מכירים את באבה ונגה, מגדת העתידות העיוורת שמתה כבר שלושה עשורים אבל ממשיכה לנפק תחזיות סוף שנה אפוקליפטיות? לבאבה ונגה יש מעריצים מושבעים בזכות נבואותיה על אסון התאומים ומגפת הקורונה. לאחרונה הצטרף אליה אח קטן, כוכב חדש בשמי המזרח התיכון. זהו מוחמד עלי אל־חוסייני, איש דת שיעי המכהן כמזכיר המועצה האסלמית הערבית בלבנון. כוכבו של אל־חוסייני דרך לאחרונה, בעיקר ברשתות החברתיות בישראל, לאחר שניבא את מותו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה ואת חיסולו של יחיא סנוואר. השבוע הוא ניבא גם את חיסולו הקרוב של השייח' נעים קאסם, המזכ"ל החדש של חיזבאללה, וגם את המתקפה הקרובה של ישראל על אתרי הגרעין האיראניים. בניגוד לבבה ונגה, אל־חוסייני עדיין נראה חיוני וסרקסטי, אם כי לא צריך להיות חוזה בכוכבים כדי לשרטט קווים לסופו של קאסם.
מה שאל־חוסייני לא חזה, אלה הדיווחים המפורטים שדלפו השבוע על ההתקדמות שהושגה בשיחות ההסדרה בין ישראל ללבנון, בניצוחו של השליח האמריקני המיוחד עמוס הוכשטיין. על פי הדיווח הזה, ישראל פנתה עוד בשבוע שעבר לממשל האמריקני וביקשה שהוכשטיין יגיע לישראל לאחר שיחותיו באותם ימים בביירות. אולם האמריקנים מצידם העבירו את המסר שהוכשטיין יגיע "רק כששני הצדדים יראו רצינות", תגובה מתבקשת עבור מי שרץ מרתון של שיחות על פני שנה שלמה של עליות ומורדות דרמטיות תוך כדי מלחמה, ולא מוכן להתבזות פחות משבוע לפני הבחירות לנשיאות בארה"ב רק כדי להגיע לשטח ולקטוף סירוב. ובכן, פחות משבוע לבחירות, והם מגיעים. גם הוכשטיין וגם ברט מקגורק, שליחו של נשיא ארה"ב למזרח התיכון.
האם זה ניצחון התקווה על הניסיון המקצועי, או שמשהו בכל זאת זז? התשובה כנראה היא גם וגם. ניתן ללמוד זאת לא רק מהפירוט הרב שבו דלפו פרטי ההסכם המתגבש, אלא גם מכך שביום שלישי כינס ראש הממשלה דיון מצומצם כדי לדון בהתפתחויות בלבנון.
ואכן, הקצב שבו מתפתחים הדברים הוא זריז בהחלט. אחרי שנה של דשדושים, אין דרך אחרת לומר זאת: השינוי הוא לחלוטין תוצאה של ההתקדמות הדרמטית בתמרון הצה"לי בלבנון. כבר לפני עשרה ימים, לקראת ביקורו של הוכשטיין בביירות, העבירה לשכת ראש הממשלה לבית הלבן מסמך עקרונות לפתרון דיפלומטי שייסיים את המלחמה עם חיזבאללה, ויאפשר לאזרחים העקורים משני צידי הגבול לשוב הביתה. הסעיף המרכזי במסמך, כך דווח כבר אז, הוא שצה"ל יורשה לבצע אכיפה אקטיבית בשטח כדי לוודא שחיזבאללה אינו מתחמש ובונה מחדש את תשתיתו הצבאית. השבוע כבר קיבלנו בהרחבה את הפרטים בהדלפה מסודרת.
חילופי המהלומות בין ישראל לאיראן מטרידים את הקרמלין גם בשל החשש שרוסיה תעמוד מול גירעון חמור באספקת טילים וכטב"מים איראניים למלחמה באוקראינה
אם לתמצת את עקרונות העמדה הישראלית, ההסכם המוצע בין ישראל ללבנון, ששותפות בו ארה"ב ומדינות אחרות, כולל שלושה רכיבים עיקריים:
- יישום מורחב של החלטה 1701 של האו"ם. המשמעות היא שלא תהיה נוכחות חמושה של חיזבאללה מדרום לנהר הליטאני. בהמשך ייפרס צבא לבנון לאורך הגבול המשותף, ובמקביל כוח יוניפי"ל ישודרג ויחוזק בגדודים צרפתיים, בריטיים וגרמניים. על האחרונים חיזבאללה כבר הטיל וטו בטענה שגרמניה חברה לאויב, ישראל.
- הקמת מנגנון אכיפה ופיקוח בינלאומי, שיטפל בהפרות. הדרישה הישראלית היא שאם תתגלה הפרה מצד חיזבאללה, שלא תטופל בזמן ובאורח סביר על ידי צבא לבנון ויוניפי"ל, תישמר לישראל הזכות לפעול להסרת האיום באופן עצמאי. דוגמא טובה למנגנון פיקוח ואכיפה הוא הכוח הרב־לאומי בסיני.
- הרכיב השלישי עוסק בחלק החמקמק של מניעת התחמשות של חיזבאללה בדרכי האוויר, הים והיבשה. משמעות הדבר היא שהסְדרה בין ישראל ללבנון היא מורכבת הרבה יותר מבעבר, וכדי שהיא תצליח לאורך זמן היא חייבת להיות בעלת אופי אזורי. שום הסדרה בילטרלית בין ישראל ללבנון לא תחזיק מעמד לאורך זמן, אם חיזבאללה ימשיך להתחמש דרך הגבולות הפרוצים עם סוריה.
שני נתיבי המימון העיקריים של חיזבאללה הם הסחר בסמים, והברחות הנפט מאיראן דרך נמלי סוריה. המשמעות היא שלכל הסכם בין ישראל ללבנון הנוגע לנוכחות חיזבאללה בגבול ישראל, תהיה רגל שנייה של אכיפה מקבילה גם בגבול בין לבנון לסוריה. השחקן היחיד שיש ביכולתו, אומנם באופן חלקי, להשפיע על משטר אסד ועל הנוכחות האיראנית, הם הרוסים. עד כה לא נכנס למשוואה שום רכיב רוסי, אבל קשה לראות איך הוא יישאר מחוצה לה לאורך זמן. במאמר מוסגר נציין שכדי להכניס שינויים בהחלטה 1701 יש צורך בהסכמתן של רוסיה וסין, מכיוון שמדובר בהחלטה של מועצת הביטחון. נראה שלפחות בשלב הראשון, יהיה צורך במנגנונים שיעקפו את המשוכה הזו.
האהבה הלכה, האינטרסים נשארו
מה שמחזיר אותנו לשאלת היחסים העכשוויים בין ישראל לרוסיה. הימים שבהם נתניהו התהדר בזוגיות עם פוטין עברו חלפו מן העולם. כבר לא "ליגה אחרת", ודאי לא איחולים חמים ליום ההולדת המשותף לשניים, בהפרש של ימים אחדים באוקטובר. קשה גם לשכוח את ההתבטאויות האנטישמיות של פוטין עצמו בתחילת המלחמה. ובכל זאת, משהו מאותה אהבה נושנה, מתוחזק במערך אינטרסים משותף בנוגע לנוכחות הרוסית בסוריה, עדיין פועם במחזור הדם המשותף. מעל קו האק"ג הכמעט שטוח ביחסים, אפשר לסמן אולי כמה נקודות שיא. אחת מהן היא נסיעתו של המזכיר הצבאי רומן גופמן למוסקבה בתחילת ספטמבר, לביקור של 24 שעות. הנסיעה נחשפה בעקבות שיחת ניחומים טלפונית של ראש הממשלה להורי החטוף אלכס לובנוב, שנרצח בשבי חמאס. התברר שבאותו בוקר חזר גופמן מביקור במוסקבה לקידום עסקת חטופים. הגילוי היה מפתיע, בעיקר על רקע שיתוף הפעולה בין רוסיה לאיראן שהתהדק בחודשים האחרונים, והכעס הרוסי על ההחלטה הישראלית להתייצב לצידה של אוקראינה.
פיק אחר, מורכב קצת יותר לפענוח, נרשם לפני כעשרה ימים, כאשר בנתב"ג נחת מטוס Tu214SR, הידוע כ"מטוס של הקרמלין המצויד במערכות מודיעיניות מתקדמות ומשמש לטיסות בכירים". הגעת המטוס עוררה עניין רב, בין השאר בשל הטענה כאילו על סיפונו הייתה משלחת בכירים שבאה לדון בשחרורם של שני חטופים בעלי אזרחות רוסית, אלכסנדר טרופנוב ומקסים הרקין. באותו יום ממש ביקר במוסקבה סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, מוסא אבו־מרזוק, שנפגש עם סגן החוץ הרוסי מיכאיל בוגדנוב כדי לדון בעסקת חטופים. אבו־מרזוק אמר כי בכל עסקה עתידית, שני החטופים בעלי האזרחות הרוסית יהיו בעדיפות גבוהה.
מעבר לעסקת חטופים, ההערכה היא כי הרוסים מנסים כבר זמן מה להכניס את עצמם בתווך כמעבירי מסרים בין ישראל ואיראן על רקע חילופי המהלומות הישירות ביניהן, המטרידות את הקרמלין מסיבות רבות. בהן גם החשש שהמשך האסקלציה האיראנית מול ישראל עלול להשאיר את רוסיה בגירעון חמור של אספקת טילים וכטב"מים איראניים למלחמה באוקראינה. אבל האמת היא שלרוסים יש סיבה הרבה יותר חמורה לדאגה בעקבות המתקפה הישראלית האחרונה על איראן, שעל פי פרסומים זרים השמידה את מערכות ההגנה האווירית של איראן מתוצרת רוסיה, ובהן מערכת S-300 והמערכת המתקדמת S-400, פאר היצירה של התעשייה הצבאית הרוסית.
על פי ערוץ הטלגרם "המטבח של הקרמלין", הידוע במקורותיו המשובחים בצמרת הרוסית, יש שם דאגה אמיתית מפני ההשלכות האסטרטגיות והכלכליות של התקיפה הישראלית על המוניטין של מערכות ההגנה האווירית הרוסיות. מקורות במערך המודיעין הרוסי אומרים כי בשיחה בין ראש המועצה לביטחון לאומי של רוסיה, סרגיי שויגו, לבני שיחו האיראנים, הודיעו לו האחרונים כי הם מאוד לא מרוצים מביצועי מערכות ההגנה ובייחוד מזו של ה־S-400. על פי מקורות זרים, לאיראנים הייתה מערכת כזו עד התקיפה הישראלית. לפי הערוץ, האיראנים דרשו לתגבר אותם במערכים חדשים, אולם שר ההגנה הרוסי לא התחייב לאספקת מערכות חדשות אלא הציע לשלוח לאיראן אנשי מקצוע "שישפרו את הביצועים של אנשי ההגנה האווירית האיראניים".
יועץ אסטרטגי ישראלי שמכיר היטב את מערכות ההגנה האווירית הרוסיות, אומר שלרוסים יש בעיה הרבה יותר חמורה. לדבריו, "פרט לאיראן, שבה ידוע כי הייתה מוצבת מערכת S-400, בכל האזור כולו יש מערכת S-400 אחת פעילה נוספת, המוצבת בבסיס הטיסה הרוסי חמיימים שבסוריה. המערכת הזו יכולה לזהות כל המראה באזור ברדיוס רחב ביותר, וכל שכן גל של יותר ממאה המראות כאלו. אם גל כזה חלף מעל ישראל, אולי מעל שמי סוריה ועיראק בדרכו לאיראן", אומר היועץ, "המסקנה הבלתי נמנעת היא שהוא לא התגלה, או שהרוסים נמנעו מלדווח על כך לבני בריתם האיראנים. אני מעריך שאם היו יודעים על כך, הם היו מיידעים את טהרן".
ואם זה המצב, לא רק האיראנים צריכים להיות מודאגים; גם פוטין, שלא רגיל להרגיש עם המכנסיים למטה מבחינה טכנולוגית. בתנאים הללו, לרוסים יש הרבה מה להרוויח משושבינות פוזיטיבית לסיום המלחמה בין ישראל ללבנון. סביר להניח שבממשל ביידן יתקשו לבלוע את העז הזו. בממשל אחר אולי זה יחליק יותר טוב בגרון. בכל מקרה, רמת המורכבות של כל הסדרה היא כזו שכנראה אי אפשר יהיה לסיים אותה בהסכם אחד. תמיד נחזור לרכיב האזורי.
