אחרי פוגרום אמסטרדם כתב תׂם אהרון: "לא להאמין שלפני עשור עוד עשיתי קטעים בסטנדאפ על 'איך הימניים ההיסטריים אוהבים לדבר על אירופה מוסלמית'. אנשים אשכרה ראו את המציאות, ואנחנו צחקנו עליהם שהם גזענים ומנותקים". כמו שהתחזיות השחורות הכי אפוקליפטיות מתקופת ההתנתקות – אלו שאני ראיתי כמוגזמות – התגלו כמלמלה ורודה לעומת המציאות, כך האבחנות הכי קיצוניות בנוגע לאירופה התגלו כמתונות: אירופה הקרירה והתרבותית הפכה לקסבה רצחנית ומיוזעת.
חשוב להוסיף כאן עוד עובדה: אירופה מתמלאת מוסלמים משום שהיא מתרוקנת מילדים. אני מכיר היטב את הביקורת שתׂם אהרון ודומיו מתחו על הימניים ההיסטריים. הרבה שנים אני כותב על הדמוגרפיה המבהילה של אירופה, על ההרס הכולל של חיי המשפחה, על כך ששום ציוויליזציה לא יכולה לשרוד בלי ילדים. בתחילת המאה ה־20 חיו באירופה רבע מתושבי העולם, והיום חיים בה פחות משמונה אחוזים; החלל הזה בהכרח יתמלא במהגרים, חלקם עוינים. אני כותב זאת הרבה שנים – ועליי להתוודות שאני קצת לועג לעצמי תוך כדי כתיבה. למה? כי גם אני לא אוהב את הטון המבוהל הזה, ומעדיף כתיבה יותר מתוחכמת ומאופקת; כי אני יודע שחבריי במערכת מגחכים קצת – בחיבה, אני מקווה – כשהם מקבלים ממני עוד טור על קריסת המשפחה באירופה. אבל אולי ההיסטריה היא חיונית בהקשר הזה. כשיכתבו את תולדות העשורים הראשונים של המאה ה־21, הפרק הראשון של הספר לא יעסוק בקורונה, ולדעתי גם לא במלחמות. אני חושב שהוא יעסוק במשפחה ובדמוגרפיה. משפחות מולידות ילדים ומגדלות אותם, וילדים הם העתיד – או היעדרו. בעוד 25 שנה יהיה באירופה פנסיונר אחד על כל שני מבוגרים בגיל העבודה. השיעור הזה חסר תקדים בתולדות האנושות. לפי מחקר שהתפרסם בכתב העת הרפואי היוקרתי "דה לנסט", אוכלוסיית העולם כולו צפויה להתחיל להתכווץ ב־2064, לראשונה בהיסטוריה המודרנית. באירופה זה יקרה כנראה הרבה יותר מהר והרבה יותר חזק. וכשאין עובדים צעירים מקומיים, חייבים לייבא אותם.
חוגים פרוגרסיביים מדברים היום על הצורך לצמצם את הילודה, כדי להפחית את הלחץ על משאבי כדור הארץ. טענות כאלו נשמעות מאז ימיו של מלתוס, בסוף המאה ה־18, והופרכו מאז בעקביות. ב־1968 טען פול ארליך בספר "פצצת האוכלוסין" שהעולם עומד בפני רעב המוני, שיקטול מאות מיליונים כבר בעשור הקרוב; גם נבואת הבלהה הזו הופרכה לחלוטין. הטכנולוגיה תמיד התקדמה מהר יותר מאשר הילודה, והתמודדה היטב עם הבעיות שיצרה צפיפות האוכלוסין. אף שאפשר לדמיין מצב של ילודה מוגזמת, הבעיה של העולם היום היא הפוכה. לראשונה מאז ימי המגפה השחורה במאה ה־14 עומדת אירופה להתכווץ: בכל שנה יהיו בה פחות ופחות תושבים. המגפה ההיא הביאה למאה שנים של קריסה דמוגרפית. כפרים ננטשו, שדות מעובדים נכבשו בידי הטבע הפראי, עשבים עלו ברחובות ערי הבירה העתיקות של אירופה, וזאבים חזרו לשוטט בהן ולטרוף את תושביהן. ובכן, לפני שבוע גילינו שהזאבים חזרו. אסור שהלקח מפוגרום אמסטרדם יצטמצם לענייני ביטחון וחוץ; לתוספת מאבטחים בטיסות ולנזיפה רשמית באיזה תת־קונסול.
עליי להתוודות שאני קצת לועג לעצמי תוך כדי כתיבה. למה? כי גם אני לא אוהב את הטון המבוהל הזה, ומעדיף כתיבה יותר מתוחכמת ומאופקת
אסור גם להסתפק בלקח דמוגרפי; חייבים לעסוק גם בתרבות. אירופה התמסרה מאז מלחמת העולם השנייה לניסוי פרוגרסיבי ענק, והגיע הזמן להצהיר שהניסוי הזה נכשל. האירופאים חשו באופן אינטואיטיבי שאת אסון השואה המיטו עליהם אנשים עם אמונות קיצוניות, נאמנות קבוצתית ולאומנות נחושה, וסברו שהלקח הוא לברוח לקצה השני: למחוק כל אמונה דתית, לטשטש כל זהות ולפרק כל מסגרת. פילוסופים ניסו להעניק לאינטואיציה הזו ניסוחים תיאורטיים שונים: אקזיסטנציאליזם, פוסטמודרניזם, פרוגרסיביות, פוסט־קולוניאליזם. כל התִפְלָצוֹת האינטלקטואליות הללו מבוססות על אותה תחושת בטן: אם לא יהיו משפחות, קהילות, עמים ודתות – אף אחד לא יוכל להרוג ולענות למענן. אירופה הזמינה מהגרים מכל העולם על סמך האשליה שכולנו אותו דבר, שגם המוסלמים יהפכו במהרה לאירופאים ענוגים מן המניין. עכשיו לומדת אירופה במחיר דמים שני שיעורים נוקבים. הלקח הראשון הוא שבלי משפחות ועמים ואמונות אין חיים ואין ילדים. הלקח השני הוא שאת מקומם של ילדי אירופה שלא נולדו יתפסו ילדים זרים והוריהם, ולאלו בהחלט יהיו עמים וערכים ואמונות – אך לא העמים שלכם, לא הערכים שלכם ולא האמונות שלכם. הפנטזיה הפרוגרסיבית של אירופה קרסה בקול רעש גדול. כרגיל, לדאבון הלב, היא קרסה עלינו.
motzash.navon@gmail.com
