בתקופה האחרונה עלתה על הפרק סוגיית הירידה מן הארץ. הסוגיה נידונה בשלל פלטפורמות: קבוצות בפייסבוק של מתארגנים לעזיבה יחד, כתבות על קבוצת ישראלים שהקימה מושבה ישראלית בתאילנד, אחרים התיישבו בקפריסין. וכן, ידוענים שמשתפים את הציבור בנימוקים לעזיבה מתוך דאגה לעתיד ילדיהם. מן הכתבות עולה רוח של ייאוש ודיכאון. המאפיין העיקרי הוא הורדת רוח העם ומשמעותן אחת: "האחרון שיכבה את האור".
כתבה אחת עלתה על כולן. היא התפרסמה בחודש ספטמבר בYNET ודיווחה על רופאים ששוקלים עזיבה לחו"ל. אם נבחן את הסבטקסט של הכתבה, ניווכח שגם בתוך שטף המתלבטים/שוקלים/ מאיימים לעזוב את הארץ, כתבה זו מגיעה לשיאים חדשים של חוצפה, התנשאות, כפיות טובה וניתוק מהמציאות.
חוצפה: כל אחד ואחד מהמרואיינים הקפיד לציין את מספר ימי המילואים שעשה במלחמה. לאחר מכן הסביר את קשייו להמשיך לחיות כאן כיוון שלדעתו, המדינה איננה דמוקרטית. מכך משתמע המסר הבא: 'מילאנו את חובתנו מעל ומעבר, נלחמנו עבורכם, כרופאים אנו מרפאים אתכם, אבל אנו לא מוכנים לחיות אתכם באותה מדינה. בהמשך נאמר במפורש: "אתם גורמים לנו להרגיש כמו יהודים בגרמניה של שנות השלושים". וכל כך למה? כי הרפורמה המשפטית כמובן. צמצום עילת הסבירות כמוה כחוקי נירנברג. לא פחות. הדברים הללו נכתבים כאשר עם ישראל קבר כבר למעלה מ- 750 הרוגים, גיבורי ישראל, ואלפי פצועים שילמו בבריאות גופם ונפשם כדי להגן על המדינה. לא פחות מכם. אולי יותר.
התנשאות: ושוב הסבטקסט וגם הטקסט הגלוי: 'שמה של הרפואה הישראלית הולך לפניה. אנו, הרופאים הישראלים, רצויים בכל העולם. מחזרים אחרינו ואיננו חייבים כמוכם, פשוטי העם, לחיות בישראל מחוסר ברירה. אנחנו גלובליסטים, ניידים, יש לנו קולגות בכל העולם ואיננו כבולים כמוכם לישראל המדממת. יש ביכולתנו לחיות בכל מקום שנבחר ונתקבל בברכה'.
כפיות טובה: העובדות ידועות, בוגרי הפקולטות לרפואה בישראל קיבלו מהמדינה מימון נדיב של הכשרתם והסמכתם כרופאים מומחים. שכר הלימוד ששילמו אינו מגיע אפילו למחצית מעלותו הריאלית. את השאר המדינה מממנת מכספי משלם המיסים שמצפה שבתמורה יחזירו לו כמה שנים בשירות הרפואה הציבורית. וכאשר הרופאים הללו עוברים למקומות נחשקים יותר, על פי תפיסתם, שיעשו זאת בצנעה, ולא ירקו לבור ממנו שתו. 'אנחנו נשארים בארץ' כתב עוזי חיטמן ודומה ששירו רלוונטי מאי פעם. אנו ממשיכים לקיים את המדינה ואת סדריה, חוקיה ומערכותיה. לכל אחד מהעוזבים יש פה קרובי משפחה כמו הורים מבוגרים שנהנים, מסתייעים וזקוקים לקיום מערכות רווחה, בריאות, חינוך, ומשפט. אז קצת הכרת הטוב כלפי מי ששומר על הגחלת. הם זקוקים לתושבי ישראל הנאמנים שיקיימו פה מדינה שראוי לחיות בה.
ניתוק מהמציאות: כל הפריבילגיות הללו – הגלובליות, הניידות, העולם שפתוח בפניהם, נכונים לשישה באוקטובר 2023. בין לילה הם התהפכו. אנו שומעים חדשות לבקרים על גלובליסטים אחרים שהחזיקו באותו סרטיפיקט לחיים נוחים בחו"ל. אנשי אקדמיה שהשתלבו באוניברסיטאות קולומביה או הרווארד היוקרתיות ופתאום גילו שהאנטישמיות חיה ובועטת גם בקרב עמיתיהם הנאורים. פתאום כרטיס הכניסה המגנטי לתחומי האוניברסיטה נחסם והם נותרו מבוישים בחוץ. קולגות מפנים להם עורף ומסרבים לדבר איתם והילד שלומד באוניברסיטת קליפורניה חש מאוים והאוניברסיטה ממליצה לו להישאר בבית ולהאריך את חופשת החג. מחשש לביטחונו כמובן.
לדברי הרהב לעיל מצטרפות נבואות זעם במסווה של דאגה למדינה. הן מאיימות בקטסטרופות כלכליות ורפואיות. לפיהן עזיבת רופאים במספרים גדולים יהפכו את ישראל למדינת עולם שלישי. כדוגמת ונצואלה. מחלות לא יאובחנו בזמן, תוחלת החיים תרד ותושבי ישראל יסבלו מרפואה עלובה ומפגרת.
העובדות מוכיחות ש'לא כצעקתה'. מדובר במספר זעום של רופאים שעזבו, כמאה בלבד. רוב הרופאים רואים בישראל את ביתם. הם לא מעלים על דעתם לעזוב משיקולים אגואיסטים או פוליטיים. הם יודעים שתפקידם הוא לתת מענה לעם ישראל גם בשעות הקשות. זאת ועוד, מאות רופאים צפויים להיכנס לנעלי העוזבים: בשנת 2023 הוסמכו בישראל 2490 רופאים חדשים, 400 רופאים מתכננים לעלות מצרפת. בשנת 2023 כבר עלו קרוב ל 500 רופאים ורופאות מכל העולם ועוד היד נטויה. ממשלת ישראל נערכת לקלוט בשנתיים הבאות כאלפיים רופאים נוספים. השכלתם ומומחיותם אינן נופלות משלכם. ואתם? רק מחלישים את רוח העם. ויש יותר מחשד שרובכם נמנה עם הרופאים שכבר נטשו את החולים וביניהם פצועי צה"ל, לצורך שביתות פוליטיות. אם כך, לכו לשלום. אנחנו נישאר לשמור על הבית המשותף עד הניצחון. ואז, כדרכם של אופורטוניסטים תועלתנים, אולי יום אחד תחזרו.
