אינסוף מאמרים וכתבות פורסמו בשבועות האחרונים בעניין חובת השוויון בנטל המילואים, על רקע הניסיונות לקדם חוק גיוס וחלופות אחרות שיאפשרו את המשך ההשתמטות של חלקים נרחבים באוכלוסייה. המציאות שבה אנו חיים, והעובדה שצרכיה הביטחוניים של מדינת ישראל יחייבו מעתה הרבה מאוד ימי מילואים, מובילים להבנה פשוטה שמעבר לשוויון בנטל, גם היחס לחיילי המילואים חייב להשתנות.
ההתמודדות של חיילי המילואים ומשפחותיהם קשה מנשוא במקרים רבים. בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה, אנו עדים לשורה של הצעות חוק, יוזמות ורעיונות שנועדו לסייע ולהיטיב עם המילואימניקים שנושאים את המדינה על כתפיהם – מתוספת תגמול כספי, דרך מתן זכויות בתחומים שונים, ועד העדפה בשוק העבודה, תיקון עיוותי חקיקה ועוד.
אבל עם כל הכבוד לרעיונות הללו, ולמרות הרצון הטוב, יהיה קשה לבצע שינוי מהותי ביחס לחיילי המילואים ללא קיבוע מעמדם בחוק יסוד. חוק כזה יעניק מעמד מיוחד למשרתי המילואים, ויוכל לגבור על חוקים אחרים במקרה של התנגשות, או לדלג על כל פרשנות משפטית אחרת. כך ניתן יהיה להעדיף את המשרתים ולתת להם הטבות בשלל תחומים כמו עדיפות במכרזי מקרקעין, קבלה לעבודה בשירות הציבורי, קבלה למעונות יום, קבלה ללימודים אקדמיים, מכרזי רכש של המדינה ועוד.
לא סוד הוא שיוזמות רבות למען חיילי המילואים נופלות או מעוכבות על ידי הייעוץ המשפטי, בטענות שונות. שדרוג מעמדם בחוק יסוד יסתום את הגולל על טענות בדבר "אפליה", פגיעה ב"עצמאות האקדמיה", ועוד שלל הסברים שנשמעו בחודשים האחרונים מול הניסיונות להקל על חיילי המילואים.
עם כל הכבוד, המציאות שלנו השתנתה. לחברה הישראלית יש סולם ערכים, והמילואימניקים צריכים להיות בראש סדר העדיפויות. ביוני האחרון אישרה ועדת השרים לחקיקה את חוק יסוד המילואים, אך הוא עדיין בחיתוליו. אם לא ייעשה מאמץ רוחבי ליצוק בו תוכן ולקדם אותו, הוא יישאר תקוע. מעניין יהיה לראות האם גם חברי כנסת מהאופוזיציה, שממצבים את עצמם כלוחמים גדולים למען חיילי המילואים, יהיו מהמובילים ומהמסייעים לקדם את החוק.
שירות VIP למשרתים
כדי לקדם בפועל את מעמדם של חיילי המילואים, חובה גם לארגן ולמסד את הזכויות השונות, שלא תמיד הן נגישות ובהירות. שיטוט באינטרנט יעלה מידע מועיל בכמה אתרים, אבל קשה למצוא מקום שמתכלל את כל המידע ומנגיש אותו ביעילות.
ישנן כל כך הרבה שאלות, בעיות ומורכבויות ששירות המילואים מציף, בשורה ארוכה של היבטים. מציאות שבה חייל מילואים, אשתו או בני משפחתו נתקלים באיזושהי בעיה וצריכים לשבור את הראש למי פונים ואיך פותרים את זה, ובצר להם מעלים פוסטים ברשתות החברתיות, בניסיון להיעזר בחוכמת ההמונים או בקשרים שאולי יימצאו – היא בלתי נסבלת.
זה נכון בנוגע למידע ברשת, ונכון גם בנוגע לגופים, רשויות וארגונים, שחלקם מסייעים בצורה כזו או אחרת למי שמבקש, אבל לא באופן רשמי וייעודי. רבות מהרשויות המקומיות בישראל מחזיקות ומתקצבות מחלקה שמיועדת ללהט"בים, מאוישת בעובדים בשכר; להסתדרות הכללית יש אפילו אגף לטובת קבוצת אוכלוסייה מצומצמת זו. לאף אחד מהם אין ולו פקיד רשמי אחד שמוגדר ככתובת לרבבות חיילי המילואים – לבנות הזוג שלהם ולמשפחות. כך גם ברשויות ציבוריות וממשלתיות.
כשם שהוקמה מנהלת ומונה פרויקטור לשיקום העוטף וכך גם ליישובי הצפון, כך יש לתכלל את נושא המילואימניקים
ראוי לציין לטובה את מוקד המילואים של צה"ל שנותן מענה, אך זה לא מספיק; יש להרחיב את השירות והנגישות לעוד מקומות.
אם כן, במקביל להרחבה דרמטית של הזכויות וההטבות ולתיקון עיוותים ולקונות בחוק, שכדי לקדם אותם צריך לחוקק את חוק יסוד המילואים, לא פחות חשובה ההנגשה של כל התחום הזה, תוך מתן שירות מקיף וזמין, הן פרונטלי והן מקוון.
המישור הראשון, של הרחבת הזכויות, כולל עבודה מתואמת ומרוכזת של מחוקקים ומשפטנים לשינויי חקיקה נדרשים, תקנות ועוד. הנה כמה דוגמאות על קצה המזלג: הקמת שירותי ייעוץ והכוונה של אנשי מקצוע במגוון תחומים עבור החייל ובני משפחתו; צירוף חיילי המילואים למועדון ההטבות של "חבר"; העדפה במשרות במגזר הציבורי; העדפה במעונות לסטודנטים; העדפה משמעותית במכרזי "דירה בהנחה", כולל מכרזים של אלפי יחידות דיור שיהיו מיועדים אך ורק למשרתי מילואים (ואנשי קבע) קרביים; הטבות במיסים. דוגמה נוספת היא חוק הארכת מועדים – שבמסגרתו יוארכו תקופות שנקצבו בזמן (כגון זמן מוגבל לשליחת טופס, הגשת דו"ח, ביצוע תשלום, קנס וכדומה) וקשורות ברשויות שונות כגון רשות המיסים, רשויות מקומיות ועוד. בתחילת המלחמה הועבר החוק הזה לתקופה מוגבלת; יש לבצע שינוי חקיקה שיחיל נוהל כזה בכל התייצבות לשירות מילואים.
המישור השני כולל הקמת פלטפורמה ייעודית שתרכז את כל המידע ותנגיש אותו למשרתים ובני משפחותיהם. יש למסד כתובת ברורה לכל בעיה תוך מתן מענה אנושי, כולל מומחים ואנשי מקצוע שיסייעו בהתאם לצורך. כשם שהוקמה מנהלת ומונה פרויקטור לשיקום העוטף וכך גם ליישובי הצפון, כך יש לתכלל את נושא המילואימניקים, בפיקוח וניהול של גוף ממשלתי שישולבו בו גם מתנדבים רבים שישמחו לסייע למשרתים ומשפחותיהם.
חשוב להדגיש: רבים מאוד ממשרתי המילואים הם מתנדבים שבכלל חזרו מפטור, כך שהם לא עושים זאת כדי לקבל הטבות. זה לא תנאי מבחינתם, אבל המדינה והציבור חייבים לעשות הכול כדי לתמוך בהם, ולא רק בדיבורים. ועוד משהו: סולם הערכים שהזכרנו מחייב גם אבחנה במתן ההטבות והתגמולים בין משרתים קרביים ללא קרביים. יש הבדל גדול בין השניים, ואי אפשר להתעלם ממנו.
ומאיפה יבוא הכסף? כן, קידום מהלכים כאלו משמעותו הוצאה כספית וּויתור על הכנסות לקופת המדינה. משקי הבית ירגישו בקרוב מאוד את נטל הגזירות הכלכליות בכיס, ואין כוונה להתעלם מכך. מעבר לעובדה הפשוטה והברורה, שהמשרתים קודמים לכל מי שאינו משרת, צריך להבין שגם זה חלק מהמציאות החדשה. אכן, יש לבחון היטב כיצד אפשר לרתום את בעלי ההון, החברות הגדולות והבנקים, כך שעיקר הנטל ימוקד שם (והצעות מהסוג הזה קיימות גם בטיוטת חוק ההסדרים), וצריך למזער את הנטל על משפחות שעובדות, תורמות ועדיין מתקשות לעמוד על הרגליים. אבל גם אם יינקטו פעולות ברוח זו, ייתכן שעדיין חלק מסוים מהנטל ייפול על כלל הציבור, ואין מנוס מלהפנים שזו מציאות חיינו. עלינו לקבל בהבנה ירידה קלה ברמת החיים ובצריכה, כי אכן ישנה עדיפות למגיני הארץ הזו, שמסכנים את חייהם ושמשפחותיהם מתקשות להירדם בלילות כדי ששאר עם ישראל יישן בשקט.
