המהדורה שמאפשרת לקרוא את התנ"ך כמו ספר פרוזה

זכה דורנו, דור תהפוכות, להגדיל תורה ולהאדירה. תורת ישראל שוב אינה "כרוכה ומונחת בקרן זוית" ככלי אין חפץ בו, לאחר שנעשו לה כלים מכלים שונים המאפשרים לכל אחד ואחת לקרוא בה וללמוד ממנה. התוספת החדשה לארון הספרים היהודי היא "מקרא פשוט" – מהדורה מפוסקת ומעוצבת של התנ"ך כולו, שהותקנה בידי חוקר המקרא ד"ר אבי שויקה. אין זה "כלי עזר" חדש ללימוד אלא להפך; חידושה הגדול של המהדורה שלפנינו הוא דווקא בפשטותה, המפליאה כל מי שנתקל בה.

"עקרון־העל שהנחה אותנו בהכנת מהדורה זו", מוסבר במבוא, "הוא להציג את התנ״ך במתכונת הדומה ביותר לספר קריאה עברי רגיל שרואה אור בימינו. זאת במטרה לשבור את מחסום הזרות החוצץ בין הקורא ובין הטקסט העתיק והמקודש, להקל ולהנעים את הקריאה בו ככל שניתן, ולעודד את הקורא לראות בתנ״ך ספר קריאה, ולאו דווקא ספר לימוד. הוספת פיסוק מודרני היא האמצעי הבולט ביותר להשגת מטרה זו".

לצד שויקה פעלה ועדת היגוי שכללה את הרב חיים סבתו, הרב יובל שרלו, פרופ' חגי משגב, פרופ' נועם מזרחי, ד"ר הלל גרשוני, אייל פישלר ואבישי מגנצא. חבורה נכבדה זו דנה בכללי העיצוב של המהדורה, ונתנה את הסכמתה להכרעות הפרשניות הכרוכות בעיצוב זה. לנגד עיניו של שויקה הייתה פרוסה כל פרשנות התנ"ך, המסורתית והמחקרית, ובסופו של דבר הוא היה צריך להכריע בעצמו כיצד לפסק, על איזו פרשנות להישען או שמא לחדש פרשנות משלו המשפיעה על פיסוק הכתוב. מה היו שיקוליו של שויקה בכל אחת מן ההכרעות הללו? אנו הקוראים לא נוכל לדעת זאת. שויקה מספר במבוא שהוא חיבר מסמך אישי ובו הסבריו להכרעותיו הרבות במלאכת הפיסוק. אני מקווה שבעתיד הוא יפרסם את הדברים, כדי שהלומדים יוכלו להבין את דרכו ואף, אם יראו בכך צורך, לבקר אותה.

חשיבה מחודשת על תיאורי הבריאה

במהדורה חדשנית זו, הטקסט התנ"כי הופשט מכל סימניו המסורתיים, מלבד הניקוד. במקומם הוא הולבש בעדיים חדשים: כל סימני הפיסוק המודרניים, אשר לא עמדו לרשותם של חכמי המסורה שהוסיפו את טעמי המקרא. מלבד הפסיק והנקודה הוסיף שויקה נקודתיים לפני ציטוט, שם ציטוטים במירכאות והזיח ציטוטים ארוכים, הוסיף סימני שאלה וקריאה, ואף השתמש בסוגריים. זאת ועוד, שויקה חילק מחדש את הכתוב ליחידות תוכן ענייניות שאינן זהות לחלוקה (הנוצרית או זו של המסורה) לפרקים או לפרשות. הוא חילק את היחידה הגדולה, דמוית הפרק, לפסקאות, ופעמים אף חילק את המשפטים שלא על פי חלוקת הפסוקים או טעמי המקרא. במהדורתו, הפרקים והפסוקים אינם ממוספרים כלל, זאת כדי ליצור אצל הקורא את תחושת הרצף וההפסק כבקריאה ספרותית.

הנה דוגמה: כידוע, ההבדל בין חלוקת הפרקים הנוצרית וזו של המסורה בולטת מאוד במעבר בין פרק א' לפרק ב' בבראשית. בעוד החלוקה הנוצרית מסיימת ביום השישי, החלוקה של המסורה העברית מסתיימת בשבת. אולם בתנ"ך "מקרא פשוט" נוסף ליחידה הראשונה של בראשית המשפט (המתחיל את הפרק השני על פי המסורה): "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם". זאת משום שלהבנתו של שויקה, משפט זה הוא סיכום סיפור הבריאה הראשון! חציו השני של הפסוק הוא, לדעתו, תחילת התיאור השני של הבריאה. וכך פותחת היחידה השנייה של בראשית במהדורת שויקה: "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱ־לֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם – וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח; כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱ־לֹהִים עַל הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה". הנה כבר בפרקים הראשונים של בראשית מופתע הלומד הוותיק מהחלוקה החדשה, ונדרש לחשיבה מחודשת על אודות תיאורי הבריאה.

והנה עוד דוגמה מתחילת בראשית, שהעיצוב והפיסוק שלה מסייעים מאוד לקורא להבין את הכתוב:

וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן. וּמִשָּׁם יִפָּרֵד, וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים׃

שֵׁם הָאֶחָד – "פִּישׁוֹן", הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה, אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב

(וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב; שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם).

וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי – "גִּיחוֹן", הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל־אֶרֶץ כּוּשׁ.

וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי – "חִדֶּקֶל", הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר.

וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי – הוּא פְּרָת.

שימו לב לכל כלי הפיסוק והעיצוב בקטע זה. המשפט הראשון מתאר את הנהר ומספר על התפצלותו לארבעה ראשים. בסופו מופיע סימן הנקודתיים (:), מפני שלאחריו תופיע רשימה. הרשימה כולה מוזחת פנימה כדי להדגיש את היותה פירוט של הפסוק הקודם. שמו של כל נהר מופיע במירכאות ("), כיאה לשֵם. והחידוש הגדול ביותר לטעמי הוא השימוש בסוגריים סביב המשפט "וזהב הארץ….", מפני שמשפט זה הוא מעין הערה שוליים אודות ארץ החווילה, ואינו חלק מרשימת הנהרות.

והנה דוגמה לשימוש מוצלח מאוד בסימן פיסוק, המבהיר לקורא את מובנו של הפסוק:

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱ־לֹהִים. וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה: "אַף כִּי אָמַר אֱ־לֹהִים: לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן – "

וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ: "מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל, וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן – אָמַר אֱ־לֹהִים: לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ, פֶּן תְּמֻתוּן".

דבריו של הנחש מתחילים במילה "אף", כלומר זהו משפט תנאי כמו "למרות". אך המשפט איננו מגיע לסיומו. שימו לב למקף (–) שבסוף דברי הנחש, מקף שאינו מחובר למילות המשך. מדוע? מפני שהאישה הפסיקה את הנחש באמצע המשפט!

הנגשה לפני משמעות

לא מפתיע שמפעל חשוב זה נוצר בידי בנו של פרופ' יעקב שויקה המנוח (שלזכרו מוקדשת המהדורה). פרופ' שויקה, שהיה מתמטיקאי ומדען מחשב, היה ממייסדיו ומנהליו של פרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר־אילן, מפעל ההנגשה הגדול והמשוכלל ביותר של עולמות הדעת היהודיים. במובן זה בנו ממשיך את דרכו ומאפשר נגישות לקריאה בתנ"ך לכול.

במובן זה מהדורת שויקה מצטרפת למהדורת התלמוד של הרב עדין שטיינזלץ, שבה, מלבד הפירוש הקצר והבהיר – הטקסט התלמודי גופו מעוצב, מנוקד ומפוסק בפיסוק מודרני. זאת בשונה ממהדורת שוטנשטיין, שהשאירה את דף התלמוד כפי שהוא במהדורות המסורתיות, והוסיפה בצידו פירוש מלא וגדוש (מדי). חוכמתו של הרב שטיינזלץ, וכך גם של ד"ר שויקה, היא היכולת להנגיש ולאפשר את הלימוד מבלי לבטל את הצורך של הלומד והלומדת להתאמץ כדי להבין את משמעות הדברים שקרא. הפיסוק והעיצוב (ובמקרה של תלמוד שטיינזלץ, גם הפירוש הקצר), מאפשרים לקורא להתגבר במהירות על מכשול השפה והתחביר, ולהפנות את כוחו ומרצו לחשיבה על אודות משמעותם של הדברים.

כדי להבין את ההבדל בין עבודת ההנגשה של טקסט – כפי שעשה שויקה – ובין עבודת פרשנות "רגילה", כדאי להשתמש באחת ההבחנות החשובות בתורת הפרשנות: ההבחנה בין מובן או הסבר – למשמעות. על פי הבחנה זו, קורא הטקסט מבצע שתי פעולות שהאחת קודמת לחברתה. תחילה עליו להבין את המילים והמשפטים שהוא קורא מתוך הקשרם, ולשם כך הוא משתמש בידע שלו בלשון ובתחביר. זהו השלב הראשון, ההכרחי לכל הבנה. אולם בכך אין די. הקורא ניגש לכתוּב מתוך מטרה מסוימת הכרוכה במשמעותו ולא נמצאת רק במובן המילולי שלו. הבחנה זו דומה אך לא זהה להבחנה היהודית בין "פשט" ל"דרש". עבודתו של שויקה קרובה יותר לתהליך הראשון של הפרשנות, היינו עיצוב הכתוב כך שמובנו הבסיסי יהיה נהיר לקורא. את המשמעות והחשיבות יצטרך הלומד לגלות או ליצור בעצמו.

אתגר הקישוריות היהודית

בדברי המבוא מצטט שויקה את מדרש ספרא לחומש ויקרא, שמסביר מדוע ספר התורה מחולק לפרשיות שיש ביניהן רווח. "ומה היו הפסקות משמשות? ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין". אפילו משה רבנו זקוק להפסקות בלימוד כדי להתבונן, לחשוב ולהבין. כיצד יוצרים את ההפסקות הללו? בצורה גרפית, על ידי יצירת פסקות נפרדות ורווח ריק ביניהם. הרווח אומנם ריק מאותיות, אך נותן מקום להתבוננות ולכן הוא חלק מספר התורה עצמו. מהדורת "מקרא פשוט" מספקת לקורא רווחים רבים ושלל סימנים ועיצובים, המאפשרים לו להתבונן.

עבודתו של שויקה אכן מרשימה ומועילה מאוד, ואני בטוח שאשתמש בה בכל עת שבה אקרא בתורה, בנביאים או בכתובים. ואולם מנקודת מבטו של הלומד והמורה אזדקק כנראה גם לחומש או לתנ"ך רגיל, וזאת מסיבה חשובה אחת: המסורת הלימודית היהודית מבוססת על קישוריוּת – מן התורה לתלמוד ומהמדרש חזרה לתורה, מפירוש עתיק לפירוש חדש וכיוצא באלו. כדי לאפשר קישוריות צריך להקפיד על צורת רפרור (reference) סטנדרטית. בכל עולמות התוכן היהודיים, המסורתיים והאקדמיים, מקובלת חלוקת ספרי התנ"ך לפרקים (על פי החלוקה הנוצרית) ולפסוקים (על פי חלוקת המסורה). אומנם גם במהדורת שויקה מופיע בראש כל עמוד טווח הפרק והפסוקים על פי הציון המקובל, אך אין בכך די. אני מציע לעורכי המהדורה לחשוב שוב על פתרון גרפי שבו יצוינו הפרקים ובעיקר הפסוקים, מבלי לפגוע ברצף הקריאה ובקצב שלה.

לסיום אביא דוגמה נוספת מפרק תהילים השגור על פינו בימים טרופים אלו, שתמחיש את תועלת העיצוב החדש גם למשמעותה של תפילה. אין כאן קושי מיוחד בהבנת הפרק, אך עיצובו ופיסוקו בצורה שירית מעצימים בעיניי את הקריאה והשימוש בו כתפילה, שלא ינום שומרנו – שומר ישראל – מעתה ועד עולם.

שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים – מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי?

עֶזְרִי מֵעִם ה', עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ!

אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ, אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ; 

הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. 

ה' שֹׁמְרֶךָ, ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ. 

יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה, וְיָרֵחַ – בַּלָּיְלָה; 

ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע, יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ. 

ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶך מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.