אל הבארבי המחודש בטיילת של יפו הגיעו שלשום (ש') קרוב לאלף בני אדם לכבוד המופע שציין 15 שנים לאלבום השני של אריק ברמן. הקהל שהורכב בעיקר מצעירים בני 27-40 כלל להפתעתי גם לא מעט חבר'ה בראשית שנות ה-20 לחייהם, אולי אף למטה מכך. "איך זה שבחורים שהיו בגן או בתחילת היסודי כשהאלבום יצא וכשברמן עצמו היה בשיא הקריירה נחשפו אליו?", תהיתי ביני לביני, "ובכלל איך זה שהדור הצעיר מקבל אומן שהאלמנט הבולט במרבית השירים שלו הוא שוביניזם גס?". סימני השאלה הפכו תוך זמן קצר לסימני קריאה.
כשברמן עלה לבמה (בדיוק בזמן, יש לציין) ניתן היה לטעות ולחשוב שמדובר באומן בסקאלה אחרת לגמרי. הקהל, צעירים וקשישים כאחד, החלו לדקלם יחד איתו את "שמות", השיר הראשון באלבום מ-2009. ברמן הבטיח חגיגות לאלבום וקיים כשביצע את כל השירים באלבום והוסיף עוד כמה להיטים. והוא גם הבטיח הפתעות. על הבמה עלתה אפרת גוש וביצעה יחד עם ברמן את "הבחורה עם החתולים" כפי שעשתה בגירסה המקורית, ומילאה את התפקיד של גל דה-פז ב"בינונימי". המפיק הוותיק, משה לוי, שליווה את ברמן במרבית הקריירה, הצטרף לשבעת הנגנים על הבמה עם אקורדיון והזמר הצעיר עומר יפת הצטרף למספר שירים.
שלא במפתיע, הקליימקס של ההופעה הגיע כשהחלו לו להתנגן צליליו של השיר המפורסם ביותר של ברמן, "הגשמה עצמית". אם עד אותו רגע הקהל היה משולהב לפרקים, למשך 4 דקות הקהל בבארבי היה באקסטזה מוחלטת. האמת? אנרגיות שלא חווים בכל הופעה.
אך לא הכל היה מושלם. רבים מהשירים של ברמן הם שקטים ופחות התאימו להופעת עמידה של צעירים בבארבי. נראה היה שרוב הנוכחים אומנם הכירו את המילים, אך לאורך כמה וכמה שירים הם עמדו כמעט ללא ניע.
בכמה מהשירים הוכנסו שינויים, המקצבים פלירטטו לפרקים עם ז'אנר הקאנטרי, במה שהיה חביב בשירים מסוימים, אך ניסיונות אחרים להפתיע ולחדש היו בבחינת כל המוסיף גורע, כמו למשל ב"אוריה חוזר הביתה".
רגע לפני שברמן שר את "את לא מספיק יפה" הוא הסביר שהתבגר וכי הזמנים השתנו ולכן שם השיר שונה ל"אסתטיקה סובייקטיביסטית בראי המאה ה-21" והיות שהמילים החלופיות לא מתאימות למשקל של השיר הוא יותיר לקהל לצעוק: "את לא מספיק יפה". הבדיחה הייתה חביבה (אם כי לא ברור מדוע "סובייקטיביסטית" ולא סובייקטיבית, אבל לא נחרוג לביקורת בלשנות) ואולי אפילו היה ניתן להעריך את הכנות שלה אילולא רגע לפני כן הוא זימר שירים כמו "המתוקות האחרונות" ו"מה עוד ביקשת?".
היות שאנחנו באתר מקור ראשון, אותיר לכם הקוראים לגגל ולומר בעצמכם האם הם יותר או פחות בעיתיים מ"את לא מספיק יפה". הקהל, אגב, ידע בדיוק לאן הוא הגיע ולא נראה שהליריקה הפריעה למי מהם.
רגע לפני שנסכם, ראוי לציין שברמן הקדיש שניים משיריו לבני הזוג יעל רוזמן ולבן זוגה יהונתן (ג'וני) קן-דרור ז"ל שנרצחו במסיבת הנובה, ושחבריהם היו בקהל, ולחייל יפתח יעבץ ז"ל, לוחם מגלן שנפל ב-7 באוקטובר ואמו הייתה בקהל ובסוף השיר שהקדיש לו הופיע על המסך הכיתוב "תחזירו אותם הביתה עכשיו". "התלבטתי אם להתייחס ולומר משהו על המצב או לאפשר איזה מרחב של אסקפיזם", אמר ברמן בחצי התנצלות, "והרגשתי שלא משנה מה אעשה זו תהיה החלטה בעייתית", הוסיף וזכה לתשואות. המופע של ברמן היה אומנם מנה של אסקפיזם, אבל בישראל 2024 אי אפשר לברוח לגמרי.
בסופו של דבר, חרף העובדה שזו לא הייתה אחת ההופעות המלהיבות שהייתי בהן, אין ספק שאוהביו של ברמן קיבלו תמורה לכספם. מעריציו הוותיקים של ברמן זכו לפרץ נוסטלגיה ובציר נאה של 19 שירים. גיל ואליאור, בני זוג שהיו בהופעה והגדירו את עצמם "מעריצים גדולים של ברמן" אמרו שנהנו מאוד למרות החסרונות והוסיפו: "אריק ברמן הוא לא פרפורמר גדול, אבל הוא מוזיקאי גדול וזה מה שחשוב". לדידי, המשפט הזה מסכם את המופע נאמנה.
