פרשת בראשית תיארה כיצד העולם נברא והתמלא: נברא בחומר, התפתח והתמלא בבנים ובנות לרוב. הציוויים "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ" הם ביטויים של התרחבות ומילוי פיזי. בסיום פרשת בראשית למדנו על השושלת הנמשכת מאדם וחוה, כאשר כל פסקה נחתמת בתיאור ההתרחבות האנושית – "וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת".
פרשת נח מגיעה, ואיתה המהפך: המבול שיוביל לחורבן כמעט טוטאלי של האנושות: "קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ".
פרשת נח נפתחת במילים "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ", ולאחר מכן הפסוק מתאר את נח עצמו: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱ־לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ". רק אחרי התיאור הזה מוזכרים שלושת בניו של נח: "וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת".
הפרשנים דנו במשמעות המילה "תולדות" לאור מבנה הפסוקים. אפשרות אחת היא לפרש שהכוונה כאן לבניו של נח, תולדות לשון ילודה, כמו בסוף הפרשה: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל" (י, א). אם כך, תיאורו של נח כאיש צדיק יתפרש כמאמר מוסגר בתוך תיאור תולדותיו.
אפשרות אחרת היא לפרש שמשמעות המילה "תולדות" כאן דומה למילה "קורות", כמו בפסוק: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱ־לֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם". תולדות נח אינן רק ילדיו, אלא ההתרחשויות במהלך חייו.
הרב והאב
נראה להציע שלא בכדי נעשה כאן שימוש במושג שיש לו כפל משמעות. השימוש בביטוי "תולדות" על שתי משמעויותיו, מביא לידי ביטוי את התפיסה שיש אלטרנטיבה לקיום העולם במובן המשפחתי הפשוט. אלה קורותיו של האדם, התרחשויות חייו ופועלו, וכפי שמציע מדרש בראשית־רבה, המובא בדברי רש"י, שתולדותיו־פירותיו של הצדיק בעולם הם המצוות והמעשים הטובים שלו, על פי הפסוק ממשלי, "פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים".
מטרת העיסוק בהתנהגותו של נח, בקורותיו ובהיותו איש צדיק תמים, כפתיחה לסיפור המבול, איננה רק כדי להסביר לנו, הקוראים, מדוע א־לוהים בוחר להשאירו על פני האדמה, אלא כדי להציע גישה אלטרנטיבית לשאלה מה הן בעצם תולדותיו של האדם. האם תולדותיו של האדם הם הצאצאים שהוא משאיר בעולם, או המעשים הטובים, המוסר והחסד שלו? סיפור המבול כולו מלמד אותנו שהשאלה איך נחיה בעולם הזה חשובה לא פחות מהשאלה כמה אנשים יהיו כאן.
פרשת נח מבחינה בין האנושות ובין שאר היקום. עבור האדם, ההישרדות וההולדה הטבעית אינם המטרה היחידה. כאשר מלאה הארץ חמס – "הִנְנִי מַשְׁחִיתָם". מעשים טובים, התנהגות מוסרית נכונה, מניעת העוול – אלה יכולים להיות תולדותיו של האדם.
המשנה במסכת בבא מציעא מלמדת שבמובנים מסוימים, רבו של אדם נחשב יותר מאביו מולידו: "אֲבֵדַת אָבִיו וַאֲבֵדַת רַבּוֹ – שֶׁל רַבּוֹ קוֹדֶמֶת, שֶׁאָבִיו הֱבִיאוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה, וְרַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ חָכְמָה מְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא" (ב, יא). הרב איננו המוליד הפיזי אבל הוא, שמלמד את האדם חוכמה, מביאו לחיי עולם הבא – כלומר מאפשר לו חיים שמעבר לקיום הפיזי והמיידי.
לאחר המבול, נח מצוּוה לאפשר לעולם להתמלא בחיים מחדש. א־לוהים לא מסתפק בהתנהגותו של נח הצדיק; יש צורך להמשיך את הקיום העולמי של החי ושל האדם במובן הבראשיתי:
צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ. כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכָּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ הַיְצֵא אִתָּךְ וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ.
ממש כמעט כמו בפרשת בראשית. אך הפעם, בשונה מהציווי בפרשת בראשית, רגע לפני הציווי על האדם לפרות ולרבות, א־לוהים מלמד אותנו מוסריות מהי: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱ־לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (ט, ו). האדם נושא את צלם אלוהים, ואיננו רק יצור חי שעיקר מעייניו בהתרבות הטבעית. רק אחרי הלימוד הזה יכול לשוב ולהגיע הציווי, אותו ציווי שהוא בעצם ברכה: "וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ" (ט, ז).
אחרי המבול אנחנו לומדים שההולדה הפיזית, אותה פגשנו בסוף פרשת בראשית, איננה יכולה להיות נטולת מוסר ומעשים טובים. רק כשההרחבה הפיזית מלווה במוסר, במעשים טובים, בהיזכרות בצלם א־לוהים שבאדם, יכולה להיות המשכיות מבורכת על פני האדמה.
פריון רוחני
אסיים בציטוט מתשובה מופלאה לשאלה הלכתית קשה, העוסקת בזוג שהיה נשוי עשר שנים ללא ילדים. מעיקר הדין היה על האיש לגרש את אשתו כדי שיוכל לקיים מצות פרייה ורבייה. בין הטעמים הרבים להתיר לזוג שכזה לא להתגרש, מובאים גם דבריו של ר' משולם זלמן הכהן מפיורדא:
שנשאל מאיש ירא אלוקים אחד ששהה עם אשתו יותר מעשר שנים ולא ילדה, וקשה עליו הגירושין כי היא אשת חיל ויראת ה' ועל ידה יכול להתמיד בלימודו… ויכול לישב ולעסוק בתורה מה שאפשר שלא יהיה כן באחרת – דאינו מחוייב להוציא. רק ירבה בלימוד התורה יותר, ויגדל יתום בתוך ביתו כאשר עשה עד הנה וטוב לו (פתחי תשובה על אבן העזר, א, כז).
אין אלטרנטיבה להולדת ילדים, אבל לימוד התורה ועשיית החסד ממלאים את חיי הזוג בפירות מסוג אחר.
הערך הבראשיתי של "פרו ורבו" מצוי באופן עמוק בהלכה ובמחשבה היהודית, ויחד עם זה, מיד אחרי בראשית מגיעה פרשת נח ומבהירה את מקומו של המוסר, ואת ההכרח לשלב בין עולם של התרחבות פיזית לתורה ומעשים טובים.
