צודקים המבקרים, משני הצדדים: הבקשה של נתניהו לדחות את עדותו אכן מוכיחה שאי אפשר לנהל מדינה תוך כדי משפט פלילי פעיל, או לחילופין, שלא ניתן לקיים הליך פלילי פעיל כנגד מי שמנהל מדינה. הדרישה מראש ממשלה לפנות זמן לשם ההכנה לעדות במשפטו היא דרישה קשה לביצוע אף בשגרה – זמנו של ראש הממשלה הוא קצוב ברמת הדקות, וכמות ההחלטות שראש ממשלה ישראלי צריך לקבל ביום היא אדירה, ובלתי אפשרית בכל אופן מעשי בחירום.
נכון, נתניהו לא ראש ממשלה בתקופה רגילה אלא בתקופת מלחמה, אך מצבי חירום שדורשים תשומת לב מוגברת הם בלב הפררוגטיבה של ראש ממשלה – אי אפשר לטעון ברצינות שראש ממשלה שמנהל הליך פלילי יכול להמשיך בתפקידו כרגיל תוך כדי ניהול המדינה אך ורק בזמני שגרה, משום שחירום הוא תמיד אפשרות, ולמעשה לא סתם אפשרות, אלא המבחן העליון האולטימטיבי של מנהיג.
בעיה נוספת היא ניגודי העניינים האפשריים בין תפקיד ראש הממשלה למשפט פלילי מתנהל, אפשרות שהובילה את היועצת המשפטית לכפות על נתניהו הסכם ניגוד עניינים דרקוני. בהסדר המדובר, נאסר עליו להתעסק כראש ממשלה לא רק בעניינים הקשורים למשפטו, אלא בענייני מערכת המשפט בכלל, וזאת על ידי הדגשת חששות רחוקים לקשר בין רפורמות כלליות לעניינו האישי. מצב שבו נאסר על ראש ממשלה להתעסק בנושאי ליבה בגלל מצב משפטי הוא בלתי נסבל דמוקרטית.
המצב שבו משפט נתניהו מתקיים במקביל לכהונתו כראש ממשלה הוא עובדה קיימת, שמעוגנת היטב בדין הנוכחי, שמחד לא מונע הגשת כתבי אישום כנגד ראש ממשלה, ומאידך לא מונע את הכהונה או ההיבחרות מחדש של ראש ממשלה שיש כנגדו כתב אישום והליך פלילי פעיל מאידך, עד להרשעה חלוטה.
השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא מה הלאה. מה ניתן ללמוד ממקרה נתניהו על ההסדר החוקי הרצוי בעתיד? בהנחה שנכונה הטענה שנטענה לעיל, שלא ניתן לסבול מציאות של תיק פלילי פעיל לראש ממשלה מכהן, משום שהדבר מפריע הן לפעילות הממשלה והן להליך הפלילי, נותרו שתי אפשרויות בלבד:
אפשרות אחת היא שראש ממשלה שהוגש כנגדו כתב אישום (מרמת חומרה מסוימת) יהיה חייב להתפטר מיידית, או לכל הפחות לא יוכל להיות מי שמוטלת עליו הקמת ממשלה. באופן מוצהר, זה הקמפיין שניהלו מתנגדי נתניהו, הטוענים שלא ייתכן שמי שעומד מול משפט יהיה ראש ממשלה, ובטח שלא יקבל את המנדט להקמת ממשלה מחדש.
אפשרות שנייה היא קביעה שלא ניתן לפתוח בהליכים פליליים (ברוב העבירות) כנגד ראש ממשלה בתקופת כהונתו, אלא להקפיא את האפשרות לפתיחת הליכים כאלה עד לסיום הכהונה, תחת הגבלות ותנאים שיוגדרו מראש.
שתי האפשרויות אינן פשוטות, אך הדרך להכריע ביניהן פשוטה: באפשרות הראשונה, אנו מעניקים כוח בלתי פרופורציונלי ובלתי סביר בחברה דמוקרטית לדמות אחת להדיח, במחי החלטה, ראש ממשלה, על ידי קביעה שיש להגיש נגדו כתב אישום, וזאת על אף שעד להרשעה הוא זכאי לחזקת החפות. הפיתוי של פקיד נבחר להשתמש בכוח הלא פרופורציונלי שניתן בידיו הוא עצום, ולא קיים באף דמוקרטיה שמכבדת את עצמה – בכל מקום בעולם, הדחת מנהיג בשל טענות פליליות היא הליך מורכב, ושונה מאוד מעצם ההחלטה על הגשת כתב אישום.
משפט נתניהו רחוק מלהסתיים, ותוצאת המשפט עוד רחוקה מלהיות ברורה. את העבר לא ניתן לתקן, וכל חקיקה שתשפיע באופן ישיר על משפט נתניהו או על כהונת נתניהו תיתפס, בצדק, כנגועה. אך כבר בשלב ביניים זה ניתן להגיע למסקנות כיצד ראוי שנפעל בעתיד, לחקירות שעוד יבואו ולראשי הממשלה שעוד יבואו. כן, קיימים קשיים מהותיים בחסינות פלילית מוחלטת (או כמעט מוחלטת) מפתיחת הליכים ברוב סוגי העבירות במהלך כהונת ראש ממשלה. אך קיימים קשיים מהותיים גם במצב הקיים, ומי שטוען שהמצב הקיים הוכיח את עצמו בשנים האחרונות כאופטימלי, טומן את ראשו בחול.
במדינה שבה נוהלו הליכים פליליים כנגד רוב ראשי הממשלה בעשורים האחרונים לא ניתן להותיר את המצב הקיים, וראוי לחשוב באופן שצופה פני עתיד, ומנותק מעניין נתניהו (עד כמה שהדבר קשה), מה צריך להיות ההסדר הנכון. ההסדר הקיים אינו עובד. הסדר אלטרנטיבי שבו ההחלטה על כהונת ראש ממשלה נתונה בידי פקיד בודד אינו ראוי. נותרנו רק עם אפשרות אחת – חקיקה של חוק חסינות באופן כזה או אחר לראשי ממשלה מפני חקירה בתקופת כהונתם.
הזמן לחקיקה כזאת הוא כעת, בטרם היא תקושר לראש ממשלה ספציפי או לחקירה ספציפית. אם לא ננצל את ההזדמנות לשינוי כזה כעת, נמצא את עצמנו באותה דילמה חסרת פתרון שוב ושוב בעתיד.
