התבטאויותיו המתועבות של מו"ל הארץ עמוס שוקן בוועידה שערך עיתונו בלונדון עוררו עליו זעם מוצדק. שוקן כינה את מרצחי החמאס "לוחמי חופש" וקבע שמדינת ישראל מבצעת "אפרטהייד" ו"נכבה שנייה", וספג גינויים מקיר לקיר. בין המתנערים משוקן היו גם שותפו לבעלות על העיתון, איש העסקים ליאוניד נבזלין; מערכת העיתון שהקדישה לכך את מאמר המערכת, וגורמים שונים מכל קצוות הקשת הפוליטית. מותר לשער שבעלי העיתון בעבר הרחוק, שלמה זלמן שוקן, סבו של עמוס, היה מגיב בצורה דומה, ואולי גם מתנער בהזדמנות זו מהתמורה האידיאולוגית שהעיתון עבר.
שוקן הסב רכש את השליטה בעיתון הארץ בשנת 1935 והלך לעולמו ב־1959, כאשר הנכד עמוס היה בן 15 בלבד. הוא היה ציוני נלהב. בספר "התרומה שלא סופרה", שיצא לאור אשתקד, נפרס לראשונה באופן מפורט חלקו במפעל גאולת הקרקעות של קק"ל בארץ. הגיאוגרף ההיסטורי פרופ' יוסי כ"ץ מתאר בספר את פועלו של איש העסקים היהודי־גרמני ששימש כדירקטור־נגיד בקק"ל, פעל במסגרת הארגון כחצי יובל שנים, ונטל חלק מרכזי בקידום שורה של יוזמות. אחת החשובות שבהן הייתה רכישת למעלה משלושים אלף דונם במפרץ חיפה על ידי קק"ל.
הרכישה נועדה להביא לכך שהקרקעות באזור הנמל והמפרץ, שהפכו באותן שנים למרכז הכלכלי והתעשייתי של הארץ, יישארו כפופות למדיניות התנועה הציונית. היא נועדה למנוע ספסרות וספקולציה בקרקעות, ולוודא את החכרת הקרקע ליהודים בלבד, ושימוש בה תוך שמירה על עקרון העבודה העברית. בנובמבר 1928 העניק שוקן הסב ריאיון שכותרתו "הלאמת מפרץ חיפה" לעיתון הציוני־גרמני "יודישה רונדשאו". שוקן לא התבייש להדגיש כי מטרת המהלך הייתה פיתוח הארץ לטובת תושביה היהודים דווקא, ברוח ערכי התנועה הציונית. "אי אפשר להתעלם מחשיבות הרכישה של מפרץ חיפה לפיתוח ארץ ישראל היהודית", הסביר שוקן, "לראשונה יש לנו חברה שבה נוצרים קשרים ישירים בין קק"ל לבין הענפים השונים של הכלכלה בארץ ישראל".
בתוך דירקטוריון קק"ל היה שלמה זלמן שוקן האדם שדאג להשמיע באופן עקבי את הקול הכלכלי. פעם אחר פעם דרש להשתית את פעילות הקרן על בסיס כלכלי מוצק, ולא להיכנס לרכישות שנראות מפתות ובעלות פוטנציאל התיישבותי, אך עלולות לסכן את יציבותה הפיננסית או להתגלות ככושלות. דוגמאות לגישתו זו ניתן למצוא בהסתייגותו מהרחבת הרכישה של קרקעות באזור קיבוץ עין־גב, כמו גם ביוזמה שקידם (ולא יצאה לפועל) לרכישת קרקעות באזור עציון־גבר, אילת של ימינו.
עם זאת, כאשר מול השיקולים הכלכליים הונח על הכף מה ששוקן הבין כאינטרס של העם היהודי, האחרון ניצח. כך קרה, למשל, כאשר בשנת 1936 התברר שהסעיפים המגבילים החכרה ועיבוד של קרקעות קק"ל ליהודים בלבד, מונעים קבלה של הלוואה גדולה הנחוצה לקרן מגוף פיננסי בלונדון. למרות הקושי הפיננסי הצטרף שוקן לעמדת יתר חברי הדירקטוריון וקבע שיש לדחות על הסף את השינויים המבוקשים, תוך שהוא מדגיש כי "קק"ל מאספת כספים בסיסמא של 'קניית אדמה לקניין עולם לאומי לעם ישראל'… אי אפשר ואסור לקק"ל להוציא מתקנותיה את הסעיפים היהודיים".
למרבה הצער, הציוניות הבלתי מתפשרת הזו לא עברה מהסב לנכדו. במלחמה בין ישראל לפלסטינים, העיתון שלו מתייצב בדרך כלל לימין הצד השני.
