יום רביעי, אפריל 16, 2025 | י״ח בניסן ה׳תשפ״ה
לארכיון NRG
user
user

כימיה על הסט זה לא מספיק, צריך גם עלילה: ביקורת סרטים

חובבי הסדרה ירגישו בבית עם "ונום: הריקוד האחרון", אבל מפרק סיום הטרילוגיה קיווינו ליותר. "זאבים" נסמך לגמרי על הכימיה הנהדרת שבין כוכביו, אך עלילתו קלישאתית ואנמית

ב־2018 "ונום" הראשון, הסרט החביב בכיכובה של דמות משנית של נבל ביקום הספיידרמני, הפתיע את העולם כשהצליח לגרוף 850 מיליון דולר בקופות. החלק השני הבינוני מ־2021 כבר הכניס 300 מיליון פחות, אבל ביחס לשאר ניסיונותיהם של סוני להרחבת היקום הזה, עדיין היה מדובר בהצלחה גדולה. אז קבלו את הפרק השלישי בטרילוגיה: "ונום: הריקוד האחרון". הפעם אדי והסימביוט ונום מוצאים עצמם במנוסה לא רק מהצבא אלא גם מנול, אויב עתיק ועוצמתי של הסימביוטים, שצד אותם כדי להשיג את המפתח הקוסמי שישחרר אותו מכלאו. את הדבר החשוב ביותר הצליחה סדרת הסרטים הזו לבצע היטב: העמדת פרוטגוניסט נהדר בדמות החיבור שבין אדי (טום הארדי המצוין) לונום. החברות המשונה הזו, בין אדם ופרזיט רצחני שהשתלט על גופו ואז מצא בו מקלט והפך לחלק חשוב מהווייתו, מספקת קודם כול שעשוע רב אך גם משכילה להתפתח לידידות אמיצה ומרגשת שתמיד כיף לשהות במחיצתה. לעומת זאת, יתר האלמנטים העלילתיים, כמו סיפור, דמויות משנה ונבלים, מאולתרים תוך כדי תנועה מסרט לסרט, מה שהופך אותם לסתמיים וחסרי חשיבות.
בסרט החדש העלו היוצרים את מפלס הסכנה עם כניסתו לזירה של נבל־העל נול, שמציב איום אמיתי של פרידה בין שני הגיבורים. הבעיה היא שנול אולי נחשב לשם דבר בקרב חובבי הקומיקס, אך לרוב הצופים אין מושג מיהו. לו היו מתחילים לבסס את בואו כבר מהחלק הראשון דרך רמזים מטרימים, הסרט הנוכחי היה יכול לספק תחושת סכנה הרת גורל אמיתית ולהיות אירוע קולנועי משמעותי כיאה לפרק חותם בטרילוגיה. במקום זאת, אנו נותרים עם לא הרבה מעבר לעוד מאותו הדבר: מיקס של אקשן אלים וכאוטי, הומור שחור והדינמיקה המלבבת בין צמד הגיבורים. זה אומנם לא דבר רע כשלעצמו, אך מפרק הסיום קיווינו ליותר.

צילום: באדיבות פורום פילם

עוד צמד קולנועי מוצלח הוא הסופרסטארים בראד פיט וג'ורג' קלוני, שמאז "אושן 11" מ־2001 מתחזקים חברות על המסך ומחוצה לו שהפכה למותג בפני עצמו. החיבור בין השניים יצר בסרטיהם המשותפים מין קסם נונשלנטי שקשה לעמוד בפניו, וההשוואה שנוהגים לעשות בינם ובין החיבור המיתולוגי שבין פול ניומן ורוברט רדפורד אומרת את הכול. זו הסיבה היחידה שאפל טי.וי היו מוכנים לשפוך 200 מיליון דולר על הפקת "הזאבים", סרטם החדש של השניים בבימויו של ג'ון וואטס (שלושת סרטי "ספיידרמן" של מארוול), במיוחד עבור שירות הסטרימינג שלהם. קלוני מגלם "פיקסר" מקצועי: אתם יודעים, טיפוס רגוע ומיומן שנקרא לטפל בסיטואציות בעייתיות עבור בעלי ממון, שמוזעק כדי להעלים גופה במלון יוקרה ומגלה שמשום מה מישהו גייס למשימה פיקסר נוסף בגילומו של פיט.

כעת, ייאלצו שני הזאבים הבודדים לשתף פעולה בלילה עמוס מאורעות שרק הולך ומסתבך. התסריט של וואטס מתחיל מצוין כשהוא זורק את גיבוריו המפוקפקים היישר לעניינים ומספק ניצוצות ראשונים של שעשוע שבהחלט מציתים את התיאבון. אלא שמהר מאוד ההרפתקה הלילית הזו מתגלה כרדודה ומדודה מדי, כשהיא מסתמכת לגמרי על הכימיה (הנהדרת) שבין הזאבים אך מספקת להם מעט מדי בשר לנעוץ בו את שיניהם. המאורעות קלישאתיים וחולפים בעצלתיים; האקשן המועט אינו מסעיר דיו; והעלילה לא מצליחה לספק את התחכום המצופה מהז'אנר. גם סיום הסרט מפוספס. וואטס בחר להרים לכוכביו עם הומאז' לסיום האלמותי של "קיד וקאסידי" של ניומן ורדפורד. אלא שסרטו האנמי אינו מרוויח את הפינאלה הזו והיא מותירה בעיקר תחושה שהסרט מסתיים מוקדם מדי, בדיוק בנקודה שבה אמורה הייתה להתחיל המערכה השלישית. עוד לפני עליית "הזאבים" כבר נשמעו דיבורים על אפשרות של סרט המשך. לא בטוח שזה רעיון טוב, אך אם הוא יתממש, אפל מתבקשים לשלוח לוואטס "פיקסר" משלהם לעזרה עם התסריט.

כתבות קשורות

הידיעה הבאה

כתבות אחרונות באתר

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.