כל שופט שבאמת יושב בתוך עמו היה נעתר לבקשת דחיית העדות של נתניהו במשפטו. גם בימים כתיקונם קשה להעלות על הדעת עמידה של ראש הממשלה ימים רבים על דוכן העדים, בוודאי בימי מלחמה קשה באינספור חזיתות. הסחת דעת כה ממושכת שלו מענייני ניהול המדינה, ודאי תפגע בה. במקום להחליט אם לתקוף הלילה בדאחייה, או כיצד להגיב לאלתר על מתקפה איראנית פתאומית, הוא ייאלץ להקדיש שעות לחקירה נגדית על בקבוק שמפניה שקיבל מהעוזרת של מילצ'ן לפני עשר שנים. האם כבוד השופטים יתירו לו לעיין בפתקים בהולים מעוזריו תוך כדי חקירה? ידרשו לעיין בהם כדי להבטיח שלא מדובר בעצה מפרקליטו? יש להם סיווג ביטחוני מתאים?
אין באמת צורך בתזכורת: בנימין נתניהו אכן התחייב מראש שעיסוקיו כראש ממשלה לא ייפגעו כתוצאה מהיותו נאשם במשפט פלילי סבוך, וההפך. בין השאר, זו הייתה תשובה ניצחת לטענת הנבצרות נגדו. בקשתו בתחילת השבוע לדחיית העדות לא תאמה את ההתחייבות ההיא. כשהבטיח לנהל את משפטו כאחד הנאשמים, הוא היה חייב לקחת בחשבון את האפשרות שארצו המאוימת תיקלע פתאום למלחמה קשה. ובכל זאת, בעת הזו טובת המדינה מחייבת את דחיית העדות, וזהו השיקול העיקרי שאמור לעמוד לנגד עיני השופטים. הם הרי שופטים את נתניהו בשם המדינה ולמענה, אז כיצד הם יכולים להשאיר אותה כעדר ללא רועה במצב מלחמה?
הפרקליטות, כמו הפרקליטות, התנגדה לבקשה. כמעט משחר המשפט הזה היא מתנהלת כאחד הצדדים בסכסוך אזרחי גרידא, סכסוך איום ונורא, אפוף יצרים משני הצדדים. אפילו רביב דרוקר, חבר בכיר בשדולת התקשורת רק־לא־ביבי, השמיע לאחרונה הרהורי חרטה על הכדאיות של עצם פתיחת המשפט (בוקר טוב אליהו), אבל הפרקליטות בשלה, כאילו ישראל לא הידרדרה בגלל המשפט לעברי פי פחת ולכמעט מלחמת אזרחים. כל כך הרבה סדקים התגלו בינתיים בגרסת התביעה, נתניהו כבר זוכה למעשה מאשמת שוחד, אך הפרקליטות טענה השבוע שדחיית העדות היא "נגד האינטרס הציבורי". איזה אינטרס בדיוק ואיזה ציבור?
במערכת המשפט האמריקנית שלאחר בחירת טראמפ לנשיא, נשקלת כעת בכובד ראש האפשרות לסגור את תיקיו, שבחלקם הוא כבר הורשע. ההנמקה לכך גורסת שאזרחי ארצות הברית בחרו בטראמפ, למרות מודעותם הרבה למאפייניו הפליליים, ובכך הם בעצם חננו אותו. מוטב לציית להם מאשר ליצר הטהרני האומר שייקוב הדין את ההר. אומנם נאשם מורשע עלול לחמוק כעת מעונש, אבל מוטב כך מאשר להתעקש לשלוח אותו לכלא ולהצית מלחמת אזרחים שם. זהו האינטרס הציבורי האמיתי. אגב, גם חז"ל הגיעו למסקנה דומה, אחרי ניסיון נמהר של אחד מהם, שמעון בן שטח, להעמיד לדין את המלך ינאי. "מלך לא דן ולא דנין אותו", כך נפסק. כמה חכמים היו חכמינו. כמה חוכמה יש בחוק הצרפתי, שאינו מאפשר העמדת נשיאים לדין בתקופת כהונתם.
מאז הוגש נגד נתניהו כתב האישום הוא ניצח פה בבחירות פעמיים לפחות. הבוחר הישראלי היה מודע היטב למעללים המיוחסים לו, ואף על פי כן החליט לסלוח לו ולהמליך דווקא אותו. גם השופטים עצמם התחננו לעסקת טיעון. מותר להעריך שהם היו שמחים לשמוע השבוע מהפרקליטות שהיא מסכימה לדחיית העדות, ומנצלת את פסק הזמן לצורך ניהול מו"מ מחודש, מואץ ונדיב על עסקה כזאת או על הליך גישור. האינטרס הציבורי האמיתי הוא לסיים סוף־סוף את חזיון הבלהות שנקרא משפט נתניהו.
ברור, גם נתניהו היה אמור לגאול אותנו מזמן מייסורי משפטו. לו היה ניחן באותה מידת הקרבה של הלוחמים שהוא שולח לחזית, יכולנו להיות היום אחרי הסיוט. ככל הנראה זה היה עולה לו במשרתו, אבל חיי הלוחמים יקרים לא פחות. גם אם הוא משוכנע בחפותו ובכך שנעשה לו עוול נורא, היה עליו להניח על כף המאזניים הנגדית את טובת האומה, ולפרוש במסגרת עסקה כזאת או אחרת, בין השאר כדי לנקות עצמו מכל חשד לקיום קשר כלשהו בין התארכות המלחמה לגורלו האישי. בכל מקרה, הציבור כבר לא יפיק שום תועלת מעדותו ומהכרעת הדין, תהא אשר תהא. עונשו נגזר עוד כשהפרקליטות החליטה להגיש כתב אישום רעוע כל־כך נגד ראש ממשלתו, ולקרוע את החברה הישראלית בין קטגורים לסנגורים.
