בוויכוח על דחיית עדות נתניהו כולם צודקים: הוא גם פרנואיד, וגם רודפים אחריו. איום הכטב"מים ממשי, אבל הוא מגדיל אותו לצרכיו. הוא גם באמת עסוק במלחמה, וגם מנצל כל תירוץ למריחת המשפט. בעולם נטול חשדנות מבוססת, ראוי היה להיענות לבקשתו של ראש הממשלה ולדחות את העדות בחודשיים וחצי. כנראה גם התביעה לא הייתה מתעקשת כך על המשך ההליך תחת אש, אלמלא הניסיון מול המלחמה המתארכת והמשפט המזדקן. אפילו בית המשפט, שהיה קשוב מאוד לבקשותיו של ראש הממשלה לאורך ארבע השנים האחרונות, התעקש לא לאפשר עוד דחייה אחרי שגם התאריך הנוכחי, בתחילת דצמבר, נקבע בהתאם לאילוצי נתניהו ותוך התחשבות באילוצי המערכה.
גם להרכב השופטים עצמו יש חלק באחריות לדשדוש בדיונים. המשפט החשוב בישראל היה צריך להתנהל בקצב אחר לגמרי. זו דרישה שאמורה להיות משותפת לאלו שמאמינים בחפותו ולאלה שמשוכנעים באשמתו של ראש הממשלה. בכל מקרה, זה רע למדינה שראש ממשלה (אגב, גם כשהיה ראש אופוזיציה) יהיה נאשם לאורך זמן רב כל כך.
ההכרזה הנמהרת, עוד בטרם חתם כ"ץ על מהלך צבאי משמעותי אחד, נועדה להכשיר את הלבבות להסדר בצפון, ונתניהו דוחף אליו מכמה סיבות
דווקא נוכח הדחיות המרובות, וההבנה שגם אם ראש הממשלה יתחיל להעיד בזמן, הקצב יהיה איטי הרבה יותר – החלטת בית המשפט שלא לאפשר עוד דחייה, הפתיעה רבים בצוות ההגנה שלו. ההסבר להתעקשות על קיום העדות במועדה הוא כנראה במאמץ העקרוני להמשך הקו של פסק הדין המהדהד של בג"ץ ה־0:11 המפורסם, שאִפשר לנתניהו להיות ראש ממשלה וגם נאשם בפלילים. זו הייתה פסיקה נכונה משפטית אבל מעולם לא עמדה במבחן המציאות. נתניהו הצהיר שהוא יכול גם לנהל מדינה וגם לנהל משפט, אבל בקשות הדחייה שלו מלמדות שזה לא עובד. במדינה כמו ישראל, גם מלחמה בלתי מתוכננת באה בחשבון מלכתחילה. מי שמשתעשע בנבצרות או מנגד בעצירת המשפט, מאיים בעצם בריסוק הדמוקרטיה ואמון הציבור בנסיבות מחמירות של מלחמה. אבל בקווי היסוד של כל ממשלה עתידית יהיה חייב להיכלל גם חוק צרפתי מוצמד להגבלת כהונה. במקום דברי הסבר לחוק, תצורף תמונה מבית המשפט המחוזי בירושלים ב־2 בדצמבר.
תמריץ שלילי
חצי יום עבודה במשרד הספיק לשר הביטחון הנכנס כדי לבשר שניצחנו את חיזבאללה. ועוד חצי יום כדי להתחרט: זה היה שבוע דמים כבד מאוד בחזית לבנון. נרצחים בנהריה, מפרץ חיפה ספג את המטח הכבד ביותר שם מפרוץ המלחמה, מיליוני אזרחים בממ"דים בגלל שיגורים לשרון ולגוש דן, נמל התעופה הושבת לרגע, וכמובן מחיר הנופלים הכבד במלחמה שעוד מתנהלת בשטח האויב.
ההכרזה הנמהרת, עוד בטרם חתם כ"ץ על מהלך צבאי משמעותי אחד, נועדה להכשיר את הלבבות להסדר בצפון גם בלי השלמת ההכרעה שם. נתניהו דוחף אליו מכמה סיבות: החשש מעיצומים של ממשל ביידן בחודשיו האחרונים, הרצון לנקות שולחן לטראמפ, מיצוי המאמץ הצבאי בקו הרכסים, וכמובן גם החורף. לצה"ל היו הישגים מזהירים, אבל לחיזבאללה נותרה יכולת לא מבוטלת. אם זה ניצחון, בעזה הושג מזמן ניצחון מוחלט. לכאורה ההיגיון הפוך. בשלב הזה, חיזבאללה מהווה איום צבאי משמעותי הרבה יותר מחמאס, אבל דווקא בעזה יש תשלום אמיתי על הכרזת ניצחון והפסקת הלחימה: שחרור 101 חטופים.
אגב, ייתכן שההתפתחויות בשבועיים האחרונים דווקא העלו את הסיכויים להתנעת עסקה. גם גישה אחרת של טראמפ ונטייתו לדילים מהירים, אבל גם שולי הקואליציה המורחבים שיכולים לאפשר מרחב תמרון חדש. בן־גביר לבדו כבר לא יכול להפיל את הממשלה. סמוטריץ' אומנם מתנגד עקרונית לעסקאות שהונחו עד כה, אבל בפעם הקודמת הפגין ענייניות והצביע בעד אחרי ששמע את הפרטים, וכך הבטיח השבוע שוב לאנשי ניר־עוז בביקור שערך שם.
בכל מקרה, הבחירה לשווק ניצחון בצפון, גם אם הוא ממש לא מוחלט, היא כדי לאפשר פוליטית את סגירת המלחמה. התוצאה בדיעבד כנראה הייתה הפוכה, ורק הרחיקה את היכולת להגיע לסגירה מהירה של המלחמה שם. השר החדש שבישר על הניצחון בתחילת השבוע, סיים אותו עם הצהרה כנראה בלתי ניתנת למימוש ש"לא נסכים לשום הסדרה שלא תוודא את פירוק חיזבאללה מנשקו", וגם אותה הוא נדרש להבהיר אחר כך. רבות דובר בחוסר הניסיון הצבאי של כ"ץ, אבל דווקא בתחום ההצהרות וההתבטאויות אפשר היה לצפות לקצת יותר מיומנות משר החוץ לשעבר.
עוד גזרה מסובכת לישראל כ"ץ היא זו שניצבת בבסיס מינויו: גיוס החרדים. אף שגלנט פוטר, מתברר שאת הצווים שנחתמו בהוראתו כבר לא ניתן להשיב. בצה"ל התמהמהו כמה ימים, אבל משפטית התברר שלא דומה ההימנעות משליחת צווי הגיוס לכל 70 אלף המלש"בים החרדים, שגם היא מאותגרת בעתירות לבג"ץ, לבלימת צווים אחרי שכבר הוחלט על הוצאתם. דובר צה"ל תדרך השבוע את הכתבים הצבאיים על שיגור הצווים ביום ראשון הקרוב. זה צעד שאין ממנו דרך חזרה מבחינה ציבורית.
היה שם רק מוקש משפטי אחד: בצבא החליטו לשלוח חלק מהצווים דווקא לחרדים עובדים. זו פגיעה פחות חמורה בעיניים חרדיות, אבל מבחינה משפטית אין סיבה "להעניש" דווקא את מי שיצאו לעבוד. להפך, במשרד האוצר חוששים שזה יהיה תמריץ שלילי לצעירים שמתלבטים אם להיכנס לשוק התעסוקה. היה מי שחשד שצה"ל מתעקש על הקריטריון הזה, אף שהוא לא הוכיח את עצמו בסבב הצווים הקודם, כדי להשיג עיכוב של שיגור הצווים ולתלות את האשם ביועמ"שית. היא, בכל מקרה, החליטה לאפשר את המהלך, כיוון ש־4,500 צווים ישוגרו באופן אקראי. כלומר, הם עשויים להגיע גם לתיבות דואר של תלמידי ישיבות מהמיינסטרים החרדי. מה שכנראה לא יפתור את משבר הלוחמים בצה"ל, אבל עשוי לקצר עוד יותר את הסבלנות של המפלגות החרדיות.
לא חסר גנרל
ומילה על שר הביטחון היוצא: מושבו החדש בכנסת הוא בשורות הליכוד, אבל כח"כ מהשורה הוא בעצם סיעת יחיד. בקואליציה לא בונים על האצבע שלו. הבידול מנתניהו קלקל את מצבו בליכוד, אבל היטיב עם הדימוי הציבורי שלו במחוזות בחירה חדשים. הוא נושא באחריות למחדל 7 באוקטובר, אבל זוכרים לו, מלבד ניהול המלחמה, גם את עמדתו בימי הרפורמה המשפטית ואת הקו שהוביל בסוגיית החטופים, וכמובן ההתעקשות על הגיוס.
מלבד הגעה להופעה של שלמה ארצי (מתברר שזהו דווקא מנהג קבוע שלו, כמי שמתגורר סמוך לאמפי שוני), גלנט טרם הבהיר לאן מועדות פניו. טרם התראיין, בטח שלא הכריז על שיתוף פעולה פוליטי. ליברמן, באופן מוצהר, לא מעוניין בו. אצל גנץ ואיזנקוט לא חסר גנרל, וגם משקעי העבר ביניהם לא פגו לחלוטין. נותר לפיד. הוא מחבק את גלנט, וגם ישמח להתמרכז עוד מעט ימינה. גנרל ליכודניק יתאים לו מאוד כמספר 2 בקמפיין הבא, אך ספק אם גלנט חפץ בחיבוק הזה. אולי רק אם האלטרנטיבה בליכוד היא פריימריז בעידן נתניהו.
