שמו של מבצע ״ימי תשובה״ מרמז אולי על מועד הביצוע המקורי שנדחה שוב ושוב, בין השאר בגלל לחץ אמריקני. קיבלנו אותו אחרי החגים ובגרסה מעט רזה יותר מהמתוכנן, בגלל האילוצים של ערב הבחירות שם. בסולם ״דרדלה – בומבה״ על שם בן־גביר, אפשר אולי להיעזר בביטוי אחר שטבע השר לביטחון לאומי בימי זחיחות שלפני המלחמה. ״בר הסלטים פתוח״, הוא צייץ אז בימי הרפורמה כדי להתריס, אבל דווקא כעת זה דימוי אפשרי לתקיפה: מתאבן.
אם אכן מדובר בסלטי פתיחה שאחריהם סעודה שלמה, יד אמן הרכיבה את התפריט. מערכות ההגנה האווירית של איראן הושמדו ברובן. גם מערך הטילים הבליסטיים נפגע; שיגור מאות מהם בו־זמנית במקרה של תקיפה באיראן הטריד מאוד את מערכת הביטחון. זו נקודת פתיחה מעולה אם תהיה מנה עיקרית, של פגיעה בפרויקט הגרעין עצמו. מקובל לטעון שאין בכוחה של ישראל להסב נזק משמעותי לאתרי הגרעין הרבים הפזורים באיראן, בלי שותפות התקפית אמריקנית. אבל גם אם טכנית ניתן היה להכות שם בנקודות תורפה רגישות, ישראל הייתה מנועה. ערב בחירות בארה״ב ונוכח התלות הישראלית בחימושים, במטוסים, בהגנה אווירית ובמטרייה דיפלומטית, גם ממשלה נועזת יותר הייתה נזהרת.
כשמאזינים לשני המתמודדים על הנשיאות, ספק אם מי מהם יתמוך בהגשת המנה העיקרית במשמרת שלו. בטח לא קאמלה האריס, אבל גם לא טראמפ שאומנם הביע תמיכה עקרונית בהשמדת הגרעין, אבל היה מעדיף שקט במזרח התיכון. סגנו המיועד התבטא השבוע נגד מלחמה באיראן, ברוח בדלנות רפובליקנית שתופסת תאוצה. ייתכן שלא נזדקק לשניהם. בירושלים יש מי שחושב שהישועה תגיע דווקא מהנשיא הנוכחי ביידן. החודשיים שבין הבחירות לחילופי השלטון הם גארבג׳ טיים במונחים אמריקניים, אבל בשבילו אלו חודשי זהב לקיבוע המורשת. הוא פעל בכל כוחו כדי שהמורשת שלו תהיה עסקת חטופים, אבל אולי הוא דווקא ייזכר כנשיא האמריקני שתקף באיראן.
פגישה לאין קץ
מאמציו של ראש הממשלה להטמיע את ״מלחמת התקומה״ כשמה הרשמי של המלחמה לא צולחים בינתיים, אבל בסקרים הוא רושם תקומה נאה. אלו שאחרי התקיפה באיראן מאירים לו פנים: אישית, מפלגתית וגושית.
בדרך כלל במלחמות ישראל של הדור האחרון, הדינמיקה בסקרי המנדטים הפוכה: בפתיחת המערכה יש תמיכת שיא בממשלה ובמלחמתה הצודקת, המפולת מגיעה עם חמיצות הסיום. המלחמה הנוכחית, הארוכה מכולן, מייצרת גרף הפוך: מכת הפתע שהנחית חמאס הייתה מהממת עד כדי כך שאת הסקרים הראשונים ערוצי הטלוויזיה העזו להזמין רק כעבור ארבעים יום. נרשמה בהם מפלה מוחצת לראש הממשלה, למפלגת השלטון ולקואליציה כולה. ההתאוששות בגרף התמיכה הייתה איטית ומדשדשת. אבל עם הצטברות ההישגים – מבצע הביפרים, חיסול נסראללה וצמרת חיזבאללה, הריגת סינוואר והתקיפה באיראן – הצטברו גם חלק מהמנדטים.
צווי הגיוס פוגעים בסטטוס של כל צעיר חרדי. כל גיחה לנתב״ג משמעה סכנת מעצר. גם מפגשים אחרים עם הרשויות יסתבכו בקלות
ועדיין, גם בטוב שבסקרים מבחינתו, נתניהו מצוי במרחק של כעשרה מנדטים מהקמת קואליציה. את גבולות גוש תומכיו שהצטמק הוא עדיין לא מרחיב באופן משמעותי. כשלוקחים בחשבון גם את מפלגת בנט העתידית, לאופוזיציה יש עדיין 61 גם בלי המפלגות הערביות. זה המספר החשוב, אם רק היו בחירות. בינתיים חזונו של ראש הממשלה נראה מוחשי: פגישה עם הבוחר רק באוקטובר 2026.
מטפלים בסימפטום
משבר הגיוס הוא מחלת הרקע הכרונית שפוגעת בעיקר באיכות החיים של הקואליציה, אבל לא מקצרת את ימיה, בינתיים. מחיר הדמים הכבד של אוקטובר, החודש עם מספר הנופלים הגבוה ביותר מאז אוקטובר שעבר, שכנע סופית את החרדים להרפות מהלחץ להעביר עוד לפני התקציב את החוק שיפטור משירות את צעירי המגזר. היחיד שהציב אולטימטום כזה מלכתחילה היה גולדקנופף. דרעי וגפני הורידו פרופיל כדי לא להרגיז את הציבור המשרת. אפילו מאיר פרוש, הסמן הקיצוני, הציע להניח לנושא. במקרה שלו מפני שטיוטת החוק שנרקמה לא מספיק נוחה בעיניו עבור החרדים. יו"ר אגודת ישראל אומנם עוד לא התקפל רשמית מהאולטימטום ההוא, זו תהיה החלטה של האדמו"ר מגור, אבל איתו או בלעדיו, יהיה תקציב.
החרדים גילו שבכנסת הנוכחית, אפילו עם קואליציית ה־68 המורחבת, אין רוב לחוק שיפטור חרדים מגיוס. ספק אם כנסת עתידית תעז לנסות. הניסיון להעביר במקום חוק השתמטות חוק מעונות, הוא טיפול בסימפטום אחד של אותה מחלה כרונית, מתוך שורה ארוכה של תסמינים. כ־70 אלף צעירים חרדים חסרי מעמד חוקי. הם משתמטים, ומי מהם שמקבל צו ולא נענה לו, נחשב עריק. עד כה רק 3,000 מהם קיבלו כאלה. מתוכם התייצבו 230. כל השאר קיבלו זימון שני, נגד חלקם גם הוצאו צווי מעצר שאינם נאכפים אקטיבית.
מכל הגזירות, דווקא סוגיית המעונות מטרידה את ההנהגה החרדית משום שהיא פוגעת במשק הבית הפרטי של הצעירים החרדים, ולא במוסדות שאליהם ניתן לגייס כסף באופן מאורגן. צווי הגיוס פוגעים בסטטוס הפלילי של כל צעיר חרדי בנפרד. מרגע שנוחת הצו הראשון בתיבת הדואר, המערכת מתחילה לספור זמן: צו שני, צו מעצר, הגבלות על יציאה מהארץ. במערכת הביטחון היו גורמים שהציעו לשגר עוד 15־20 אלף צווים. הרמטכ״ל סימן יעד צנוע יותר, 5,000. אבל גם הגל הזה נבלם בדרג המדיני. גלנט, שנתון לאיום פיטורים תמידי בגלל הסירוב העקרוני שלו לתת יד לפטור המוני, בכל זאת נזהר בטרם ידרדר את מעמדם המשפטי של עוד אלפי צעירים.
זה לא יחזיק לאורך זמן. בסוף החודש מסתיים השליש הראשון של שנת הגיוס. הצבא איננו עומד גם ביעדים הצנועים שהציב לעצמו, ובקרוב יישלחו עוד כמה אלפי צווים. לכן, גם אם יהיו תקציבים למעונות, למחלה הזאת יהיו סיבוכים אחרים: כל גיחה לנתב״ג, למשל, משמעה סכנת מעצר בכניסה או ביציאה. גם מפגשים אחרים עם הרשויות מסתבכים בקלות כשאתה עריק. ויש עוד סנקציות כלכליות שעשויות להופיע חוץ ממימון המעונות. ככל שאלו ייערמו והתסיסה בציבור החרדי תגבר, תסבוכת החורף של החרדים עשויה להפוך עבור הקואליציה מעניין של איכות חיים לעניין של תוחלת חיים.
