"אם תוכל לחזותו, תוכל להיותו". המשפט הזה הוא סיסמה מעולם החונכות והאימון האישי, וכמוסה בו אמת עקרונית: אנו מבססים את שאיפותינו בתחומי ההורות, הזוגיות והמקצועיות על הדוגמאות החיות שראינו. נדיר הוא אדם המסוגל לחלום להיעשות לדבר מה שלא היה קיים מעולם; נדיר עוד יותר הוא אדם שהפך חלום כזה למציאות. הרב לורד יונתן זקס היה שייך לזן הנדיר הזה.
נשים לב: ההוגים החשובים ביותר במסורת ישראל – דוגמת הרב יוסף דוב סולובייצ'יק, ואפילו הרמב"ם – כתבו אך ורק לקהלים יהודיים. איש לא העביר מעולם את חוכמת המסורת היהודית לכלל העולם בהצלחה כה גדולה. לאמיתו של דבר, איש גם לא ניסה זאת מעולם. במחשבה מודעת ובתכנון על ציר זמן ארוך טווח, חזה הרב זקס ייעוד שלא היה לו אח ורע.
למעשה, כדי למצוא דמות מנהיג שקדם לו בניסיון לתווך בין תורת ה' ובין העולם הרחב, עלינו לשוב לימי קדם, אל נביאי ישראל. ירמיהו ויחזקאל פנו אל אומות העולם, אולם אומות אלה מעולם לא נענו לדבריהם בדרך שבה אימץ העולם את רעיונותיו של הרב זקס. לפי הבחנתו של איש דת בריטי, הרב זקס היה "הבישוף האנגליקני המועדף" על הטיימס הלונדוני, מפני שהוא ביטא את המסרים שרוב הבריטים היו שמחים לשמוע מהבישופים האנגליקנים שלהם, לשווא.
על אחת כמה וכמה מופלאים הישגיו אם נשקול את האתגרים האדירים שעמדו בפניו. באחד הראיונות גילה הרב זקס שבתי הכנסת הראשונים שהוא ביקש להתקבל אליהם כרב דחו אותו, וכי במשך עשרים שנה היה לו חסם כתיבה, עד שלבסוף הצליח לפרסם את ספרו הראשון בהיותו בן ארבעים. לשגריר ישראל בבריטניה לשעבר, דניאל טאוב, הוא סיפר ש"אף כי יש לי תשוקה לרעיונות, אני לא ממש איש חברה. קל לי יותר לדבר לפני אלף בני אדם מאשר עם שלושה". תנאי יסודי לסמכות רבנית הוא הבקיאות בהלכה, אך עם מינויו לרב ראשי היו רבים שטענו כי למרות חריפותו בניתוחים הלכתיים, אין הוא משתווה לקודמו, הרב עמנואל יעקובוביץ.
מכוח התשוקה
אך מעל הכול, מה שהיה עלול לסכל את הגשמת חלומותיו של הרב זקס היה עצם המשרה שבה החזיק – הרבנות הראשית עצמה. כפי שלחש באוזניי יועץ עסקי בכיר, מנהיגים ממסדיים לרוב אינם מצטיינים בנטילת סיכונים, שכן לא לכך הם נבחרו. עיקרון זה תקף עוד יותר כאשר התפקיד הוא לייצג את פניה של יהדות אנגליה. זו משׂרת אמון שיש להגן עליה בכל מחיר ולהישאר מחוץ למחלוקות. לעסוק דרך קבע בענייני דיומא – פירושו הבלתי־נמנע הוא התבוססות בוויכוח הציבורי ובמחלוקת.
דובר דתי המופיע לעיתים קרובות כל־כך מעל במות ציבוריות, מסתכן במעידה בשדה מוקשים של נושאים נפיצים: ישראל, מגדר, זהות מינית, יהדות ליברלית ועוד. ואם כל אלה אינם מספיקים כדי להרתיע אדם מלאמץ את הסיכון ולשאוף אל הבלתי־נודע, נזכיר שבמהלך חייו התמודד הרב זקס פעמיים עם מחלת הסרטן.
כיצד הוא הצליח בכך?
רובנו סובלים מתופעה שהפסיכולוגים מכנים "הטיית השליליות". ביקורתיות מרשימה אותנו יותר מאשר מחמאות. ברירת המחדל שלנו, במיוחד מול הבלתי־נודע, היא להתמקד בדברים שאנו גרועים בהם: בחולשותינו, בזיהוי המקומות שבהם אנו עלולים להיכשל, ובאיומים הניצבים מולנו. הספק העצמי שלנו מעוור אותנו מול פני המציאות. אנו מביסים את עצמנו עוד בטרם יצאנו לדרך, בכך שאנו משכנעים את עצמנו להימנע מלעשות דברים שהיו יכולים להצליח.
הרב זקס אמר פעם שהמפתח לכושר העמידה שלו היה "תתחתן עם מישהי שמאמינה בך, ופשוט תמשיך ללכת". המשך ההליכה הזו יצר דינמיקה של המשכיות. בדרך זו, הביטחון העצמי מתקשר לעשייה, וזו מוכיחה את ההצלחה ועשויה לשים קץ לספק העצמי.
אולם מעל הכול, לדעתי, תעוזתו של הרב זקס נבעה מתשוקתו הגדולה לריבונו של עולם. כמו אברהם אבינו, הוא הגיע אל ה' בכוחות עצמו. הוא סיפר פעם בריאיון שהוא יכול לראות בעיני רוחו את הכתובת על מצבתו שלו: "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵא־לֹהִים" (ואכן, הפסוק מופיע על מצבתו). כל פגישה איתו הכתה אותי בתדהמה והדביקה אותי באקסטזה ובלהט שבהם ביקש לשרת את ה'.
אני נזכר בקטע מספר ירמיהו, שבו הנביא מתלונן על האתגרים העומדים בפניו בשעה שהוא מוסר את דברי הנבואה. ירמיהו חושב על הלעג שהוא עתיד לסבול, ואומר: "וְאָמַרְתִּי לֹא אֶזְכְּרֶנּוּ וְלֹא אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ" (כ, ט). אך למרות כל הסיכונים הוא מבין כי הפצת דברי ה' היא ליבת הווייתו: "וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת עָצֻר בְּעַצְמֹתָי וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל וְלֹא אוּכָל". ירמיהו מביט סביבו ושומע שוב את דיבת מעליביו, אך עומד איתן ללא חת: "וַה' אוֹתִי כְּגִבּוֹר עָרִיץ" (שם, יא).
לדידו של הרב זקס, כישלון היה אומנם בגדר אפשרות, אך לא הכישלון לנסות. וכפי שהוא כתב פעם: "סביר לחוש פחד, אולם להיכנע לו – זה לא סביר; כי לאל יש אמונה בנו, גם אם לפעמים אפילו לטובים ביותר חסרה אמונה בעצמם". וכך, בתעוזה יוצאת דופן, הצליח הרב זקס לעמוד בפני תקופות קשות ופקפוק עצמי.
מדריך מוכן ללעג ציבורי
בסוף שנות השמונים של המאה העשרים למדתי בישיבת הר עציון בתוכנית סמיכה לרבנות, והתלמידים הבריטים שבישיבה הכירו לי את כתביו של הרב זקס. מכיוון שהתחברתי מאוד לדבריו, עלה בי הרצון לפגוש אותו.
כאשר התחלתי לכתוב את ספרי "אני מאמין", המבקש להתמודד עם שאלות שהציבה ביקורת המקרא בפני האדם הדתי – הציפה אותי ההכרה שחוקרים גדולים, בהם אפילו תלמידי חכמים גדולים, לא העזו להכניס את ראשם ורובם לסוגיה זו, בוודאי שלא בפומבי. אם אכתוב את הספר הזה, תהיתי, האם אחשב לכופר? פונדמנטליסט? אולי שניהם גם יחד? אך רבים עודדו אותי להמשיך, ובכללם הרב זקס. ואולם עוד יותר מן המילים שכתב לי, התרשמתי מתולדות חייו חדורי האומץ. כתוצאה מפעולותיו מצאתי אני הרשאה – מה שנקרא בשפה ההלכתית "היתר", לשאוף ולהגשים דבר־מה שלא נעשה מעולם. אם תוכל לחזותו, תוכל להיותו.
לפני שנים אחדות עברתי תקופה קשה במיוחד לאחר שכתבתי חיבור מקוון הקורא תיגר על מגוון הטיות ואג'נדות המעכירות את מחקר המקרא. ידעתי שיהיו לי מתנגדים, אך דבר לא הכין אותי למתקפה שהתרחשה. בפייסבוק כמה מעמיתיי שיפדו אותי, עמית אחר חיבר מאמר נגדי ובו ייחס לי דעות שמעולם לא הבעתי ומניעים שמעולם לא עלו על דעתי. אף שזכיתי לאהדת רבים, לא קיבלתי תמיכה מאיש. לא הכרתי איש שעמד במבחן קשה כזה, מלבד הרב זקס.
"אה, משכת אליך אש", הוא צהל כאשר שוחחנו. "נפלא, זה יחשל אותך!". אך דברי הרב זקס לא היו רק נחמה פורתא. "תרשה לי לומר לך כיצד לטפל בעניין. אתה עומד לעבור ארבעה שלבים". נדהמתי. נדמה כאילו היה לו "מדריך ללעג ציבורי" מן המוכן, עוד קודם ששוחחנו.
"ראשית, עליך לדעת שבכל פעם שזה יקרה – זה יכאב". ניכרים דברי אמת, ואני הערכתי את האנושיות שבו. "שנית, אתה תיווכח שאלה רק מילים. אתה תקום ותתקדם הלאה ותראה שלמילים הללו אין השפעה ארוכת טווח; אדרבה, עם הזמן הן יחשלו אותך.
"שלישית, עליך להפנים שכל זה אינו מופנה נגדך אלא נגד עמדותיך, שהרי למבקרים אין משהו אישי נגדך. ברגע שתבין שאתה נלחם מפני שכך נכון, בלי קשר לשאלה מי אתה, תוכל לרכוש קצת ריחוק, שיחזק אותך גם הוא. רביעית, אתה עומד להיווכח כי בעוד שאומנם קנית לך כמה אויבים, רבים אחרים עומדים להיות אסירי תודה לך על שהשמעת את קולך בעבורם, והיית להם לקול שלא היה להם מעולם. ברגע שתבין שאכן הִשפעתָ, תהפוך לבלתי־פגיע. ואז, כשתינשא על גלי ההשפעה שאתה עצמך יצרת ועל הכוח שתשאב ממנה, תוכל פתאום לראות את המלעיזים אותך באור אחר. הם כבר לא ייראו לך מאיימים, ותוכל להביט בהם בחסד ובגדלות נפש".
להפתעתי הגדולה הוא צדק. נדהמתי להיווכח שלביקורת אכן לא הייתה השפעה ארוכת טווח, וכי לקחתי ללב את המילים הקשות יותר מכל אדם אחר; הידיעה שאיני לוחם למען עצמי אלא למען הדברים הנכונים בעיניי, אכן יצרה ריחוק. הכוח והסיפוק הנובעים מלימוד זכות על אחרים שחשו מקופחים, נשאו אותי ככוח העילוי של מטוס שממריא, תחושה שלא הרגשתי כמותה מימיי. אכן, הצלחתי להבין שהסכינים של מתנגדיי היו בחלקן שיקוף של חוסר ביטחונם בעמדותיהם שלהם. אומנם בעניין ההתבוננות בחסד ובגדלות נפש, עלי להודות שאני עדיין בעיצומו של התהליך.
אחד הזיכרונות הבולטים שנותרו לי מפגישותינו הרבות במשך השנים היה נוכחותה של אשתו, איליין, שישבה עימנו ברובן. לא שמעתי את קולה ולו פעם אחת. מעובדה זו הבנתי שהנוכחות שלה הייתה חשובה לתהליך החשיבה שלו. נוכחותם המשותפת בפגישות יצרה תחושה מיוחדת. המפגשים הללו הותירו אותי עם תחושת כבוד להיות חייל בצבאו של האדם הגדול הזה.
