ברוכה הבאה, הנשיאה האריס. יש דברים רבים על סדר היום שלך, אך המזרח התיכון עלול להשתלט עליו
הסיבה השנייה היא היחס של ישראל להסכם כזה. אין זה סוד שהימין בישראל אינו שש על בחירתך. במסדרונות הממשלה כנראה מגדירים אותך אתגר אסטרטגי, אם לא אסון. הסכם גרעין חדש עלול להביא את ישראל למסקנה שכלו כל הקיצין ואין ברירה אלא לתקוף את מתקני הגרעין של איראן, שמא תשיג פצצה. אם הממשלה מצפה ליחס עוין מצידך, היא תעריך שאין לה מה להפסיד והזמן פועל לרעתה.
מה עלייך לעשות? העובדה שהאיראנים מעוניינים בהסכם גרעין מעידה על השפעת הסנקציות עליהם. אם תאפשרי להם לשמור את מעמדם כמדינת סף ולקבל הקלות בסנקציות, זה לא רק יבטיח שהם ימשיכו לשפר את יכולות הגרעין שלהם, אלא גם שיקבלו עוד משאבים לכך. ד״ר גורדון, ורבים בממסד הדמוקרטי, יסבירו לך שזאת הדרך היחידה למנוע פצצה איראנית ולייצב את המזרח התיכון. כשהישראלים יגיבו בפעולות צבאיות והאיראנים יערערו את האזור, אותם יועצים ימליצו לנסות ולמנוע הסלמה, בדיוק אותה אסטרטגיה כושלת שנוסתה עד עתה. התוצאה הסופית תהיה שהממשל שלך יסבול מארבע שנות מלחמה אזורית במזרח התיכון.
במקום זאת, עדיף שתגדילי את הלחץ הכלכלי על איראן ותנסי להשיב את הביטחון לישראלים. זרזי אספקת אמצעי לחימה חיוניים לישראל, ובו בזמן הבהירי לטהרן שכל עסקה חייבת לכלול צמצום משמעותי של יכולות הגרעין. גישה תקיפה היא הדרך היחידה למנוע הידרדרות נוספת.
ברוך השב, הנשיא טראמפ. אני יודע, אתה לא באמת רוצה לעסוק במזרח התיכון. אבל נראה שאין לך ברירה
המזרח התיכון לא רק תלוי על בלימה, הוא כבר ממש מתנדנד. איראן וישראל מחליפות מהלומות בגלוי ומלחמה אזורית מתנהלת, גם אם הממשל הקודם, של ג'ו ביידן, לא מוכן עדיין לקרוא לילד בשמו. השאלה היא איך תוכל אתה לעצור או להגביל את ההידרדרות. כדי להצליח, כדאי שתבין מה כל אחד משני השחקנים בדרמה, איראן וישראל, רוצים ממך.
אז ככה: האיראנים הם דווקא הצד הפשוט יותר. אפשר לחלק אותם לשני מחנות. המחנה הראשון, בראשות הנשיא האיראני מסעוד פזשכיאן, רוצה עסקת גרעין. הוא רוצה הקלה בסנקציות והוא מוכן להגביל את פעילות הגרעין של איראן לשם כך. הוא לא יוותר לחלוטין על תוכנית הגרעין, אבל היי – למה לא לבדוק עד כמה האיראנים מוכנים ללכת בשביל קצת הקלה?
המחנה השני, שמורכב מאנשי משמרות המהפכה ושמרנים רדיקלים, רוצה את ארצות הברית מחוץ לאזור ומוכן להפעיל כוח צבאי לשם כך. לא חלילה ישירות, אלא דרך פרוקסי – בעיראק, בסוריה, בתימן. אנחנו יודעים שאתה לא חושב שארה״ב צריכה להישאר במדינות הללו, אבל אם כבר יש שם חיילים אמריקנים – בטח לא תרצה שיירו עליהם.
שני המחנות לא בהכרח פוגעים זה בזה. האיראנים אולי חושבים שהגדלת הלחץ הצבאי תביא אותך להתגמש במשא ומתן על הסכם חדש. הם סוחרים ממולחים, והם לא ינהלו משא ומתן בלי לנסות להשיג מנופי לחץ עליך. אתה יכול לצפות שפעילות הפרוקסי שלהם תגבר ב־2025, בזמן שהם פועלים בזירה הדיפלומטית להשגת הסכם. השאלה היא מה אתה תעשה.
דרך אחת היא להגביר ככל האפשר את לחץ הסנקציות ולגרום לאיראנים לוותר עוד ועוד עד שיספקו אותך. אבל לחץ כלכלי יביא את האיראנים להגביר את הלחץ הצבאי, בדיוק כפי שעשו בקיץ 2019. במצב כזה תצטרך להחליט אם להפנות משאבים צבאיים יקרים למזרח התיכון, במקום לאירופה או למזרח אסיה. אם לא תשים לב, אתה עוד עלול להישאב למלחמה באזור.
כאן ישראל יכולה להיות שימושית, אך תצטרך להבהיר לישראלים כמה דברים. סביר להניח שראש הממשלה נתניהו והקבינט ירצו לראות את ארה״ב פועלת ישירות נגד איראן. אתה לא מעוניין בכך, ולא רוצה להיגרר לעוד ״מלחמה אינסופית״ במזרח התיכון. כדאי שתהיה כן עם הישראלים כבר בתחילת הדרך: לא תהיה תקיפה אמריקנית באיראן. כן יהיה גב אמריקני חזק לישראל, לפעול נגד איראן ושלוחיה.
מה שתרצה לעשות הוא להציף את בעלות הברית של אמריקה באזור בנשק אמריקני: פצצות חודרות בונקרים לישראל, מטוסים מתקדמים לאמירויות, נשק מדויק לסעודים. כך תאפשר להן להרתיע את טהרן ובמקרה הצורך להתמודד איתה בעצמן. הצמד לייצוא הנשק לבעלות הברית לחץ כלכלי שמופנה לעבר איראן, ויש לך אסטרטגיה: מצד אחד ללחוץ את איראן לוויתורים, ומצד שני לנסות לשמור על יציבות המזרח התיכון. ועם זאת, זכור: יציבות באזור הזה היא תמיד מושג יחסי.
