האם הקיץ הקץ על שלטון החוק במדינת ישראל? אם להאמין לכותרות הבומבסטיות שהתפרסמו השבוע, ולפיהן יש בכוונת הממשלה להדיח את כל היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, התשובה חיובית. אלא שבאופן לא מפתיע במחוזותינו, כל קשר בין הכותרות הדרמטיות בנדון ובין המציאות – מקרי בהחלט.
כדי להבין את עומק הפער, ועד כמה מעוות האופן שבו מוצגת תוכנית הממשלה בנושא היועמ"שים, יש לחזור 17 שנה לאחור, לשנת 2007. הימים ימי ממשלת אולמרט, היועץ המשפטי לממשלה הוא מני מזוז, וממשלת ישראל מקימה בברכתו צוות שתפקידו לדון במעמדם של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה. בראש הצוות הועמד מנכ"ל משרד החוץ דאז אהרן אברמוביץ', ובין חבריו היה גם המשנה ליועמ"ש מייק בלס. בספטמבר 2008 סיים הצוות את עבודתו והגיש לממשלה דו"ח מפורט, 30 עמודים אורכו. בדו"ח אומצה באופן די מלא הגישה המרחיבה את סמכויות הייעוץ המשפטי, כנהוג בישראל, ומעניקה לו עוצמה רבה.
בין השאר המליץ צוות אברמוביץ' על אשרור המודל של כפיפות מפוצלת, ובמסגרתו היועצים המשפטיים כפופים מקצועית ליועץ המשפטי לממשלה, ומנהלית – למנכ"ל המשרד. הומלץ גם על קביעת רשימה סגורה ומצומצמת מאוד של סיבות שבעטיין ניתן לפטר יועץ משפטי של משרד ממשלתי, וכן על חידוד הכללים בנוגע לכפיפות הנהלת המשרד להנחיות היועץ המשפטי, לצד יצירת מנגנון ערעור ליועץ המשפטי לממשלה במקרה של מחלוקת בין הנהלת המשרד ליועץ שלו. עד כמה מדובר בהמלצות מרחיבות עשויה ללמד סקירה משווה שערך בשנת 2011 מרכז המחקר והמידע של הכנסת. בסקירה נטען כי הסמכויות של היועמ"שים במשרדי הממשלה בישראל, במיוחד אחרי אימוץ המלצות הצוות, חריגות ונדיבות מאוד בהשוואה לשורה של מדינות מערביות כדוגמת ארה"ב, בריטניה, בלגיה, ניו־זילנד ואוסטרליה.
אלא שלצד ההמלצות הללו הוסיף הצוות המלצה בכיוון מעט שונה, שנתמכה על ידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה ועל ידי היועץ מזוז: לקצוב את כהונת היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה ל־7 שנים. יישום ההמלצה הזו הוגבל ליועמ"שים שימונו מיום אישור המלצות הוועדה בממשלה והלאה. הוא הותנה בהגעה להסכמה על תנאי פרישה הולמים עבור היועצים המשפטיים למשרדים, בתום תקופת הכהונה הקצובה. הוועדה אף הציעה כי ליועמ"שים הפורשים יינתן מענק בגובה של 7 משכורות, כפיצוי על הפרישה וכמענק הסתגלות, אף שיועמ"ש משרד שיפרוש מתפקידו לא צפוי למצוא את עצמו מובטל.
בחלוף כמה חודשים אישרה הממשלה את ההמלצות ומינתה צוות שיפעל ליישומן. אך בניגוד להמלצות שחיזקו את כוחם של היועמ"שים, ההמלצה לקצוב את כהונת היועצים המשפטיים למשרדים נותרה אות מתה. באופן רשמי גם ההמלצה הזו התקבלה, אך היא לא יושמה מאחר שלא הושגה הסכמה על תנאי הפרישה. ליועצים לא היה עניין להגיע להסכמות, וממשלות ישראל מאז קיוו לשנות את מעמד היועמ"שים במשרדים, ולפיכך לא הזדרזו לעסוק בסוגיית קציבת הכהונה.
כעת, לאחר שהתברר שהניסיונות לקדם רפורמה במעמד הייעוץ המשפטי לממשלה לא יקודמו בקרוב, החליטו בממשלה ליישם לפחות את מה שכבר הוחלט עליו, תוך מתן תנאי פרישה נדיבים בהרבה מאלו שהציע צוות אברמוביץ'. במקום 7 חודשי שכר מציעה להם כעת הממשלה כ־20 חודשים. זו הטבה ששוויה קרוב למיליון שקלים. לכאורה הייתה היוזמה צריכה לזכות לברכות מקיר אל קיר. אך בימינו שום דבר לא פשוט, וגם מהלך מתבקש כזה תויג כצעד המקרב את מדינת ישראל ל"קץ הדמוקרטיה". בהודעה שפרסמה התנועה לאיכות השלטון, העותרת הסדרתית נגד מהלכי הממשלה הנוכחית, נטען שהיוזמה החדשה היא “המשך ההפיכה המשטרית, במהלך ימי הלחימה". לא פחות.
כדי לתמוך בהצהרה הבומבסטית צוטטו בהודעה פרסומים עיתונאיים, ולפיהם מטרתה העיקרית של הצעת ההחלטה היא להביא להדחתם של עו"ד שלומית ברנע־פרגו, היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, ושל עו"ד אסי מסינג, היועץ המשפטי למשרד האוצר. בהודעה צוינה המוטיבציה המניעה כביכול את המהלך: חילוקי הדעות בין מסינג לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' בעניין סבסוד מעונות היום לחרדים.
אזכור שמה של ברנע־פרגו בראש הודעה של התנועה לאיכות השלטון, אינו אלא מניפולציה. לברנע־פרגו יש היסטוריה ארוכה של חיכוכים עם משפחת נתניהו בנוגע למימון הוצאות כספיות שונות במעונות ראש הממשלה. אלא שהחלטת הממשלה המדוברת כלל איננה נוגעת לברנע־פרגו, משום שהיא מכהנת בתפקידה כבר למעלה מ־20 שנה, מאז שנת 2003.
ברנע־פרגו מונתה הרבה לפני המועד הקובע על פי המלצות צוות אברמוביץ'. איש מהדואגים למנהל התקין לא שאל את עצמו במשך כל השנים הללו אם כהונה ארוכה כל כך בתפקיד רגיש כזה היא דבר ראוי, אך כעת נראה שקצת מאוחר לעסוק בכך משום שברנע־פרגו צפויה לפרוש לפנסיה בתוך פחות מחצי שנה, בהגיעה לגיל 67. קשה להאמין שאפילו במשפחת נתניהו יהיו מעוניינים להעניק לה הצעת פרישה נדיבה מאוד רק כדי להיפטר מנוכחותה המעיקה כמה חודשים מוקדם מהמתוכנן.
אשר ליועמ"ש האוצר אסי מסינג, חילוקי הדעות בינו ובין השר הממונה עליו אינם סוד. אך סמוטריץ' גם יודע שהחלפתו לא תביא לשינוי ניכר ביחסיו עם יועמ"ש המשרד, יהא אשר יהא, כל עוד היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה תמשיך לכהן בתפקידה. האם רק בגלל חילוקי הדעות מנוע סמוטריץ' מלקדם מהלך ראוי ונדרש, שתקוע בצנרת הבירוקרטית הממשלתית כבר יותר מ־15 שנה? כלום לא הגיעה העת ליישם את ההמלצה היחידה של צוות אברמוביץ' המגבילה במעט, ממש מעט, את כוחו המופרז של הייעוץ המשפטי לממשלה?
