מושב החורף של הכנסת שנפתח בימים אלה הביא עימו משב רוח מרענן של חוקים שמדינה ריבונית חפצת חיים חייבת לחוקק בגדר זכותה וחובתה לפעול להגנת אזרחיה מפני אויביה המבקשים להשמיד אותה ולבטל את עצם קיומה. אלה כוללים את שני החוקים שיביאו לביטול פעילותה של אונר"א בישראל, את התיקון לחוק יסוד ירושלים בירת ישראל, את החוק לגירוש משפחות מחבלים ואת התיקון לחוק יסוד השפיטה, שישלול את זכות העמידה של הרשות הפלסטינית בעתירות לבג"ץ.
אונר"א לא עוד
החוקים שהועברו בעניין הפסקת פעילות אונר"א מסמנים את תחילת הסוף של בעיית ה"פליטים" הערבים, שהנצחתה נועדה לטפח גילויי אנטישמיות כלפי מדינת ישראל ולהביא לביטול זכותה להתקיים בכל מקום שבין נהר הירדן עד לים התיכון.
כפי שקרה במלחמות רבות בהיסטוריה האנושית, גם במלחמת העצמאות היו חילופי אוכלוסין בין ישראל למדינות ערב. בעקבות מלחמת השחרור קלטה ישראל כ־600,000 יהודים מכל ארצות ערב, ולכל היותר יצא מספר דומה של ערבים משטח ישראל. ההיבט החדשני בסכסוך ישראל־ערב נעוץ בסירובן של מדינות ערב לקלוט את הפליטים הערבים. ישראל מצידה קלטה את הפליטים היהודים ללא סיוע מארגונים בינלאומיים ומבלי שניתן פיצוי על הרכוש הרב שנאלצו להותיר במדינות ערב.
האו"ם שיתף פעולה עם ההתנהלות הזאת, שאין לה אח ורע בתולדות העמים. כל הפליטים בעולם מטופלים על ידי סוכנות האו"ם לפליטים UNHCR שאמונה על יישובם מחדש ושיקומם. המדינות החברות באמנה מחויבות לשתף פעולה עם סוכנות הפליטים ולקלוט אותם בהתאם. הפליטים הפלסטינים הם היחידים שהוחרגו מאמנת הפליטים. עבורם הקים האו"ם את סוכנות הסעד והתעסוקה אונר"א, שאינה חייבת לשקם אותם, ומדינות אינן חייבות לשתף איתה פעולה בפתרון בעיית הפליטים.
גם יצרו עבורם הגדרה מיוחדת: די שעבדו או חיו שנתיים בישראל שבתוך הקו הירוק, כדי שהם וצאצאיהם לדורותיהם נחשבים פליטים, גם אם רכשו אזרחות במדינה זרה. אמנת הפליטים אינה חלה על אנשים שיש חשד ממשי שביצעו פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות או פשעים לא פוליטיים חמורים ועל מי שאשם במעשים הנוגדים את מטרות האו"ם ועקרונותיו. לאונר"א אין הגבלות כאלה, ועל כן גם רוצחים ג'יהאדיסטים באים במניין הפליטים. כך תפח מספרם של ה"פליטים" הפלסטינים מ־600 אלף ל־5.9 מיליון.
לאחר מלחמת ששת הימים הזמינה מדינת ישראל את אונר"א לפעול בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה. בחילופי האיגרות בין ישראל לבין אונר"א מיום 14 ביוני 1967 נקבע והוסכם במפורש כי האיגרות וההטבות המפורטות בהן הן בגדר הסדר זמני בלבד, כי ההטבות ניתנות בכפוף להסדרים ושיקולים של ביטחון צבאי, וכי האיגרות וההטבות יעמדו בתוקף עד שיוחלפו או יבוטלו.
עוד לפני מלחמת התקומה בשנה שחלפה היה ידוע שבתי הספר של אונר"א מחנכים ילדים מגיל הגן לשנוא יהודים וישראלים. כמשאת נפש עליהם לשאוף להיות שהידים שימותו תוך כדי ביצוע מעשי טרור בתושבי ישראל. ספרי הלימוד מבטאים מסרים אסלאמיים רדיקליים. במחנות קיץ מקבלים הילדים חינוך טרום־צבאי, הכולל שימוש במטעני צד ובקבוקי תבערה. במהלך המלחמה התגלו למדינת ישראל ראיות למכביר בדבר המספר הרב של עובדי אונר"א שנטלו חלק בפעילות הטרור לפני מתקפת 7 באוקטובר, בטבח עצמו וגם אחריו. הראיות החד־משמעיות שאונר"א הוא ארגון עוין המהווה סכנה ביטחונית למדינה חייבו את ישראל לפעול להפסקת פעילותו, כפי שהייתה עושה כל מדינה חפצת חיים.
שני החוקים המשלימים שהעבירה הכנסת בעניין אונר"א נועדו להפסיק את הפגיעה החמורה בזכות הקיום של ישראל. בחוק האחד, שיזם ח"כ בועז ביסמוט, נקבע כי תופסק פעילות אונר"א בשטח מדינת ישראל. בחוק השני, שיזמו ח"כ רון כ"ץ, יוליה מלינובסקי ודן אילוז נדרש שר החוץ ישראל כ"ץ להודיע לאו"ם בתוך שבעה ימים כי הזמנת אונר"א בידי ישראל לפעול בשטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה, פקעה ביום 7 באוקטובר 2024. על רשויות המדינה ועל כל גוף ואיש הממלא תפקיד ציבורי על פי דין נאסר לקיים כל מגע עם אונר"א או מי מטעמה. לעובדי אונר"א שפשעו אין חסינות מהליכים פליליים.
לצורך התארגנות נקבע כי החוקים ייכנסו לתוקף בתוך שלושה חודשים מיום פרסומם (פרט לחובת ההודעה לאו"ם על פקיעת האיגרות מ־1967), וכי ראש המל"ל ידווח לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בשנה הראשונה אחת לחודשיים ובהמשך אחת לשישה חודשים על יישום הוראותיהם.
למרות הלחץ הכבד וחסר היסוד בדין הבינלאומי שארצות הברית ומדינות אירופה מפעילות על ממשלת ישראל, העבירה הכנסת את החוקים, שהוכנו בוועדת החוץ והביטחון בראשות ח"כ יולי אדלשטיין, ברוב עצום של 92 ו־87 חברי כנסת, כשהמתנגדים היחידים הם חברי הסיעות הערביות המתנגדות לקיומה של ישראל כמדינת העם היהודי. עמידתם המלוכדת והאיתנה של חברי הכנסת בעניין זה היא מסר חשוב לעולם. ביחד ננצח את עולם השקר והרשע.
החשוב ביותר כעת – על ישראל לדרוש שהפליטים הפלסטינים יחזרו לאחריות סוכנות האו"ם לפליטים. ניתנה בידינו הזדמנות חד־פעמית שאסור להחמיצה. באמנת הפליטים כתוב שהם מוחרגים כל עוד יש גוף אחר שדואג להם. אם יוקם גוף חדש לא תחול עליהם אמנת הפליטים שחלה על כל פליטי העולם. הגוף החדש בהכרח יתנהל כמו אונר"א כי גם לו יהיה אינטרס דומה להנציח את הבעיה במקום לבצע מפקד שיברר את מספרם על פי ההגדרות שנקבעו באמנה, ואם יימצאו ביניהם פליטים כאלה – לדאוג לשיקומם בפתרון ארוך טווח שיימצא להם. בהבאת בעיית ה"פליטים" לקיצה טמון הזרע לשלום במזרח התיכון.
התיקון לחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל
הוראת החוק החדשה שהוספה לחוק היסוד השבוע, ביוזמת ח"כ זאב אלקין ודן אילוז, קובעת כי מכאן ואילך לא יוקמו עוד בירושלים נציגויות קונסולריות או נציגויות רשמיות של מדינות זרות שאינן שגרירויות מואמנות למדינת ישראל.
אומנם ההוראה אינה משנה את מעמד הנציגויות הקונסולריות הפועלות בירושלים כיום, אך מכאן ואילך תנהג ישראל בעניין זה ככל מדינה ריבונית בעיר בירתה.
החוק לגירוש בני משפחות מחבלים
הצעת החוק, שיזם ח"כ חנוך מילביצקי, לגירוש בני משפחות מחבלים, שהם בעצמם תומכי טרור או מסיתים לטרור, או שהם מודעים לפעולות טרור ולא פועלים למניעתן, תובא למליאת הכנסת להצבעה שנייה ושלישית בשבוע הבא.
המחבלים אינם בודדים. הם נהנים ממעטפת תומכת, שאותה מבקש החוק להסיר. מטרת החוק להרתיע את המחבל שיידע שבני משפחתו עלולים להיות מגורשים.
חשוב להדגיש כי לא מדובר בענישה קיבוצית. כל מה שנדרש מבני משפחותיהם של מחבלים הוא שיתנהגו על פי אמות מידה מוסריות מינימליות של מי שחי בחברת בני אדם. בני המשפחה אפילו לא נדרשים לגנות מעשים שפלים כאלה שאנו חווים מידי המחבלים. קשה לראות בכך דרישה מופרזת.
שלילת זכות העמידה בבג"ץ מהרש"פ
הצעת החוק הזאת, שיזם ח"כ שמחה רוטמן, מבקשת לתקן את חוק יסוד השפיטה באופן שישלול את זכות העמידה בבג"ץ מגוף מתגמל טרור ומכל גורם העותר מטעמו של אותו גוף מתגמל טרור. התיקון לחוק נועד למנוע את הפגיעה החמורה בריבונות המדינה, כאשר גורם עוין למדינת ישראל, שבאמנה שלו דורש את השמדתה ופועל לכך באופן מעשי על ידי עידוד אקטיבי למעשי טרור, נחשב כבעל זכות עמידה בבג"ץ, הזכאי לעתור כנגד חוקי הכנסת וכנגד מדיניות הממשלה.
לכאורה הדברים היו אמורים להיות מובנים מאליהם, ללא צורך בתיקון החוק. אלא שבימים אלה דן בג"ץ בעתירה של הרשות הפלסטינית לבטל חוק שעניינו פיצוי משפחות נפגעי טרור ישראליים מכספי הרש"פ. החוק נולד בעקבות המשכורות שמשלמת הרש"פ לטרוריסטים שרצחו ישראלים על פי תעריף קבוע המעודד מעשי טרור בתושבי ישראל, ומתגמל את המחבל ואת בני משפחתו בהתאם לחומרת המעשה. התגמול גדול במיוחד למחבלים אזרחי ישראל.
העובדה שבג"ץ לא דחה את העתירה על הסף מחמת היעדר זכות עמידה לרש"פ פוגעת קשות בריבונות הלאומית, כי היא מאפשרת לגוף ממשלתי זר מתגמל טרור להשפיע באמצעות מערכת המשפט בישראל על מדיניות הממשלה ועל תוכן חוקי הכנסת. מתן הפלטפורמה המשפטית לגוף מתגמל טרור פוגע בעקרון הפרדת הרשויות, מסכן את הביטחון הלאומי ומעניק לגיטימיות משפטית למי שפועל נגד האינטרסים הקיומיים של המדינה.
בדמוקרטיה פרלמנטרית, הכנסת היא הגוף שבידיו הכוח להשמיע את קולו של העם. היטיב לבטא זאת השבוע יו"ר הקואליציה ח"כ אופיר כ"ץ באומרו בישיבת ועדת הכנסת כי "נגמר העניין שמשרד המשפטים והיועצת המשפטית אומרת 'זה לא חוקתי ואי אפשר' ואנו נסוגים אחורה! אנחנו עולים להתקפה לשמור על החיים של האזרחים שלנו".
יישר כוחם של חברי הכנסת העושים במלאכה.
