לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשבוע הבא נוצר בפעם הראשונה מאז אוקטובר 2023 מצב של "שיווי משקל" שלפיו לפחות לשלושה צדדים במלחמה – איראן, חיזבאללה וישראל – יש אינטרס משותף: הפסקת אש קרובה. אין משמעות הדבר שהפסקת האש אכן תבשיל, ובכל זאת יש לה סיכוי רב יותר.
נתחיל באיראנים: אם לוקחים בחשבון שיקולים "רציונליים" (בעיניים מערביות), כדאי לטהרן בעת הזאת לצמצם הפסדים ולשבור את הדינמיקה של ההתכתשות הישירה מול ישראל, שהגיעה לשיאה בהתקפה המהממת של חיל האוויר הישראלי (ואולי לא רק שלו) בשבת שעברה. עדיין לא פורסם אפילו חלק קטן מהמידע על יעדים איראניים שהושמדו, אבל השורה התחתונה ברורה – איראן הופשטה מכל מערכי ההגנה האווירית שלה, שבחלקה הייתה פאר היצירה של התעשייה הצבאית הרוסית. זה כבוד גדול לא רק לכלל כוחותינו, שקצרו הישג חסר תקדים כמעט בהיסטוריה הצבאית העולמית, אלא גם לאנשי התעשיות הביטחוניות שלנו וכמובן לעליונות הטכנולוגית של ארה"ב.
אם מסתכלים שנה לאחור, ניתן לקבוע כי עד אפריל 2024 האיראנים עמדו על גג העולם. אסטרטגיית "טבעת האש" שבעזרתה הקיפו את ישראל עבדה מעל למצופה, מבלי ששילמו עליה מחיר. אלא שאז ישראל גררה את טהרן לחילופי מהלומות ישירים, וחצי שנה אחרי מתקפת הטילים האיראנית הראשונה על ישראל נמצאים כעת ראשי הרפובליקה האסלאמית מבלי שיש לשתי זרועות התמנון הראשיות שלהם, חיזבאללה וחמאס, יכולת מעשית לפעול נגדנו. לאיראנים חסרות גם רבות מיכולותיהם הצבאיות, שלא היו מדהימות מלכתחילה.
זו הזדמנות קורצת לישראל לטפל ככל האפשר גם במתקני הגרעין הפזורים בכל רחבי איראן. תקיפה כזאת כבר עמדה לצאת לדרך, לפי הפרסומים, בתחילת העשור שעבר, אבל בוטלה אחרי ששר הביטחון דאז אהוד ברק כבר הורה לדרוך את הצבא.
אחת הסיבות שבגינן נמנעת ישראל מלפרט את מלוא הנזק שנגרם לאיראן בתקיפה בשבת היא הרצון להשאיר לשלטון האייתוללות "מרחב הכחשה", כדי שלא ירגיש מחויב להמשיך את סבב המהלומות הישיר מולנו. עכשיו זה אפשרי, כשאיראן כמעט חשופה לקראת התקיפות הבאות שלנו.
מרחב הכחשה דומה עזר לבשאר אלאסד להבליג על תקיפת הכור הגרעיני בדיר א־זור בספטמבר 2007. נראה כי באיראן מתחולל כעת ויכוח פנימי אם להמעיט בעוצמת המכה שספגו או לבצע מתקפה ישירה נוספת עלינו. אסור לזלזל בטהרן, שכן לאיראן יש עדיין זרוע טרור חובקת עולם ואינטרסים משותפים עם רוסיה, שמנהלת חשבונות משלה עם המערב. יחד הן עוד יכולות להפתיע אותנו.
כך או כך, לישראל יש כמה סיבות טובות משלה ללכת על הפסקת אש דווקא בשיא ההצלחה – כלומר, אחרי שורה של הישגים מדהימים בחודשי הבליץ על איראן ועל חיזבאללה, ובעיקר מאז מתקפת הביפרים שיוחסה לנו ובעקבותיה גל חיסולים שייכנס לספרי ההיסטוריה הצבאית בעולם כולו. הפסקת אש בעיתוי הזה יכולה לשרת את ישראל גם בשל שחיקת כוחות המילואים והסדיר שלה וכלכלת החימושים – גם כאשר התעשיות הביטחוניות עובדות בשלוש משמרות, והצליחו להגביר את קצה הייצור פי חמישה – והמצב הבינלאומי הידרדר. תהיה אשר תהיה תוצאת הבחירות בארצות הברית, הלחץ עלינו לסיים את המערכה במהירות יכול רק לגבור גם מצד ידידתנו הגדולה ביותר. גם אם יזכה בבחירות, דונלד טראמפ הוא אדם בלתי צפוי.
נוסף לכך, החורף המתקרב אינו עונה שבה צה"ל ירצה להילחם קרקעית בלבנון. השטח שם לא דומה לרצועת עזה הקטנה והמישורית, פשוטו כמשמעו. הקור, הבוץ והעננים יקשו על כוחותינו, ויקלו על חיזבאללה שעבר כבר מזמן למצב של לחימת גרילה.
האם זה אומר שישראל, בתום מסע השליחות הנוכחי של המתווך עמוס הוכשטיין, תסכים להפסקת אש שממלא מקום ראש הממשלה בלבנון, נג'יב מיקאתי, חזה השבוע? האם השיקולים שלנו כן "רציונליים"? ימים לא רבים יגידו. בינתיים קצב האש משני הצדדים גובר, מה שבא לידי ביטוי אתמול בתקיפות כבדות בבעלבכ, בצור ובסוריה. זה גם ניכר במחיר הכבד ששילמנו במטע תפוחים במטולה, שבו נהרגו החקלאי עומר ויינשטיין וארבעה פועלים זרים, שני אנשים בקריות, ונפגעים נוספים.
קרב הגבורה של חטיבת אלון בעיתרון
דבר אחד כבר בטוח: את המערכה הצבאית מול חיזבאללה ניצחנו באופן חד וברור. אין כאן תיקו, בדומה למה שייחסו לתוצאות מלחמת לבנון השנייה. חיזבאללה נאלצה למנות השבוע את נעים קאסם הלא כריזמטי למזכ"ל הארגון, מה שמעיד עוד יותר על תבוסתו.
השבוע למדתי על סיפור לחימתם של חיילי חטיבת אלון, שהתגייסו בחודש שעבר לסבב המילואים השלישי שלהם במלחמה בצו 8. אני מתמקד דווקא בחטיבה זו, מספר 228, כי עד החודש הזה בהיסטוריה שלה לא נרשמו סיפורי גבורה. אלון היא חטיבת חיל רגלים "רגילה" במערך המילואים של צה"ל, והוקמה תחת אוגדה 146 של פיקוד הצפון. מרבית כוחותיה מבוססים על יוצאי חטיבת הנח"ל. מפקד החטיבה, אל"מ יניב מלכה, הוא תושב אשקלון, ומשפחתו פונתה מביתה למשך חודשים ארוכים אחרי אוקטובר 2023.
עכשיו יש לחטיבה פרק היסטורי מפואר, שכולל קרב הרואי בלב הקסבה של הכפר עיתרון בדרום לבנון בשבת שעברה, זמן קצר אחרי התקיפה באיראן. למרבה הצער, בקרב הזה שילמה החטיבה מחיר כבד, כולל נפילתם של רס"מ שאול מויאל (47) מקרני־שומרון, הרב סרן אברהם יוסף גולדברג (43) מירושלים, רס"ר גלעד אלמליח (30) מירושלים, סרן עמית חיות (29) מחיפה ורס"ן אליאב עמרם אביטבול (36) מאיתן. עוד נגיע לסיפור הקרב, שעדיין נמצא בתחקור, אבל חשוב לציין שהחטיבה נכנסה ללבנון לאחר חודשים של תעסוקה מבצעית הגנתית לאורך גבול הצפון, שכללה אימוני חטיבה לקראת הפשיטה.
ברגע האמת, לאחר תחילת הפעולה הקרקעית של צה"ל בדרום לבנון נכנסו לוחמי צוות הקרב החטיבתי של אלון, שכוללים גם כוחות שריון והנדסה מיחידות אחרות אל הכפרים שיועדו להם. צה"ל כבש בסך הכול עשרות כפרים בקו המגע בגבול הצפון, מבלי שנקט פעילות נגד הכפרים הנוצריים, צבא לבנון וכוחות יוניפי"ל, שהשתבללו במוצבים שלהם.
החי"רניקים של 228 נכנסו בתחילה לכפר בלידא בטורים רגליים ארוכים, כמו שעשו פעם. הם לא נסעו בנגמ"שים. האויב במידה רבה נעלם שם, אבל בלב הכפר ספגה החטיבה כמה פצועים ונחלה הישג גדול – תפיסת השבוי הראשון של חיזבאללה במערכה הזאת, שנלכד בתוך חמ"ל קשר מפואר של ארגון הטרור, בעומק של עשרה מטרים מתחת לבניין מגורים תמים לכאורה בן ארבע קומות. תפיסת מערכת הקשר של חיזבאללה מוטטה עוד יותר את מערך השליטה והבקרה של הארגון, המשך ישיר לפיצוץ של מכשירי הקשר והזימוניות.
כעבור כחודש, בקרב ההרואי בשבת האחרונה, עמדה החטיבה לפנות את עיתרון, כפר נוסף שבו פעולה. אז הגיע מידע על מחבלים שעדיין מסתתרים בלב הקסבה. המידע המודיעיני במלחמה הזאת עובר בזמן אמת גם בזכות תפיסה שפותחה כעת ונקראת "אמ"ן בדרג הנפרס" – או בקיצור, אד"ן.
על בסיס המידע החדש יצאו הכוחות לקסבה לתקיפה נוספת, לאחר הפצצה של חיל אוויר וכוחות ארטילריה. לרוע המזל, מחבל שהסתתר באחד הבתים שהופצצו הצליח לחמוק ולפגוע בכוחות שנכנסו לסרוק את הבתים. רבים מחיילינו נפצעו באירוע. בזמן החילוץ נפגעו לוחמים נוספים, והיה חשש שאחד מהם ייחטף. הנפגעים פונו מהשטח גם במסוקים של חיל האוויר, תוך סיכון רב.
תמונת הקרב לא הייתה ברורה לחלוטין במשך שעות, אבל נראה כי מחבל נוסף המשיך להילחם נגד החיילים, תוך ירי בנשק וזריקת רימונים, אפילו אחרי שאחד מקירות הבית נפל עליו וקטע את רגליו. הבית עלה באש, ולזירת הלחימה קפצו גם יחידות מיוחדות של צה"ל. האש בבית הבוער כובתה בעזרת מים שנלקחו מבארות הכפר. הפיקוד הבכיר ניהל את הלחימה מלב הקסבה, כולל מפקד החטיבה מלכה, מפקד אוגדה 91 תא"ל שי קלפר, מפקד אוגדה 146 תא"ל יפתח נורקין מפקד פיקוד הצפון, אלוף אורי גורדין. לקראת בוקר יום ראשון הושגה שליטה מלאה על הכפר. אז גם התברר כי איש מחיילינו לא נעדר, אך בקרב היו חמישה חללים ו־14 פצועים.
השבוע, כמה ימים לאחר הקרב, סיימו לוחמי 228 את משימתם. הם קיימו שיחות עם פסיכולוגים והתרעננו בכמה מיישובי הסביבה. הם יודעים שייקראו למשימות גם בשנת 2025. בצה"ל מעריכים כי הקרב בעיתרון ייזכר לדורות בשל הדבקות במשימה של כל המפקדים והלוחמים, בגלל נחישותם לא להשאיר אף חלל או לוחם בשטח. זה היה קרב שהמחיש את ערך הרעות של כל חלקי האוכלוסייה המשרתים בצה"ל, ההפך מהרפש והשקרים שמוטחים לכל עבר ברשתות החברתיות.
בינתיים, בלחימה ברצועת עזה אין עדיין סימנים משמעותיים לפריצת דרך שתביא להפסקת הלחימה ולהחזרת החטופים, למרות הדיבורים על עסקה מתקרבת ונסיעת ראש המוסד לקטאר. אולי תהיה "עסקה מצומצמת" כמו זו שדיברו עליה השבוע, אבל הדרך לשם עדיין רצופה מכשולים.
אך אי אפשר שלא לשים לב שישראל ממשיכה לפעול ללא אסטרטגיה ברורה: מצד אחד פעלו הכוחות להוציא את תושבי ג'באליה מבתיהם בהתאם ל"תוכנית האלופים", ומאידך גיסא בלחץ בינלאומי נאלץ צה"ל להכניס אספקה גם לאזור הזה. 250 משאיות לפחות נכנסו לשם השבוע. כך יוכל חמאס להמשיך לשלוט באוכלוסייה בשטח ובמקביל לזנב בכוחותינו, ואנחנו נשלם את מלוא המחיר של הביקורת הבינלאומית הנוקבת.
