בסוף, למרות הגיחוכים, שר הביטחון החדש ישראל כ"ץ לא לגמרי טעה כשהכריז חגיגית ביום ראשון ש"ניצחנו את חיזבאללה, המכות שהונחתו יילמדו בבתי הספר ללוחמה”. שימו לב: הוא לא טען שמדובר בניצחון מוחלט או שחיזבאללה הניף דגל לבן, אלא בעיקר הפנה את תשומת הלב למכות שהונחתו עליו, ושאכן עוד יילמדו בבתי הספר ללוחמה ובבתי הספר בכלל.
אם משווים את המצב העכשווי לתוכניות המלחמה המקוריות של נסראללה, שם רשעים יירקב, ברור שישראל כבר ניצחה. לא בנוק־אאוט, בנקודות. התשתיות העצומות של הארגון השיעי בקרבת הגבול אותרו והושמדו ברובן. במפקדה הראשית שלו בדאחייה שולט חורבן. כמעט כל בכיריו אינם עוד איתנו. מרוב פחד, ההלוויה של נסראללה עצמו התקיימה בחשאי. זה לא ניצחון? האם רק הנפת דגל כחול־לבן על גדות הליטני תוכיח שחיזבאללה גמור?
כשמתפוצץ כטב"ם בגן ילדים בנשר, הכי קל לתבוע בקול את כיבוש כל דרום לבנון, אך ספק אם כיבוש כזה אכן יביא לנו יותר שקט בזמן הקרובבולט סוף
כזכור, ב־1982 הונפו דגלי כחול־לבן אפילו בביירות. אלא שהרבה דברים רעים התרחשו אחר כך. מאות רבות של חיילי צה"ל נפלו. ערפאת סולק מלבנון, אבל נסראללה נכנס. זה לא אומר שצריך להסיר עכשיו מהשולחן הצעות לכינון רצועת ביטחון ישראלית רחבה בלבנון, ולוותר על חזון הפרימטר, אך כדאי לחשב תחילה היטב את מאזן הרווח וההפסד של רצועה כזאת, ובוודאי לא להתנהל בנדון באופן פופוליסטי. כשמתפוצץ כטב"ם בגן ילדים בנשר, הכי קל לתבוע מיד בקול את כיבוש כל דרום לבנון, אבל ספק גדול אם כיבוש כזה אכן יביא לנו יותר שקט בזמן הקרוב.
ברצועת עזה הגיע צה"ל רגלית לרוב תשתיות השיגור או לפחות השמיד אותן. הוא נמצא במרחק תגובה מיידית לכל תעלול רקטי של שאריות חמאס. גם בחזית יו"ש המצב דומה. אבל לבנון היא מקרה אחר: יכולות השיגור של חיזבאללה ישרדו בה עוד ימים רבים, גם אם נגיע לליטני. צה"ל לא יוכל לכבוש את כולה. אין לו מספיק גייסות לכך, ודאי כל עוד הקואליציה הנוכחית מתאמצת למנוע זרימה של כוח אדם חרדי לבקו"ם. גם המחיר התקציבי של המשך המלחמה כבד מנשוא. בשבועיים האחרונים נאלץ כבר המטכ"ל לשחרר מילואימניקים רבים. הממשל האמריקני היוצא, שנשאר על כנו עוד 70 יום, ממשיך למנוע מישראל חימושים נצרכים. לכן נראה שבנסיבות הנוכחיות הגיוני לשקול בכובד ראש את השהיית המהלך הצבאי, ותרגום ההישגים עד כה להסדרה מיטבית. הוכשטיין וכו'. אם נטפל בקרוב באיראן, אולי נחסוך את הצורך לטפל שוב בלבנון.
תושבי הצפון יחזרו הביתה. אין להם ברירה וגם אין הצדקה להמשך מצב הפליטות שלהם. צה"ל כבר הצליח להסיר את האיום המרכזי שריחף עליהם עד סוף הקיץ: מבצע פלישה של חטיבת רדואן. יש יסוד לתקווה שבעתיד הנראה לעין הוא גם יצליח למנוע חזרה של לוחמי חיזבאללה לקרבת הגבול, ולסכל את חידוש ירי טילי הקורנט אל יישובינו. כמובן, בתנאי שמפקדיו והדרג המדיני יעמדו בדיבורם, ולעולם לא יאפשרו עוד לאויבינו לשחזר את מכונת המלחמה שהם בנו לנו מתחת לאף עד 6 באוקטובר אשתקד. בלי עמידה כזאת בנדרים ובשבועות, יהיה מסוכן לחיות אפילו בין חדרה לגדרה, לא רק במטולה ובשלומי.
