הפלא כה גדול, עד שהיו מהפרשנים שטענו שבאמת אין כאן חטא כלל. לדבריהם, פרשת בבל מתארת את רצונו של השם שהאנושות לא תתרכז במקום אחד, אלא תפוץ על פני כל הארץ. ניתן היה לפרש כך את הפרשה, לולא הרמזים העבים שהתורה שתלה לכל אורכה:בבל היא שהביאה עלינו את חורבן בית המקדש וירושלים, החורבן הקשה בתולדות עם ישראל והקשה שבאירועי התנ"ך. ה"שרפה" מהדהדת לנו את "בֵּית קדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ… הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה". ה"חומר" וה"לבנים" שולחים אותנו לסיפור השעבוד הראשון שלנו כעם: "וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים".
אם כן, זרעי הגלות, השעבוד והחורבן מככבים לכל אורך הפרשה. האם ניתן לומר שפרשה זו עוסקת ב"התפתחות הציביליזציה" ואין כאן חטא כלל?
רוב מפרשי התורה סברו שיש כאן חטא, ושמו את האצבע על שלוש המילים "וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם". אלה מילים שמספרות את החזון והיעד של מגדל בבל: לא להועיל לעולם, לא לשדרג את העולם, אלא מבט אינטרסנטי אישי. יש מי שמאמין בדרך מסוימת באמונה מסוימת, ולפעמים הוא נעזר בכלים שונים כדי לקדם את חזונו. יש כל מיני "מגדלים" שיכולים לקדם את הרעיון. אבל יש כאלה שמשתמשים ב"מגדל" או ברעיון רק כדי לקדם את עצמם. במקום לקדם תפיסת עולם, הם משתמשים בתפיסת העולם כדי לקדם את עצמם.
השם רואה בעשייה שמגייסת את משאבי העולם לאינטרס אישי כפוטנציאל להרס, ו"יורד" במיוחד לעולם כדי לבלום אותם "וַיָּפֶץ השם אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כל הָאָרֶץ".
מה השם מציע במקום זאת? איזה יעד הוא מגדיר לעולם אחרי בבל?
השם מציע דרך חדשה להוביל את האנושות: במקום אחידות, "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" ו"נַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם", הוא יוצר מוקד רוחני לטובת כולם. הוא בוחר באברהם כדי ליצור ערוץ שדרכו תזרום ברכה לכלל העמים. זה כמו מעיין שממנו נובעים מים שמשקים את כל עצי השדה המגוונים. אברהם וזרעו יהיו המעיין הרוחני שדרכו תתברך כלל האנושות.
אברהם לא מאכזב, ומתחיל מיד במשימה. בכל מקום שאליו הוא מגיע הוא בונה מזבח וקורא בשם השם, כמו אדם שנוטע עצים לאורך דרכו שייתנו פירות לכל עובר ושב. התפקיד הזה עובר בירושה ליצחק וליעקב, שגם הם נושאים את הייעוד של היות מקור ברכה לעולם.
השם יוצר רשת של ברכה שמתפשטת דרך משפחה אחת לכל משפחות האדמה. זו התוכנית הא־לוהית שמטרתה להביא טוב לעולם בהשפעה הדרגתית.
גם אל הנוכרי
מחזון בבל לחזון ציון: בספר דברים אנו מתבשרים שהשם בוחר לא רק בעם ייחודי שיהיה מוקד רוחני, אלא גם במקום ייחודי שיהיה מקור הברכה לעולם כולו – "לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם". המקום הזה הוא "ציון" הר קדשו, "כִּי בָחַר השם בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ". ציון היא בחירה א־לוהית להשראת השכינה.
כבר בראשית דרכו נועד בית המקדש להיות מגדלור רוחני לכל העמים. שלמה המלך, בתפילת חנוכת הבית, מדגיש את ייעודו האוניברסאלי: "וְגַם אֶל הַנָּכְרִי, אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא, וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה, לְמַעַן שְׁמֶךָ…". הנביאים ממשיכים ומרחיבים חזון זה. ציון הר השם יהיה "בֵּית תְּפִלָּה… לְכל הָעַמִּים", ובעקבות כך "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר השם". ציון היא המקור להפצת התורה ודבר השם לעולם כולו. במקום עיר ומגדל שיעשו שם לבוניהם, השם בוחר בעם ישראל, בירושלים ובהר ציון לשכן שמו בעולם.
בעולם שמשקיע טריליוני דולרים במלחמות, קיימת תוכנית חלופית מעשית של שלום. בימים אלו של כאב עצום, כאשר מדי יום אנו חווים על בשרנו את חרון אפו של השם, השוועה היא ל"וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים". עולה ומתחדד הצורך בהגשמת החזון המקורי. כי מציון תצא הבשורה "לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".
הציונות המדינית הצליחה להשיב את העם לארצו, אך זה רק השלב הראשון. השלב הבא הוא הפיכת ציון למוקד הרוחני העולמי, לא כרעיון מופשט אלא כתוכנית מעשית. ציונות כלל־עולמית, ציונות עם "ציון", דורשת מאיתנו להפוך את העלייה ל"ציון" לחלק בלתי נפרד מכל ביקור בארץ ישראל. כדי שהעולם יתברך, כל אדם שמגיע לבקר בארץ הקודש צריך לעלות ולהתפלל בציון.
אחת ההשפעות המרכזיות של ניסיון הרצח שעברתי לפני עשור בדיוק הייתה החשיפה העולמית האדירה. העשייה למען הר השם הביאה לפריצת דרך תודעתית גם בעולם שאינו יהודי. בעקבות זאת הקמתי את "קרן שלום ירושלים" (Shalom Jerusalem Foundation) שהציבה לה מטרה לייסד ולקדם תנועה ציונית עולמית.
התנועה הציונית העולמית מציבה יעד מעשי וברור: הפיכת "ציון", הר השם, בית תפילה לכל העמים, למקור הברכה והשלום העולמי. השאיפה לאחידות, "נעשה לנו שם", מובילה לחורבן. הציונות העולמית מנחילה דרך אחרת, של עלייה לרגל והכרה במלכות השם מתוך בחירה – לא מגדל בבל של אחידות כפויה, אלא הר ציון של אחדות מתוך שונות. לא עוד "נעשה לנו שם", אלא מקום שבו שוכן שם השם.
זה הזמן להרים את דגל הציונות העולמית, לא כחלום רחוק אלא כתוכנית פעולה מעשית שתוביל את האנושות כולה לעתיד טוב יותר. זהו עולם שבו עמים לומדים דרכי שלום במקום אומנות המלחמה, וכל העמים הולכים באורחות השם ומכירים במלכותו. או אז "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ… וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם".
