדי גן רכים היורים ביהודים? ואנחנו כבר התרגלנו לחשוב שמה לנו וליהדות, הרי כולם שווים, וזהות דתית היא חושך…
שלוש המשימות של החשיבה המערבית המתונה
פקיחת העיניים מחייבת אותנו לנסח חשיבה מערבית מתונה, שקוראת:
- להבנת המציאות בקונטקסט (בהקשר),
- להפחתת הפוליטיקלי קורקט,
- להקשבה לאינסטינקטים אנושיים בסיסיים – שיביאו לשמירה על קיומנו.
עד ה-7 באוקטובר, בני האדם "טיפלו" בדפוסי המחשבה המערבים באמצעות התמכרויות להנאות החיים – אוכל, טיסות, בילויים, קניית הנאות וריגושים. הקרבנו דורות רבים על מזבח המערב, השתקנו קולות, התמכרנו לבילויים והנאות באקסטרים, הזדכינו על הזהות והשורשים שלנו, חבשנו בתחבושות רבות את גלגלי העיניים שלנו, שלא לראות את האמת הכואבת.
המערב הוא טוב, יפה ונכון, אך בתנאי שלא מתעלמים מההקשר של הזמן והמקום; בתנאי שמקשיבים להיגיון של הישרדות אנושית בסיסית; בתנאי שלא מספקים תירוצים (הסברים) להתנהגויות אלימות; ובטח שאנו לא מחבקים מילים שאנחנו לא מבינים (הודנה זה לא שלום, הודנה זה 9 שנים, 9 חודשים ו9 ימים שאפשר לקיים שקט, אך במקביל להתעצם כדי לחסל את המערב), או מסרבים לקרוא ולהבין דברים כל כך ברורים.
כולנו נדרשים לאומץ. הנורא מכול כבר קרה. כעת עומד בפנינו תהליך של היפרדות מתבניות טוטליות, המבקשות להבין שהכול, כולל הכול, נתון בקונטקסט. התהליך שעלינו לעבור משול להסרת תחבושות מגלגלי עיניים. זה כואב, האור המסנוור גורם לנו לעצום את העיניים, אך אל יאוש – אפשר לחזור ולהתרגל לאור. אפשר גם להשתמש במשקפיים מותאמים, אך לא לשוב לעצימת עיניים מוחלטת.
