כל מה שצריך בשביל להגיד משהו על הבחירות בארה"ב זה לבקר שם פעם ב

1. אמריקה האמיתית היא איפה שאני הייתי
בדרכי לפעוטון הבוקר פגש אותי שלמה. שלמה הוא בחור מסוג יודע. מה זה בחור מסוג יודע, זה בחור מהסוג שעוצר אותך אחרי התפילה בשבת בבוקר ומסביר לך מה מדינת ישראל צריכה לעשות בלבנון, עזה ואיראן, כולל ניתוח כללי של המצב במשק ושל ההשפעה של הסיפור על המלפפונים החמוצים שיהיו בקידוש. כזה מן שלמה. ובכן פגשתי אותו הבוקר. שמע, הוא אמר לי, זה היה ברור. ידעתי את זה לאורך כל הדרך.

איך ידעת, שאלתי. והוא אמר מה זאת אומרת. לפני עשר שנים הייתי עם אשתי בירח דבש בלאס וגאס. אני אומר לך, וגאס היא המפתח להבין את אמריקה. היא בדיוק כמו אמריקה. הכל מוגזם. הכל גדול. הכל רועש והכל מתופעל על ידי פועלים זרים בשכר רעב. זה הכל. אתה רוצה להבין את הבחירות שם, אתה צריך להבין שהכל הימורים. טראמפ הוא מהמר. האריס היא לא מהמרת. זה כל מה שאתה צריך לדעת.

ואז הבנתי: כל מה שצריך בשביל להגיד משהו על הבחירות בארצות הברית זה לבקר שם פעם ב, ולהגיד 'המקום שבו הייתי, זה אמריקה האמיתית'.

2. אמריקה היא בדיוק כמו הסרטים שלה
כילד קטן ראיתי כמובן סרטים אמריקאים. מ'שכחו אותי בבית', דרך הפריצה לאלקטרז וכלה בגוסיפ גירל. סתם, גוסיפ גירל ראיתי רק חלקים כשהצצתי מה מרב (אשתי שתחי') עושה בזמן שאני רואה אנימה יפנית אקראית בנטפליקס. ראיתי 'חברים' ו'סיינפלד' כמו כולם, וגם סימפסונס ופמלי גאי. בקיצור, ההלם התרבותי של חיי היה כשביקרתי בארצות הברית (ע"ע סעיף 1) וראיתי שכולם מתנהגים בדיוק כמו שהם מתנהגים בסדרות. ש'חברים' הם לא דמויות מוגזמות אלא ממש אנשים אמיתיים כי ככה אמריקאים מתנהגים, וכמובן שבפרברים יש רוצחים שקטים ושבאלקטרז היה כלא. בקיצור, המדיה הייתה ממש ייצוג של המציאות.

וכיון שכל מי שראה אי פעם רוקי יודע שהמתאגרף צריך להפסיד בקרב אחד כדי לנצח בקרב השני. הסיפור הופך להיות טוב יותר וכל זה, כיון שכך – זה היה ברור שטראמפ ינצח, בוודאי נגד האריס שעם כל הכבוד לאשה השחורה הנשיאה הראשונה, היא פשוט מגולמת על ידי שחקנית פחות כריזמטית מה שאומר, כידוע, שהיא לא השחקן הראשי.

3. לא צריך להבין בשביל להיות מומחה
הפער בין הסקרים והניתוחים ובין הניצחון של טראמפ הימם לא מעט מומחים. עכשיו, כמו שכולנו יודעים לכולם יש הטיית בועה, מה שאומר שאם אדם מסוים מתפלל במניין מסוים בדרום ירושלים וכולם מסביב מדברים אנגלית, הוא חושב שכל האמריקאים הם כמו האנשים שסביבו. אבל מעבר להטיית בועה יש את מה שמכונה "וישפול ת'ינקינג" (הכנסתי אנגלית לטור כי הוא עוסק בארצות הברית), שזה לעצב את הפרשנות שלי למציאות כך שתתאים למה שאני רוצה שיקרה. מה שאני רוצה להגיד הוא שהבחירות האלה מלמדות אותנו כי, במידה רבה, מומחיות טלוויזיונית היא לא להצליח לפרוץ את הטיית הבועה, להתבונן מפוכחות בעולם ולהגיד אמת, אלא להצליח להסביר כמו שצריך ובביטחון עצמי מה אני רוצה שיקרה. וזה, בעצם, מה שהוביל לנצחונו של טראמפ.

4. לאמריקאים יש קפה גרוע והם אוכלים הכל עם תוספת סוכר וטראמפ הוא בדיוק זה

האמת לאמיתה כפי שכולנו יודעים על אמריקה היא שזה מקום שאין בו קפה טוב. עכשיו זה טור שנקרא ברובו על ידי משפחות מילואים ברגע הזה ואין צורך להרחיב מה המשמעות של מקום שאין בו קפה טוב. עוד דבר שקורה באמריקה הוא שכולם שם אוכלים סוכר כל הזמן. סוכר או פחמימות (שהם גם סוכר) או בשר (שהוא לא סוכר). עכשיו זה טור שנקרא ברובו על ידי משפחות מילואים ולא צריך להרחיב מה המשמעות של להשאיר סוכר זמין בכל מקום. התוצאה היא כמובן נצחונו של טראמפ. זה לא קשור באופן ישיר אבל אי אפשר להבין את אמריקה בלי להבין שזה מקום עם יותר מדי סוכר ופחמימות ובלי קפה נורמלי.

5. בדיעבד, כולם יודעים מה קרה
טור זה נכתב אחרי נצחונו של טראמפ, מה שהופך את כולנו למומחים בדיעבד. אבל האמת היא שהמציאות יחסית אקראית במירוצים מהסוג הזה. אם נניח ראנדל קאצ'ר היה קם קצת יותר מוקדם ביום שלישי, הולך להצביע ובדרך היה פוגש את שכנתו משכימת הקום רג'ינה, שהייתה מזכירה לו את סבו שהיה מצביע לדמוקרטים, מה שהיה משנה את הבחירה בעיר שלו מה שהיה משנה את הבחירה במחוז שלו מה שהיה משנה את המדינה כולה וכו' וכו', כך שבדיעבד אפשר לנתח אבל בפועל זה היה יחסית הימור, מה שאומר ששלמה צדק לאורך כל הדרך למרות שכל המידע הזמין שהיה לו היה בסך הכל שבוע בוגאס.