המערכה הצבאית של ישראל נגד חיזבאללה בחודשיים האחרונים גרמה להפסדים הרסניים לארסנל האדיר של ארגון הטרור.
תקיפות רחבות היקף של חיל האוויר השמידו עשרות אלפי טילים, לצד חיסול ההנהגה הצבאית-טרוריסטית הבכירה של חיזבאללה ופגיעה קשה במפקדים ברמת השטח.
למרות הניסיונות להסתיר ולהגן על נשקו על ידי התבצרות בכפרים אזרחיים ומתחת לבניינים רבי קומות בביירות ובערים אחרות, אספקת הטילים של חיזבאללה נפגעה קשות. עם זאת, נותרו שאלות לגבי המלאי המדויק של חיזבאללה ויכולתו ליזום תקיפות נוספות. ייתכן שהקבוצה השיעית עצמה אינה מודעת לחלוטין למה שנותר מארסנל הנשק שלה.
לפי הצהרה שמסר שר הביטחון לשעבר יואב גלנט ב-29 באוקטובר, חיזבאללה איבד את רוב יכולות הרקטות והטילים שהיו ברשותו לפני הצטרפותו למלחמה כתמיכה בחמאס. "אני מעריך את היכולת השיורית של הטילנות והרקטות בסדר גודל של 20% וגם זה לא מאורגן באופן שזה היה מאורגן, באופן שהוא יכל לירות מטחים או דברים דומים", אמר גלנט בביקור במטה פיקוד צפון בצפת.
לפני התקיפות האוויריות והקרקעיות הנרחבות של צה"ל, חלק מהצבא העריך כי חיזבאללה יכול לירות יותר מ-10,000 טילים ביום בשבוע הראשון של העימות, שרובם מכוונים לצפון וחלקם למרכז הארץ. כעת, חיזבאללה מצליח לירות בין 100 ל-200 רקטות מדי יום בממוצע, המכוונות לעבר צפון ישראל, עם תקיפות ספורות שמגיעות לערי המרכז.
המבצעים הקרקעיים הממוקדים של ישראל נמשכים בדרום לבנון, לצד עשרות תקיפות אוויריות יומיות ברחבי לבנון, מאגרי נשק ותשתית משמעותיים של חיזבאללה נחשפים ומפורקים כל העת.
ב-9 בנובמבר הודיע צה"ל כי כוחות חטיבה 769 הפועלים בפעילות קרקעית ממוקדת בדרום לבנון בפיקוד אוגדה 91, פירקו כ-300 מתקני טרור והחרימו מערך אמצעי לחימה, לרבות ציוד לחימה טקטי, מסמכים בעלי ערך מודיעיני, טילי קורנט וRPG. בתגלית בולטת אחת, איתרו חיילי צה"ל מערכת טילים ניידת עם 24 רקטות מוכנות לשיגור נגד יישובי אצבע הגליל, מוסתרת בשטח מיוער ומוצמדת למבנה אזרחי. צה"ל אבטח את המערכת והעביר אותה לישראל.
לפי הערכות של מרכז עלמא – מרכז מחקרי חינוכי לאתגרי הביטחון של ישראל בצפון, לפני ספטמבר החזיק חיזבאללה 65,000 רקטות בטווחים של עד 80 קילומטרים (50 מייל), 5,000 רקטות וטילים עם טווחים של בין 80 ל-80. 120 ק"מ (75 מייל), 5,000 טילים עם טווחים של בין 200 (125 מייל) ל-700 ק"מ (435 מייל), ו-2,500 כלי טיס בלתי מאוישים.
בנוסף, העריך מרכז עלמה כי בחיזבאללה החזיקו כ-150,00 סבבי מרגמה, בסך כולל של כ-225,000 אמצעי חבלה (לא כולל המל"טים).
מאתגר לאמת את המצב המדויק של הארסנל שנותר לחיזבאללה.
ב-10 בנובמבר דיווח "וואלה!" כי הערכות צה"ל מצביעות על כך שחיזבאללה איבד כ-80% מארסנל הרקטות שלו לטווח של עד 40 ק"מ.
הדו"ח גם מעריך כי בתחילת המלחמה היו לחיזבאללה כ-5,000 רקטות לטווח בינוני, מספר שירד כעת לפחות מ-1,000. בנוסף, מלאי הרקטות קצרות הטווח שלו ירד מ-44,000 אל מתחת ל-10,000.
הערכות צה"ל, לפי הדו"ח, מצביעות על כך שאספקת הנשק המונחה של חיזבאללה, שמספרו בתחילה היה מאות, מצטמצם כעת לפחות ממאה יחידות, כולל כמה טילי ים-קרקע.
למרות זאת, חיזבאללה ממשיך להציג את יכולותיו באופן לא סדיר. ב-8 בנובמבר, חיזבאללה טען כי הוא שיגר "רקטות באיכות גבוהה" לעבר בסיס חיל הים מצפון לחיפה, ובמקביל לאתרים צבאיים נוספים. למרות שישראל מיירטת את רוב התקיפות, פעולות כאלה מעידות על ניסיונותיו של חיזבאללה להפעיל את היכולות ההתקפיות שנותרו ונכונותו להמשיך במלחמת התשה, למרות הצמצום המשמעותי במערך הרקטות שלו.
המערך הרקטי של חיזבאללה מתקיים בעיקר בזכות ערוצי אספקה מאיראן, הכוללים נתיבים יבשתיים ואוויריים דרך סוריה. לפי מרכז עלמא, האספקה עוברת בדרך כלל דרך מעבר הגבול א-מסנה בין סוריה ללבנון, שאיפשר בעבר הזרמה קבועה של רקטות ורכיבים מדויקים.
ארגון משמרות המהפכה האיראני (IRGC) אחראי על הפיקוח על הלוגיסטיקה הזו, ומשתמש במתקן CERS (המרכז למחקרים מדעיים) בסוריה כמתקן מרכזי. לדברי מרכז עלמא, המתקן לא רק מייצר נשק ישירות עבור חיזבאללה, אלא משמש גם כאתר אחסון והפצה מרכזי לנשק שסופק על ידי איראן באזור.
ישראל הקדישה שבועות למאמציה להפסיק את אספקת הנשק של חיזבאללה, מאמץ שככל הנראה יימשך ללא הגבלת זמן.
חיל האוויר תקף מספר רב של שיירות בסוריה החשודות בנשיאת נשק, כולל מערכות שיועדו למחסני חיזבאללה בלבנון. המודיעין הישראלי ממשיך לעקוב אחר נתיבי אספקה יבשתיים, אוויריים וימיים כדי למנוע אספקה ממקורות איראניים. עם זאת, מלאי שיורי, גם אם קטן יותר ומפוצל, עשוי לאפשר לחיזבאללה להמשיך בתקיפות מוגבלות וממוקדות עד לחתימה על הפסקת אש.
גם כעת, כאשר כ-80% מכוח האש שלו נוטרל, הפוטנציאל של חיזבאללה לשבש את החיים בצפון הארץ נותר בעינו. לאחר כל הפסקת אש עתידית, ישראל תהיה חייבת למנוע מחיזבאללה לחדש יכולת הבנייה של מאגרי הנשק הקטלניים בסיוע טכנולוגיות ורשתות אספקה צבאיות איראניות.
