השבוע ימלאו מאה שנה להולדתו של מורי ורבי, הרב יהודה עמיטל זצ"ל. הנה כמה דברים ששמעתי וששמעו אחרים מפיו של האדם הגדול והמיוחד הזה.
פליט שמח
הרב עמיטל היה ניצול שואה, ובימים ההם כינו את הניצולים: "פליטים". סיפרה לי הרבנית מרים עמיטל: כשהבאתי בפעם הראשונה את חתני המיועד, ר' יהודה, לפגוש את סבי וסבתי, הרב והרבנית מלצר מירושלים, אמרה לי אחר כך סבתא: "אף פעם לא ראיתי פליט כל כך שמח".
עושר
הרב עמיטל סיפר שפעם אחד התורמים של הישיבה ביקש להתערב בקו החינוכי שלה. "אמרתי לו", כך סיפר הרב עמיטל, "שאני הייתי האיש הכי עני בעולם, והייתי האיש הכי עשיר בעולם. הייתי האיש הכי עני בעולם כשלא הייתה לי פרוסת לחם, והייתי האיש הכי עשיר בעולם כשמצאתי פרוסת לחם. מאז אני לא מתרשם מכסף".
למה נשרף הבית?
פעם הגבאי בבית הכנסת ברחובות אמר בצער לרב עמיטל שביתו נשרף משום שעלה לתורה בפרשת בחוקותיי לקריאת הקללות. אמר לו הרב עמיטל: "לא נכון. ביתך נשרף כי השארת סל קש ליד הפרימוס הבוער".
כבוד
הרב עמיטל היה אומר: "לא הגעתי לדרגה של אדם שבורח מן הכבוד, ויש לי הוכחה לזה: הכבוד לא רודף אחריי".
הומור
לפני חתונתנו, הלכנו יעל ואני לפגוש את הרב והרבנית עמיטל. בסוף הפגישה הנעימה ביקשתי מהרב עמיטל עצה לזוגיות טובה. הרב חשב קצת, חייך ואמר: "חוש הומור". ופעם אחרת אמר יותר מזה: "חוש הומור הוא סגולה ליראת שמיים".
חתונה נפרדת?
פעם בא תלמיד לשאול את הרב עמיטל האם צריך להפריד בחתונתו בין הנשים לגברים. אמר לו הרב עמיטל: "אתה כבר מצאת את הזיווג שלך. מה אכפת לך שגם החברים שלך ימצאו?"
"אל תשכח את הזבל"
הרב עמיטל היה נוהג לומר לנו, תלמידיו: אתם יודעים למה אתם צריכים להתחתן? כי יום אחד תהיו רבנים, ואנשים יתחילו לכבד אתכם, ויתחילו לקרוא לכם "הרב הגאון", ואתם עוד עלולים להאמין להם. ואז, כשתצאו מהבית לאיזה שיעור, רעייתכם תאמר לכם: "חיימק'ה, אל תשכח לקחת את הזבל!" – וכך תזכרו מי אתם באמת.
"תיקון עולם"
סיפר הרב עמיטל, שר' שמחה בונם מפשיסחא היה אומר: פעם חשבתי לתקן את כל העולם. כשבגרתי מעט ראיתי שלא אוכל לתקן את העולם, והחלטתי לתקן את המדינה שלי. כשראיתי שגם זה מעל לכוחותיי, החלטתי לתקן את בני עירי. כשגם בזה לא עמדתי, החלטתי לתקן את עצמי.
והוסיף הרב עמיטל: "ובימינו הכול הפוך. רבים אומרים לעצמם: כשהייתי ילד חשבתי לתקן את עצמי. נכשלתי בזה, ולכן החלטתי לתקן את העיר שלי. גם בזה לא הצלחתי, ולכן אמרתי שאתקן את המדינה. כשגם זה לא עלה בידי, החלטתי לתקן את כל העולם".
נס גלוי
פעם נסע תלמיד בטרמפ עם הרב משה צבי נריה, ושאל אותו: "למה אין בדורנו ניסים גלויים?" השיב לו הרב נריה: "מי אמר שאין? הנה, בישיבת הר עציון יש שני ראשי ישיבה בכתר אחד, וביניהם אהבה גדולה. נס גלוי".
חיקוי
אמר הרב בנימין תבורי: אנחנו מנסים לחקות את הרב עמיטל, אבל דבר אחד לא נצליח לחקות: את המקוריות שלו.
שמחה משפחתית
סיפר הרב יעקב פישר: הרב עמיטל היה נוהג לעזוב חתונות שבהן השתתף מיד אחרי החופה. הוא היה אומר: "יש לי שמחה משפחתית" – והולך לדרכו. פעם העזתי לשאול אותו איך יש לו כל כך הרבה שמחות משפחתיות. הרב ענה: "כשאני חוזר הביתה מוקדם, אשתי שמחה".
"אני לא צריך את זה"
פעם שאלו את הרב עמיטל: "האם תלמידיך הנשואים מרבים להתייעץ איתך בנושאים אינטימיים?"
השיב הרב עמיטל: "לא".
שאלו אותו: "למה לא?"
השיב הרב: "כי אני לא צריך את זה".
תלמיד אמיתי
סיפר הרב יובל שרלו: "פעם ישבתי בפאנל, לצד הרב עמיטל. קמתי כשרגליי רועדות, ואמרתי: כל מה שאני עתיד לומר למדתי ממורי ורבי הרב עמיטל, אף שאני עומד לומר ההפך הגמור ממה שאמר הוא. עמד הרב עמיטל ואמר: סוף־סוף יש לי תלמיד אחד אמיתי".
