אני שמח כי אזרחים ישראלים לא יסבלו מסנקציות של מדינה זרה שמתעלמת מהריבונות שלנו ומהמערכות העצמאיות שלנו. סנקציות שהביעו חוסר כבוד עמוק כשהן מגיעות מבעלת ברית, וסימנו למדינות נוספות שניתן לרדוף באופן הזה ישראלים ללא מחיר.
אני שמח כי בתי הדין הצבועים של האג, שמנהלים הליכים אנטישמים נוטפי דאבל סטנדרט נגד ישראל, בתי דין שהם אך ורק הקרנה של כוח בלי שום שאיפה אמיתית לקיים משפט ולהשיג צדק, בתי דין שהפכו לנשק מול מדינת היהודים, הולכים לאבד רלוונטיות וכוח.
אני שמח כי האו"ם שהפך למגרש המשחקים של המדינות הגרועות ביותר על הגלובוס יאבד מהיכולת להזיק לישראל. כי הזרוע הביצועית שלו אצל הפלסטינים, אונר"א, שהפכה לכלי של הנצחת הסכסוך ותמיכה ישירה בטרור, עומד להיחלש דרסטית, ואולי אף לחלוף מהעולם.
אני שמח כי האיום שאף התממש חלקית, של אמברגו נשק אמריקאי על סוגי חימוש קריטיים לישראל, בזמן שהיא מנהלת מלחמת קיום, ומנהלת אותה ביותר זהירות על חיי אזרחים מכל מדינה אחרת במצב דומה, קל וחומר ארצות הברית, ירד מהפרק.
אני שמח כי האויבת הגדולה שלנו, מי שעומדת מאחורי היום דמוי השואה, ה-7.10, והסיוט הרב זירתי שאנחנו סובלים ממנו יותר משנה, חששה מהניצחון הרפובליקני הזה, ומבינה שהוותרנות של הממשל הדמוקרטי, שראה בה, תחת המשטר הרודני והפנאטי שלה, חלק ממערך הכוחות הלגיטימי במזרח התיכון, נגמרה.
אני שמח כי האנשים שצפויים להקיף את טראמפ וללחוש על אוזנו הם אוהבי ישראל מובהקים, אנשים שימשכו את הממשל, בסבירות גבוהה, לתמיכה חסרת תקדים בישראל.
אני שמח כי מי שבשם תיאוריות ביקורתיות שיצאו משליטה, מי שבשם החופש והקדמה יצאו נגד ישראל כבר ב-7.10 במקרה הטוב, או חגגו את ההתנגדות הפלסטינית במקרה הרע, יהיו רחוקים מכל השפעה על המדיניות האמריקאית בארבע השנים הקרובות.
אני שמח כי בתקופה של מלחמה שההשפעה שלה על היכולת של הפרויקט הציוני להמשיך ולהתקיים היא אקוטית, מותר לנו, כישראלים, לשפוט את המציאות לפי מה שטוב לישראל, במצבה הנוכחי, בזמן הנוכחי.
אני שמח כי הכהונה הקודמת של טראמפ הייתה תקופה של ירח דבש בין ישראל לארצות הברית, שהובילה להכרה בריבונות הישראלית בגולן, הכרה סוף סוף בירושלים כבירת ישראל היחידה והליגטימית, בהכרה בזכותה המוסרית על הארץ כולה, והסתיימה בשלום היסטורי בין ישראל לבין מדינות ערביות חשובות, מעמדה של כוח, ולא של ויתורים.
לא מהכל אני שמח. טראמפ רחוק מאוד מלהיות נשיא אידיאלי, ורחוק מאוד מלהיות אדם אידיאלי ברמה האישית, או מופת מוסרי, בלשון המעטה. קיימת היום סכנה מהותית לעצם קיום הקונספט של מדינות דמוקרטיות מתפקדות, בכך שהמטוטלת בין ימין לשמאל הפכה לקיצונית יותר ויותר ומהירה יותר ויותר. היכולת לקיים שיח פוליטי נורמלי, היכולת לקיים דיון מבוסס עובדות ומדיניות ולא על קווי מחלוקת מחנאיים, הולכת ונעלמת.
קשה להתעלם מהאלמנט הבלתי צפוי באישיות של טראמפ. קשה להתעלם מכך שקיים סיכון, גם אם נמוך מהסיכוי, שטראמפ יתגלה הפעם כמי שהמצפן שלו לוקח אותו למקומות אחרים, במצב בו כוחו בממשל הוא כמעט בלתי מוגבל. אם טראמפ יחליט, לצורך העניין, שהמשך המלחמה אינו באינטרסים שלו, היכולת להתנגד לו תהיה קשה.
בנוסף, אי אפשר להתעלם מכך שהתקופה של מה שמסתמן כבדלנות אמריקאית גוברת היא רעה לעולם בכל תקופה, ובטח בתקופה הנוכחית, בה עימות גלובלי אינו מדע בדיוני. הראשונה שעלולה לסבול מכך היא אוקראינה, שנאבקת על חייה מול רודנות שהיא כבר מזמן אויבת לא מוצהרת של ישראל, שנמצאת בסכנה להיות מנותקת מצינור החמצן האמריקאי שלה.
בסוף, אני ישראלי, ולפני הכל, אני שם בפני את האינטרסים של ישראל. ישראל נמצאת במאני טיים היסטורי, והיא זקוקה לכל תמיכה שהיא יכולה לקבל. מול אירופה מבולבלת, מול איראן משתוללת, מול תקופה של עימות שלא נראה סופו, ישראל צריכה את אמריקה לצידה. לא אמריקה שמגבילה אותה בפטרונות, לא אמריקה שמשוכנעת שהרעיונות שלה לסידור המזרח התיכון מחייבים עימות עם ישראל, פשוט אמריקה שחושבת שברמה הבסיסית, ישראל היא מהטובים, וישראל צודקת. אמריקה הזאת ניצחה היום בבחירות. אז אני שמח.
