דבקות במשימת ההגנה על עם ישראל – דבקות בהשם יתברך

את שירותי הסדיר עשיתי בחטיבת גבעתי. שירתתי שירות מלא מתוך שמחה, שליחות של מצווה, והרגשתי זכות לשרת את עם ישראל. את החיבור קיבלתי מרבותיי במכינת "עצמונה" ובישיבת "עטרת כהנים". במהלך השירות הצבאי הכרתי רבנים צבאיים בשטח וב"ה קיבלתי מעטפת רוחנית.

במהלך השנים זכיתי ברוך השם להיות שותף בפעילויות ביטחוניות והייתי חלק מאנשים מדהימים שיצאו להגן על עם ישראל ומדינת ישראל. במילואים יצאתי לקורס קצינים של הרבנות הצבאית וברוך ה' רק במהלך השנה האחרונה, זכיתי לעשות כ-160 ימי מילואים.

כשהחיילים בשטח, אין דתיים ולא-דתיים, אין שמאלנים וימניים, אין אשכנזים וספרדים –  יש אהבת ישראל אינסופית, דבקות במשימת הגנה על עם ישראל שהיא ממש דבקות בהשם יתברך. מה שראיתי במהלך שנותיי בסדיר, במילואים ובמיוחד עכשיו במלחמת "חרבות ברזל", זה את החיילים שמלאים באהבת הארץ הקדושה, אהבה למדינה, חיבור לבבות, מסירות נפש, נתינה לפנים משורת הדין ומעל כל גבול ומידה.

כולנו רואים את הסרטונים שבהם נראים חיילי צה"ל רגע לפני יציאתם לפעילות מבצעית כשהם מתפללים מכל הלב ברוממות נפש ומלאים באחדות ובאכפתיות לזולת. לחיילים הצדיקים יש הכרת הטוב ושבירת המחיצות, הם פרצו את המחסומים של תפיסות מוטעות המתפרסמות ומתגלות להם רק כשהם יוצאים החוצה. 

כשהחיילים לובשים את המדים ונפגשים פנים אל פנים ומתכוננים ללחימה מול האויב האמתי, הם פשוט נהפכים למשפחה מלוכדת, עם ישראל בתפארתו. זה אולי נשמע לכם הקוראים איזה משהו הזוי ומנותק מהמציאות, אבל זאת האמת והמציאות בשטח בלי פילטרים.

זה בדיוק מה שמרגישים הלוחמים והמתנדבים להגן על עם ישראל, הם מקיימים את המצווה כפשוטה  "והורשתם אותה וישבתם בה", ומצוות נוספות מדאורייתא: "ואהבת לרעך כמוך" ו"לא תעמוד על דם רעך". זאת זכות ענקית להסתכל על כל מצוות התורה מתוך משקפיים לאומיות של מערכות שלטון, מדינה וצבא.

כל מצווה הופכת להיות משמעותית הרבה יותר. כל תפילה עולה גבוה יותר ומשפיעה על כל המרחבים הלאומיים. על החטופים, על הפצועים, על המשפחות השכולות. הזכות לשרת בצבא ההגנה לישראל נותנת דחיפה לאומית לקיום המצוות הפרטיות של כל אדם יום יום. אפילו ברכות הנהנין הופכות להיות מנוע של חיזוק למפקדים ולחיילים בשטח.

מעולם לא שאלתי את עצמי למה אני צריך להגן על הארץ הקדושה ועל המדינה כשיש כאלה שלעת עתה עדיין לא רוצים לקחת חלק במצוות דאורייתא. אני מסתכל על עצמי ומודה להקב"ה שנתן לי את הזכות למלא את חובתי האלוקית ולהיות שותף במערכה של גאולת ישראל "ועזרת ישראל יד צר הקם עליהם", יחד ובאהבה גדולה עם כל האחים שלי לנשק במשמעות המקורית של המילים האלה.

ב-12 שנים האחרונות מאז הקמתי את ארגון צל"ש, זכיתי להגיע ולפגוש בשטח, בצפון, ביהודה ושומרון ובעוטף עזה גדודים של מאמינים בנצח ישראל, פלוגות שלמות שבמקום פילוג, עסוקות ימים ולילות בחיבורים מדהימים. פלוגות וגדודים של לוחמים שאין בתוכם שום מחלוקת פנימית, אלא רק אהבה, אחווה, שלום ורעות.

אני כותב את הטור ופשוט מתרגש. דמעות עולות בעיניי. איזה עם קדוש יש לנו. מאות סיפורי מופת, גבורה, חסד ומסירות נפש. "אשרי העם שככה לו – אשרי העם שאלו מפקדיו וחייליו" – אשרי העם שאלו אלמנותיו ויתומיו, אלו לוחמיו, אלו פצועיו ואלו אזרחיו.

חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו. נתחבק ונחבק. נתקרב ונקרב. נחשוב טוב. נדבר טוב. נעשה טוב. נוסיף אור ונתפלל לישועת ה' השלימה. לנחמה, לניצחון במלחמה, לאחדות פנימית ועמוקה ולשתי ידיים ימניות מקרבות, אוהבות, מחזקות ותומכות מתוך חיבור עמוק וטהור למאות האלפים שזוכים ביחד לחוות את מקווה הטהרה של כלל ישראל ביחד.

הרב פרץ איינהורן הוא יו"ר ומייסד ארגון צל"ש (צבא לשם שמיים)