מדהים כמה מהר אנחנו מתרגלים לדברים. אני לא מדברת על להתרגל לדברים טובים כמו מנקה פעמיים בשבוע וג'קוזי בחצר הבית, אלא גם לדברים לא טובים. אני למשל מתקלחת כבר ארבעה חודשים במים חמים מקומקומים וסירים מורתחים על האש. לא הכי נוח, אני מודה, אבל וואלק התרגלתי, ורוב הזמן זה אפילו נראה לי כמעט הגיוני (זה לא, אני יודעת).
מי היה מאמין שעברה שנה מאז שניצח דונלד טראמפ בבחירות וקטף את נשיאות ארה"ב. ההישג הזה עוטר במילים פומפוזיות כמו "דרמת ענק" ו"הדהים את העולם". אבל זה באמת היה ככה. רוב העולם לא באמת חשב שיש לזה סיכוי, והנה שנה אחרי היבחרו של טראמפ, אנחנו כבר מצחצחים שיניים בבוקר בעולם שבו נראה טבעי לחלוטין שמיליארדר וכוכב ריאליטי לשעבר יהיה האזרח מספר אחת של אמריקה. אבל אם נעצור ונהיה כנים לרגע, אפשר לומר בוודאות שזה לא הגיוני להתקלח בהוט־בוקט כל כך הרבה זמן, גם אם את גרה במאחז, ותכל'ס זה גם לא כל־כך הגיוני שטראמפ הוא נשיא ארה"ב.
תעצרו את העולם
1. חברת 'נטפליקס' הודיעה השבוע כי קווין ספייסי, כוכב הדרמה הפוליטית 'בית הקלפים', מושעה מהסדרה בעקבות טענות על הטרדות מיניות חוזרות ונשנות, גם על סט הצילומים, ושנכון לעכשיו צילומי העונה נעצרים. יש משהו מביך בלחיות בעולם שבו טראמפ, האיש שהתנהגותו הבוטה כלפי נשים מפורסמת (והרי מקבץ קטן: תלונות על הטרדות מיניות, השתתפות בסרט פורנו, והקלטה בוטה במיוחד שהסעירה את ארה"ב למשך כמה שבועות) הוא נשיא המעצמה החזקה בעולם באין מפריע, ואילו הדמות שמדמה את נשיא ארה"ב מושעית מתפקידה. כלומר, מתפקידה הדמיוני.
2. בשבוע שעבר, ביומו האחרון בחברת 'טוויטר', הפיל עובד החברה את עמוד הטוויטר של הנשיא האמריקני, שלו 42 מיליון עוקבים. למשך 11 דקות עוף לא פרח, שור לא געה, הבריות לא דיברו, אף אחד לא הזדעזע, טראמפ לא צייץ. חברת 'טוויטר' הגיבה לאירוע ואמרה כי הם "נוקטים צעדים כדי שמקרים כאלה לא יקרו שוב". אבל מה באמת רוצים האמריקנים לומר? על אילו מקרים שלא ישובו הם באמת רוצים לדבר?
3. על שער המגזין 'דה ניישן' הופיע השבוע איור מעורר מחשבה: אנשים הולכים ברחוב וראשם טחוב בספרה החדש של הילרי קלינטון, 'מה קרה?', שעוסק במערכת הבחירות האחרונה, ולא מרימים את ראשם לראות מה נעשה מתחת לאף שלהם. הביקורת על האומה האמריקנית ברורה: כולם תקועים במה שהיה, במקום במה שיהיה.
האירועים האזוטריים הללו, שהתרחשו רק בשבוע האחרון, מדגימים היטב את אמריקה של היום. זאת שהפכה לפרודיה על עצמה. כל כך חבל, מקוננים מיליוני אמריקנים, שאי אפשר באמת להשעות את טראמפ מסט הצילומים שנקרא "ארה"ב שנת 2017". כל כך חבל, אומרים בלבם מיליוני אמריקנים, שחולמים להשבית באבחת מקלדת פשוטה את חשבון הטוויטר של טראמפ לנצח נצחים, ולהשיב לחיים את החלום האמריקני. כלומר, לא זה על אמריקה גדולה שנית, סתם על אמריקה נורמלית. כל כך חבל שאי אפשר לצלצל בפעמון של נהג האוטובוס של העולם כי אנחנו רוצים לרדת, משיחים הם לעצמם, אולי נקרא עוד פרק בחדש של הילרי בינתיים. כל כך חבל, אז בואו נשחק בנדמה לנו וניתקע בעבר.
פרדוקס ההרגל
מצד אחד אנחנו מתרגלים מהר להכול, מצד שני אנחנו מחפשים שינויים, ואז משנים, ומתרגלים גם לשינוי הבא. נסו להיזכר בעולם נטול ווטסאפ, סמארטפונים, תוכניות ריאליטי, שייקים ירוקים, רשתות חברתיות וטראמפ. זה לא היה כל כך מזמן. נקודת האפס שלנו מתאפסת כל הזמן, עם כל שינוי שנכנס לחיינו ומותח את רגליו על השולחן מספיק זמן כדי שנאמין לו שהוא חלק מאיתנו. אולם, זה שאנחנו מתרגלים, לא אומר שאנחנו מרוצים. עיינו ערך אישה שמתקלחת מקומקומים. כן, גם בבוקר כתיבת טור זה. היא לא מרוצה מהמצב.
כל הסקרים האחרונים שבדקו את מידת שביעות הרצון מטראמפ הראו כי התמיכה בנשיא האמריקני ה־45 נמצאת בשפל. על פי נתונים שפורסמו השבוע ב'וושינגטון פוסט' וברשת ABC, רק 37 אחוז הביעו את תמיכתם בו. הדשדוש הזה של טראמפ אינו חדש ונמשך כבר כמה חודשים. אלה שיעורי התמיכה הנמוכים ביותר מאז טרומן, שלפני שבעה עשורים רשם שפל של 22 אחוזי תמיכה בלבד (לטראמפ יש לאן לשאוף).
טראמפ נבחר לא כי ארה"ב בחרה בו, אלא כי היא בחרה בשינוי. הבלורית הזהובה וה"אני לא סופר את הפי־סי" פשוט היו שם ברגע הנכון, וסביר להניח שתנועת המטוטלת תמשיך להכות באמריקה שיצאה קצת מדעתה. אבל טראמפ לא רק העניק להמון את השינוי המיוחל, הוא גם הפך לסמל של שינוי תוך כדי שינוי. האג'נדה שלו (או אולי סתם האופי הדפוק שלו) היא שכל הזמן מותר לשנות. מותר וצריך. מותר וחובה. מותר ואין ברירה. כי אחרת מה הטעם.
בזמן שאנחנו כבר מתרגלים אליו ומצטרפים ל־100 מיליון האנשים שאיתם הוא מתקשר באופן ישיר באמצעות הרשתות החברתיות, הוא משתנה לנגד עינינו כל הזמן וטורף את הקלפים השכם והערב: אין גבול, אין חוק, אין שום דבר קדוש, אין דבר עליון מלבד השינוי.
ואנחנו בסך הכול, ביומיום שלנו, לא באמת רוצים להשתנות. אנחנו רוצים אולי להחליף ערוץ מ־12 ל־13, כאילו יש הבדל. בסוף, אנחנו די אוהבים להתרגל. תשאלו את אמריקה, שהתרגלה שאחת לחודש פסיכופת יורה למוות בעשרות חפים מפשע, כי הזכות לשאת נשק מעוגנת בתיקון השני לחוקת ארה"ב שנכתב ב־1791.
ואתם יודעים איך זה כשמתרגלים: לא צועקים על בן הזוג שיקנה דוד שמש, שוכחים את הקטע הזה של הפמיניזם שגורס שאני־יכולה־לעשות־הכול־גם־דברים־מעצבנים־של־גברים, מתרצים בניסיונות לחיות את הרגע ולהסתפק במועט, ובכלל מדובר פה במסע מחושב נגד הבורגנות המאיימת לטרוף כל חלקה טובה. ברור. הכי כיף להתקלח כמו במדינת עולם שלישי. הכי כיף שטראמפ נשיא המעצמה החזקה בעולם. ברור.
