הסערה הפנימית בחברה הדתית־לאומית סביב סוגיית הגיוס והחקיקה שסובבת אותה הולכת וגוברת. סקר מקור ראשון בחן את יחסם של בני המגזר הציוני־דתי לשאלה הרגישה והנפיצה הזו, שעלתה באחרונה לכותרות, אך חילק את המשיבים לשלוש קבוצות משנה: בקוטב האחד עמדו מי שהגדירו את עצמם תורניים, בקוטב הנגדי היו הליברלים ובתווך ניצבו הדתיים־לאומיים ה"קלאסיים". המחלוקות השונות בין הקבוצות, ובעיקר בתחום התרבותי והדתי, הפכו בדור האחרון למוקדי עניין מרכזי בשיח הציבורי הפוליטי, וגם במחקרים ובספרי עיון שונים.
ניתן היה להניח שהמחלוקות התרבותיות והדתיות ישתקפו גם בהבדלים משמעותיים בין קבוצות המשנה ביחס לחרדים. במילים אחרות, היה צפוי שיימצאו עמדות מנוגדות בשאלה גיוס המגזר החרדי, ולכל הפחות הבדלים משמעותיים בין התורניים בקוטב האחד לבין הליברליים בקוטב הנגדי. אולם הסקר מבהיר שברוב השאלות הנוגעות לגיוס החרדים המגמות המרכזיות דומות בכל הקבוצות של החברה הדתית־הלאומית, גם אם לעיתים ניכרים הבדלים בין קבוצה לקבוצה.
כך לדוגמה, בשאלה עד כמה חשוב שהמגזר החרדי ישתתף באופן פעיל בנטל הביטחוני לא ניכרו הבדלים גדולים בין הקבוצות השונות. הן אצל הליברליים, הן אצל הקלאסיים היו יותר אנשים שבחרו בתשובה "במידה רבה מאוד" מאשר בתשובה המתונה "במידה רבה". אצל התורניים המצב קצת שונה, שכן 28 אחוזים ענו כי הם מסכימים עם ההיגד הזה "במידה רבה מאוד", ו־37 אחוזים מהם בחרו בתשובה "במידה רבה". מכאן עולה שבכל שלוש הקבוצות יש רוב ברור למי שסבורים כי על החרדים לקחת חלק בעול השירות הצבאי.
המגמה נמשכת ברוב מכריע של השאלות. עם המשפט "אי גיוס חרדים מייצר נטל בלתי נסבל" הסכימו 82 אחוזים מהליברליים, 67 אחוזים מהדתיים הקלאסיים ו־57 אחוזים מהתורניים. גם כאן יש הבדלים ביניהם, אך רוב ברור בכל שלוש הקבוצות מסכים עם האמירה הזו. הסכמה נרחבת מתגלה גם ביחס לשאלה איזה פתרון יש לייצר לסוגיית הגיוס: שיעור של 62־65 אחוזים בכל שלוש הקבוצות תמך ב"חובת גיוס מותאמת לציבור החרדי לפי אופיו".
המגמה החוזרת ברורה: הקבוצה הליברלית תענה בהיקפים הגדולים יחסית תשובות הדוגלות בגיוס חרדים, בעוד שאצל התורניים יהיה מדובר אומנם ברוב, אך קטן יותר. הדתיים ה"קלאסיים" ניצבים ביניהם.
הבדל משמעותי התגלה בשאלה "האם לדעתך נבחרי הציבור של הציבור הדתי־לאומי צריכים לתמוך בגיוס או בפטור": בעוד 90 אחוזים מהליברליים ו־84 אחוזים מהקלאסיים מעוניינים שחברי הכנסת "יתמכו בגיוס חרדים", רק מחצית מהזרם התורני הזדהה עם התשובה הזאת. לא מן הנמנע שקרבת הציבור התורני לחרדים בכל הנוגע ללימוד תורה משתקפת כאן באופן בולט יחסית
בשיח הכללי סביב סוגיית גיוס החרדים בולט הקשר שעורכים רבים בין העובדה שבני חברה זו לא מתגייסים ובין ההשפעה של מצב זה על המוטיבציה של אחרים להתגייס לשירות בצבא. בהקשר זה, מעניין לגלות ש־81 אחוזים מבני המגזר מעריכים שמצב כזה אכן יפגע במוטיבציה לגיוס בקרב כל בני הקבוצות בחברה הישראלית. אולם כאשר השאלה ממוקדת יותר, ובוחנת אם המוטיבציה של בני המגזר הדתי־לאומי עצמו תיפגע, רק 53 אחוזים מעריכים שכך יקרה. בהתאם, קרוב למחצית מהדתיים־לאומיים מעריכים שהצעירים הדתיים יתגייסו בכל מקרה, בלי קשר לשאלה האם החרדים יתגייסו או לא.
ההבדלים הגדולים בין שלוש הקבוצות בשאלת התמיכה בחברי הכנסת הדתיים במקרה שיצביעו בעד חוקים המעניקים פטור לחרדים אינם צריכים להפתיע אותנו: הבדלים אלה עולים בקנה אחד עם מחקרים המצביעים על כך שבקבוצה התורנית גוברת הנטייה להצביע כמעט בכל מקרה למפלגה־דתית לאומית, בעוד שבשתי הקבוצות האחרות ניכרת נכונות רבה יותר להצביע בעד מפלגות מחוץ למגזר.
המגמה הכללית העולה מהממצאים, אם כן, היא עלייה דרמטית ומשמעותית בביקורת על החרדים על הימנעותם מלשאת בעול השירות הצבאי, ובמיוחד בעת מלחמה. חשוב יותר הממצא המראה שביקורת זו משותפת לכל קבוצות המשנה של החברה הדתית־לאומית.
שני ההסברים העיקריים על הממצאים נוגעים למחיר הכבד של המלחמה בכלל, ובפרט למחיר הכבד שמשלמת החברה הדתית־לאומית. ככל שחולף הזמן הולך וגובר העול הכבד על בני המשפחה של משרתי המילואים, ותרומתה של החברה הדתית־לאומית לגווניה בשירות המילואים גבוה בהרבה ממשקלה היחסי באוכלוסייה. מכאן גם בולטת ההזדהות הרגשית שלה עם הסוגיה הזאת. גם ההסבר השני דומה: מחיר הדמים הכבד של חללי המגזר גבוה משמעותית ממשקלו היחסי באוכלוסייה הישראלית.
שני גורמים אלה משתקפים בממצאים, ומתלכדים להסבר מדוע החברה הדתית – על כל גווניה – אינה מסכימה עוד כי מה שהיה ביחס לגיוס חרדים לא יימשך עוד.
