השבעת הרבנים הראשיים הנכנסים, הרב דוד יוסף והרב קלמן בר, הייתה אות הסיום לסאגה הבלתי נגמרת של הבחירות לרבנות. בחירות שהיו אמורות להתקיים באוגוסט 2023, נדחו עוד לפני אירועי שבעה באוקטובר מסיבות פוליטיות, ומטבע הדברים נדחו שוב עד שלבסוף נקבעו לספטמבר האחרון. כשחשבנו שזה נגמר, הגיע התיקו בין המועמדים לתפקיד הרב הראשי האשכנזי, ונאלצנו לחכות עד לסיבוב השני בו ניצח הרב בר את הרב מיכה הלוי.
כל הליך בחירות באשר הוא מכיל בתוכו עסקנות מרובה, לכלוך הדדי ודילים פוליטיים. ככל שהגוף הבוחר קטן יותר, כך בדרך כלל העסק מלוכלך יותר והכל הופך ליותר אישי. זה היה המצב גם בבחירות לרבנים הראשיים. 140 חברי גוף בוחר, מתוכם 70 רבנים ו70 נציגי ציבור, קיבלו בחודשים האחרונים הודעות אישיות, טלפונים ודרישות שלום מקרובים ומקורבים שנזכרו בקיומם בזכות היותם חלק מהאירוע הזה.
אחת הטעויות האופטיות בהבנת הבחירות לרבנות היא שמייחסים חשיבות גדולה מדי לדילים הפוליטיים בין המפלגות בכנסת ופחות מדי לבוחרים עצמם – בהם ריכוז גבוה של ראשי ערים שהוכיחו שהם עצמאיים יותר ממה שחשבו בממשלה גם בסוגיה הזו. זה נכון שלש"ס יש כוח מסוים בגוף הבוחר וכך המצב גם לגבי דגל התורה (המפלגה האשכנזית-ליטאית שמהווה חלק מרשימת יהדות התורה ומוביל אותה ח"כ משה גפני). אך האמת היא שמעטים הגופים שיש להם כוח מרוכז בגוף כזה, המורכב בעיקר מנציגות מקומית – ראשי רשויות מקומיות, רבנים ערים וראשי מועצות דתיות. חשוב להבין – גורמים אלה מהווים יחד כ80% מהגוף הבוחר ורובם גם מכהנים בתפקידם שנים רבות ועברו מספר מערכות בחירות.
כדי לסבר את האוזן, חשוב להבין מה קרה בין הסיבוב הראשון, בו סיימו הרבנים בר והלוי בתיקו כשכל אחד מהם קיבל 40 קולות, לסיבוב השני, בו ניצח הרב בר בהפרש של כמעט 20 קולות (77-58). מהיכן הגיעו אותם קולות שהביאו לרב קלמן בר את הניצחון הסוחף? בעיקר מהשלטון המקומי. ראשי הערים הגדולות חברים בגוף הבוחר והתייצבו כמעט כולם להצביע בשני הסיבובים. הופעלו עליהם לחצים ישירים משרים בכירים בממשלה הקשורים לדיל ש"ס-סמוטריץ' שנועד להביא לבחירתו של הרב מיכה הלוי ובראשם משרד הפנים שאמון על הפיקוח עליהם ותקציביהם, אבל כמובן גם שר האוצר וח"כ אריה דרעי שכוחו בממשלה לא מבוטל. בסופו של דבר, הם העדיפו להצביע למועמד המתון יותר, זה שנתמך על ידי קואליציה מגוונת מאוד ואשר הכילה את אנשי דגל התורה, ישיבת מרכז הרב, רבני צהר וחברי כנסת מהאופוזיציה.
למרות כל הכוח השלטוני המרוכז בין דרעי לסמוטריץ', שניהם נכשלו כשלון חרוץ בקידום המועמד שלהם ואילו מי שהביא את הבשורה הם ראשי ערים המייצגים את רוב הציבור בישראל – חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים. רבים מהם חברי ליכוד אך מנהלים מדיניות עצמאית שקשורה יותר בהתחשבות בתושביהם מאשר בגורם פוליטי מפלגתי כלשהו. דווקא בימים קשים בהם הפילוג והקיטוב נוכח יותר מתמיד, נמצאה הנוסחה לייצר קואליציה חוצת מחנות, והיא נשענה על אומצם ועצמאותם של ראשי הרשויות המקומיות אשר החליטו ברוב מובהק להעביר מסר של אחדות בבחירת הרב הראשי ולהוכיח שוב, שהם לא בכיס של אף אחד.
תני פרנק הוא מנהל המרכז ליהדות ומדינה מבית מכון שלום הרטמן.
