היום ה־400 למלחמה שצוין בשבוע שעבר, הגיע אחרי כחודש שבו סוגיית החטופים נדחקה מהשיח הציבורי. זה קרה משום שהעיניים היו בלבנון יותר מאשר בעזה, בגלל העיסוק בגיוס החרדים, ובעקבות אירועים דרמטיים כמו פיטורי גלנט והבחירות בארה"ב. נוסף על כך, גם לא חלה שום תזוזה במשא ומתן לעסקה או במדיניות הממשלה.
המשפחות והקהילות של החטופים אינן זקוקות לתזכורות. הן חיות בעוצמה את כאב היעדר יקיריהן. הציבור הרחב, לעומת זאת, כן זקוק לתזכורות כדי לא לשכוח. זו שכחה שאינה נובעת מקהות חושים ואינה נעשית בזדון. שכחה מאפשרת לנו לתפקד גם במצבי קושי מתמשכים, אך במקרה של החטופים היא עלולה להתפתח לאדישות וראוי להיאבק בה. גם סטיקר על הרכב, סיכה על הבגד, פרק תהילים בסוף תפילה או תוספת בתפילת הלחש – עלולים להפוך עם הזמן להרגל.
מתוך תחושה אישית של צורך להיאבק בשכחה, נסעתי במוצאי השבת האחרונה לכרמי־גת. מדי שבוע, כבר כמה חודשים, מתרחש שם, סמוך למשכנם הזמני של חברי קיבוץ ניר־עוז, אירוע חשוב ומעניין. מיד לאחר עצרת שבועית הקוראת לשחרור מיידי של החטופים, מתקיימים מעגלי עדות עם משפחות החטופים, בהשתתפות עשרות מבני הציבור הדתי שמגיעים לשם מגוש עציון, מלוד, מירוחם, מנחושה וממקומות נוספים.
למעגלי העדות קדמו מעגלי שיח, שנועדו להפגיש את קהילת ניר־עוז המורחבת עם דתיים־לאומיים שביקשו לשמוע את סיפורם ולכאוב את כאבם, ללא קשר לעמדתם על הדרך הנכונה לשחרור החטופים. לאחר שמעגלי השיח גלשו לוויכוחים פוליטיים, בניגוד לרצונם של רוב המשתתפים, הוחלט להמיר אותם במעגלי עדות, שבהם המוקד הוא הקשבה נקייה לעדויות המשפחות.
צריך להודות שבין העצרת למעגלי העדויות, מתרחש במתחם תהליך חלקי של חילופי אוכלוסייה. מרבית המגיעים לעצרת, הנושאת אופי פוליטי וקוראת ל"עסקה עכשיו", אינם נשארים למעגלי העדות. מאידך גיסא, רוב הדתיים־לאומיים שמגיעים למעגלי העדות, מקפידים לבוא בסיומה של העצרת. לא כולם. אחד מאלו שמגיעים לעצרת מדי שבוע הוא הרב ראובן נתנאל מהיישוב שומריה. על השלט הקבוע שהוא אוחז נכתב: "ליבנו עם החטופים ומשפחותיהם, תושבים מקיבוץ שומריה".
במוצאי השבת האחרונה, ולציון יום ה־400 לטבח ולחטיפה, החליטו מארגני האירוע לקיים לאחר העצרת פאנל בהשתתפות פעילים מתחומים שונים, הפועלים להשבת החטופים. כדי ליצור גיוון מסוים בקרב הדוברים, שולבו בפאנל גם הרב מרדכי ורדי, הרב של קיבוץ ראש־צורים ואיש קולנוע, ושיבי פרומן, תושב תקוע שעבר לאחרונה עם משפחתו להתגורר בשדרות.
הרב ורדי סיפר שבפרשת השבוע, פרשת לך־לך, קפץ לו הפסוק "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". "זה הזכיר לי את 400 הימים שהחטופים נמצאים בעזה, ואין לי ספק שבשבילם ובשביל המשפחות כל יום הוא כמו שנה. 400 שנה הוא מספר טיפולוגי של 'כמה עוד אפשר'. נקווה שגם אצל החטופים זה יסתיים ב־400 יום". הרב ורדי סיפר שהוא החל לפעול בנושא החטופים בעקבות מפגש עם ד"ר אלון פאוקר, חבר מזכירות קיבוץ בארי, שהזמין את אנשי גוש עציון למפגש. מהמפגש נולד מנשר הסכמות לתיקון החברה הישראלית, שעליו חתמו תושבים מגוש עציון וחברי קיבוצים מהנגב המערבי.
"היה ברור שהשער שדרכו אפשר להיכנס להסכמות הללו, קשור למאבק להחזרת החטופים כמה שיותר מהר", אמר הרב ורדי. "למרות שהמילה עסקה מעוררת בי צמרמורת, ברור שהחברה הישראלית צריכה לשלם מחיר, כדי שהוא יהיה הבסיס לסולידריות שתיבנה אחרי הטראומה הזאת". מכיוון שמערכת הביטחון נותנת רשת ביטחון לעסקה, הוסיף הרב ורדי, הוא השתכנע שצריכים לתמוך בה, גם במחירים כבדים, כדי לקבל את כל החטופים חזרה.
הרב מרדכי ורדי: "אף שהמילה עסקה מעוררת בי צמרמורת, ברור שהחברה הישראלית צריכה לשלם מחיר, שיהיה הבסיס לסולידריות שתיבנה אחרי הטראומה הזו"
שיבי פרומן סיפר שבמשך חודשים הוא הסתפק בהשתתפות בעצרות לשחרור החטופים, אך בחודשים האחרונים הוא החל להיות פעיל לקידום עסקה לשחרורם. הוא קרא לצרף ציבורים נוספים למאבק הזה, גם כאלה שלא היו חלק ממנו עד עכשיו. "כדרכם של מאבקים הם יוצרים מציאות שבה מי שלא לגמרי בעדך הוא נגדך. המאבק הגיע לשלב שבו צריך לעצור, לוותר על הרוח הגבית שבתוכנו לטובת רתימה של רוחות נוספות ושונות, כדי שיצטרפו כולם לדחוף לעבר התקווה המיוחלת". בפועל סיפר פרומן שהוא שותף למפגשים של משפחות חטופים עם מנהיגים בציבור החרדי, בליכוד ובציבור הדתי־לאומי כדי לקדם עסקה. הוא קרא להפריד בין מאבק בממשלה ובין המאבק להשבת החטופים. "בשלה העת שדווקא אנשי המחנה הלאומי, כתומכי הממשלה, יובילו ויתמכו בעסקה".
הקשבה קשה
הדוברת הבאה הייתה יעל אדר, אימו של תמיר אדר, חבר קיבוץ ניר־עוז שיצא להילחם על הגנת הקיבוץ, נחטף כשהוא פצוע ומת בשבי. אדר קראה לקיומה של עסקה בכל מחיר, והפנתה אצבע מאשימה כלפי ראש הממשלה: "לצערי, מי שאחראי לשלם את הכופר לא מוכן לשלם שום כופר למרות שהוא לא שמר בשער על הבן שלי". הדוברת האחרונה, ד"ר סמדר ריין מארגון "רופאים שובתים למען החטופים", דיברה ברוח דומה ואמרה שללא חזרת החטופים לא תהיה רפואה שלמה לעם ישראל. בשלב הזה הדיון נפתח לתגובות הקהל, והחלו להישמע גם קולות מיליטנטיים יותר נגד שרי הממשלה.
התחושה של חלק מהיושבים בקהל הייתה שפאנל הדוברים לא היה מספיק מגוון. מי שהמחישה זאת לקראת סיום הערב הייתה רחל קלרמן, דודתו של החטוף איתן מור ופעילה ב"פורום תקווה", שביקשה לומר כמה מילים. "כאב לי מאוד לשמוע שאם אני לא מפגינה בעד עסקה עכשיו, זה אומר שאני לא רוצה שהחטופים יחזרו. אני מכירה המון אנשים שלא פועלים בדרך הזאת, ובכל זאת מאוד רוצים ומייחלים וגם פועלים בדרכים אחרות כדי שהחטופים יחזרו. אי אפשר לדבר על אחדות ועל הצורך לפעול יחד, אם חושבים שאנשים שפועלים אחרת לא רוצים שהחטופים יחזרו".
בדרך הביתה תהיתי אם לא ניתן היה לכלול בפאנל גם נציג של פורום תקווה. לאחר שיחות עם שתיים מהמארגנות מקיבוץ ניר־עוז, הבנתי שלחברי הקיבוץ עדיין קשה להכיל במגרש הביתי שלהם עמדה שאינה תומכת בעסקה בכל מחיר. אפשר להצטער על כך, אפשר גם לנסות להבין. בכל מקרה, ולטובת עתידנו כאן, נקווה שכולנו נצליח לשפר את יכולות ההקשבה שלנו לדעות אחרות.
