בעולם קצת אחר, הסיפור הזה היה יכול להיות הכותרת הראשית. אירוע שמדובר בכל תוכניות האקטואליה, שהפרשנים חוגגים אותו ומנתחים את מה שיתרחש בעקבותיו. הוא היה מציף את הרשתות החברתיות עם התייחסויות ותובנות, ומוזכר בדיוני שולחן השבת. מה שבטוח, לא הייתם נחשפים אליו כנראה לראשונה, רק כאן במדור הדעות.
את התיאור הטכני של האירוע הפיץ דובר צה"ל ביום שני האחרון. בשפה צבאית יבשה נכתב כי "כחלק מעבודת מטה המתקיימת בצה"ל לגיוס חרדים, היום (ב') הוצג לרמטכ"ל, רב־אלוף הרצי הלוי, סטטוס הקמת החטיבה החרדית, חטיבת 'חשמונאים'. עד כה הושלמו תהליכי גיוס הסגל הפיקודי והקמת התשתיות לקליטת המתגייסים של הפלוגה הראשונה במהלך דצמבר. בדיון השתתפו סגן הרמטכ"ל, מפקד זרוע היבשה, מפקד פיקוד ההכשרות והאימונים, רח"ט תומכ"א ואלוף משנה אבינועם אמונה המוביל את הקמת החטיבה".
לראשונה בתולדות צה"ל קורמת עור וגידים חטיבה קרבית שלמה שמותאמת לחרדים, ותכלול אך ורק חיילים חרדים. בעוד חודש בלבד תתגייס בעזרת השם הפלוגה הראשונה – מאה נחשונים מהציבור החרדי שעשויים להיכנס להיסטוריה כמי שסימנו את הדרך לאלפים נוספים מהמגזר.
אפשר היה לצפות שידיעה על מה שעשוי להתברר כצעד ראשון בדרך לשילוב משמעותי של אלפי חרדים במערך הלוחם תציף את אתרי החדשות ותוכניות האקטואליה, וכמובן שלל כותבי הרשתות. היה מתבקש לראות חיזוקים לסגל הפיקודי, קריאות ברכה למתגייסים הצפויים, ותפילות שהנה מגיע המפנה בנושא גיוס החרדים. אלא שהודעת דו"צ לא זכתה ליותר מדי יחס. מקסימום מבזק בכמה אתרים.
אפשר למצוא כל מיני תירוצים מדוע אין סיבה להתרגשות. נכון, יש כבר את גדוד "נצח יהודה" (הנח"ל החרדי), אלא שעם כל הכבוד וההערכה (ובהחלט יש), מדובר במשהו אחר לגמרי. מעבר לכך שהיעד הוא חטיבה שלמה של אלפי חיילים ולא רק גדוד של כמה מאות, גם קהל היעד שונה. חטיבת חשמונאים פועלת לגייס לשורותיה חיילים חרדים "על טהרת הקודש, ולא שבבניקים", כפי שנכתב במודעה שבה חיפשו "מפקדים תלמידי חכמים יראי שמיים". עקב האילוצים סגל הפיקוד מתבסס על המגזר הסרוג, אך במודעה הובהר כי החיילים יהיו רק מהמגזר החרדי, בניגוד ל"נצח יהודה".
נכון, הדרך מפלוגת טירונים ראשונה לחטיבה קרבית מלאה בעלת יכולות מבצעיות ארוכה מאוד. תהליך כזה עשוי להימשך גם כמה שנים, אבל זו דרכם של תהליכי עומק בעלי משמעות. מי שחושב שגיוס משמעותי מהציבור החרדי יכול להתרחש מהיום למחר חי בסרט, וכנראה גם לוקה בתסמונת העכשיו (על שם "שלום עכשיו"). כל מי שמכיר את הנתונים יודע שהפתרון המיידי לכמות ימי המילואים הבלתי נתפסת שמוטלת על כתפיה של קבוצה קטנה באוכלוסייה, לא יגיע מהציבור החרדי. לשם כך צה"ל צריך לנהל נכון יותר את כוח האדם שעומד כבר עכשיו לרשותו, ובמקביל לנסות להחזיר לשירות את מי ששוחררו משירות המילואים.
ובכל זאת, גם אחרי כל ההסתייגויות והספקות, ברור לי שבעולם אחר הסיפור הזה היה זוכה לכותרות חגיגיות. ראינו כמה כתבות שער קיבלו 61 נשים דתיות שעשו טירונות של שלושה שבועות. וראינו את הכותרות הגדולות שקיבלו ארבע נווטות קרב שהיו חלק קטנטן מתוך 140 מטוסים שיצאו לאיראן. חלקנו גם זוכרים את ההיסטוריה שצוינה כאן אחרי בג"ץ אליס מילר, שסלל את הדרך לפתיחת קורס טיס לנשים. וכן, לו הייתה קמה כאן עוד איזו ממשלת גנץ־בנט־לפיד שהייתה מעבירה חוק לטובת החרדים, מערכת היח"צ שלה הייתה דואגת שכלי התקשורת יחגגו את ההצלחה המטורפת שלה בגיוס חרדים. אז כן, כשיש רצון וסיבה – ובעיקר כשזה מתאים לאג'נדה – יודעים לחגוג גם אירועים ראשוניים, עם כל הספקות והתהיות.
רק שכרגע, התרגשות סביב חטיבת לוחמים חרדית לא משרתת אף צד. מובילי הקמפיין לגיוס החרדים מעדיפים כנראה לראות סנקציות ואלפי צווי גיוס, שמביאים במקרה הטוב 30 מתגייסים. מנגד, ראשי הציבור החרדי מעדיפים להתעלם מכך שבקרב צעירי המגזר עולה ובוקעת ההבנה של גודל השעה ותפקידם ההיסטורי. כמה טוב שבעולם של קמפיינים ומריבות יש גם אנשי עשייה. אנשים כמו אל"מ אבינועם אמונה, שמתעלמים מהרעשים והדיבורים, ופשוט פועלים בעולם האמיתי למימוש החזון לשילוב בני המגזר החרדי במלחמה הקדושה של עם ישראל על ארצו. גם בלי לקבל כותרות.
