הכרעת הדין בעניינה של ענבל אור היא טקסט מעניין לא רק בשל הסיפור הטרגי של הנאשמת, אלא גם בגלל הסיפור שבתוך הסיפור – אסטרטגיית ניהול המשפט שבחרה. אני מכנה זאת "אסטרטגיה" אף שמבחוץ זה נראה פחות יישום של תוכנית פעולה מסודרת, בבחינת "איסתכל באורייתא וברא עלמא", ויותר תוהו ובוהו וחושך על פני תהום.
אור עשתה הכול על מנת להטריף את השופטת דנה אמיר. בדרכו של עולם הכרעות דין עוסקות במה שעשה או לא עשה הנאשם באירועים שבכתב האישום, ופחות בהתנהלות שלו בין כותלי בית המשפט. הכרעת הדין של אור חריגה מאד בהקשר הזה, נתח נכבד מתוך 102 עמודי המסמך הוקדש לדרמות שהתנהלו באולמה של אמיר.
ענבל אור, מי שחלשה בימי הזוהר והתהילה על אימפריית נדל"ן נוצצת, הייתה מאז ומעולם "דרמה קווין". הקמפיינים שלה הציעו דירות אבל הלקוחות נהרו בגלל החלומות. נחילי הכסף זרמו אל הים ולאלה ששלטה בו קראו ענבל אור. הרבה אלות היא גילמה: אלת האהבה ואלת המלחמה, אלת הפריון ואלת הסערה. היא בנתה פנתיאון שלם עם מושגים כמו המשכת שפע ומחשבה יוצרת מציאות והשמיים הם לא גבול.
השיווק של אגדת היוניקורן הפך מאמצעי למטרה, כשאור טיפחה את סיפור הסינדרלה. על הילדה מבאר־שבע שעזבה את התיכון ויצאה לעבוד לאחר שאביה עבר תאונת עבודה כשנפל ממנוף. על הטראומה שחוותה כחיילת משוחררת שבן זוגה הטרי טבע במסיבת האירוסין. על הצעירה שנרשמה ללימודי משפטים אבל לא הצליחה לסיים אותם. ועל איך אחרי הכול הצליחה סינדרלה להכות את שוק הנדל"ן המקומי, להכתיר את עצמה כמלכת קבוצות הרכישה ולהשלים פרויקטים גרנדיוזיים של פינוי־בינוי. הייתה תקופה שלא יכולתם להסתובב מבלי להיתקל באור: תוכניות בוקר וערוצי רדיו, שלטי חוצות וקמפיינים בעיתונות. אבק הכוכבים טשטש את כולם. זה עבד בהתחלה, זה עבד בהמשך, אך בשלב מסוים זה כבר לא עבד. אממה, כולם היו כה מעורפלים שאיש לא ראה את הקרחון המתקרב.
ההתנהלות של אור אחרי הקריסה הגדולה הייתה מתעתעת. נפגעיה, שהשקיעו את חסכונות חייהם בדירות על הנייר, ציפו שהיא תעבור סוג של "התפרקות הפרסונה": שהיא תצא מהסרט שהיא חייתה בו, תכיר במציאות, תקבל עליה אחריות לחטאים לעוונות ולפשעים, תעשה כל שביכולתה לצמצם את הנזק, ותסכים לשלם את חובה לחברה וללקוחות ולעבור שיקום אמיתי.
אבל ענבל אור לא ויתרה על המסכה, לא הסכימה לשחרר את התדמית ולפגוש את הריק שמאחור. היא בחרה להטריף את מערכת האכיפה. גרמה לכך שאף אחד לא יכול לענות על השאלה הפשוטה, מיהי ענבל אור – נוכלת ערמומית ומתוחכמת המשחקת לכולם בראש? אומללה ש"איבדה את זה" וברמה הנפשית היא כבר "לא איתנו"? קורבן של אויבים רעים ומערכת אטומה המודבקים בקונספירציה חובקת כול? אם להסתמך על המסרים שלה, כל התשובות נכונות.
לאורך עשרות סעיפים בהכרעת הדין מספרת השופטת כיצד היא ביקשה, כמעט התחננה, שאור תסכים לשתף פעולה בייצוג משפטי. לשווא. אור לא טרחה להגיע לדיונים, וכשהמשטרה הביאה אותה היא נהגה להתעלם או להפריע. בחלק מהדיונים היא ישבה והקשיבה למוזיקה באוזניות, או ערכה שולחן והחלה לאכול. בדיונים אחרים שרה או צעקה עד שהשופטת הוציאה אותה מהאולם.
באחד הדיונים הכריזה אור כי "אין סמכות לבית המשפט" וקראה לשופטת: "אני מבקשת גברתי להזדהות כי גברתי קוראת לי נאשמת, ועם כל הכבוד לא קוראת לי בשמי, ולכן אני שואלת מי את? את מוכנה להזדהות בבקשה? אם אני נאשמת אז מי את?"
אור סירבה להעיד במסגרת פרשת ההגנה, לא זימנה עדים מטעמה ולא הציבה גרסה משלה לאישומים. גם להכרעת דינה היא לא הופיעה, וזו הוקראה לאחר כמה ימים כשהמשטרה עצרה את אור והביאה אותה לאולם. בכניסתה לאולם הצהירה בפני הצלמים כי מדינת ישראל היא "תאגיד זר הנשלט על ידי כנופיית פשע" והיא "כבר לא אזרחית של המדינה".
מצוקת השופטת אמיר משתקפת בפסק הדין. "לאורך ההליך פעלתי בכל כוחי להבטיח הליך הוגן לנאשמת גם כאשר לא שיתפה פעולה עם ההליך והפריעה למהלכו, ואף נקטתי זהירות יתרה בשל כך… במסגרת זאת אפשרתי ביטול מועדי דיון רבים, ובכלל זאת במועדים שבהם עדי תביעה התייצבו בבית המשפט, לעיתים יותר מפעם אחת; במקרים רבים המתנתי פרק זמן ממושך עד להגעתה של הנאשמת לבית המשפט באיחור; כאשר הפריעה הנאשמת ולא היה מנוס אלא להרחיקה, אפשרתי לה לחזור לאולם ולממש את זכויותיה; לכל אורך ההליך הפצרתי בנאשמת להיות מיוצגת על ידי סנגור, גם על חשבון מועדים שנקבעו". אבל השופטת התגברה והמצוקה הזו לא שינתה את השורה התחתונה.
בעולם החברתי שבו אנו חיים – הממקם את הנפש ואתגריה גבוה בסולם הערכים – ישנה מודעות גבוהה לרקע האישי ולשכבות הלא מודעות המניעות אותנו. כל ילד יודע לספר שאזורי הצל של הנשמה קשורים לטראומות מוקדמות, לזיכרונות הישרדותיים, לפגיעות שצילקו את הנפש. "אין אנשים רעים, יש אנשים שרע להם". אנו חיים במודעות גבוהה לרצף: בין הנוירוטי לפסיכוטי, בין הקורבן למקרבן, בין הנרטיבי לממשי.
התובנות הללו רלוונטיות מאוד לספת הטיפולים ולתהליכי התפתחות אישית. אבל עולם המשפט, במודע, לא נותן להן לחצות את מפתן הדלת. נאשם צריך להיות במצב קיצוני מאוד כדי שתסקיר המבחן יקבע שהוא איבד את בוחן המציאות ולא יוכל לעמוד לדין. תיאוריות קונספירציה, גם אם הנאשם מאמין בהן בכנות ויכול לעבור פוליגרף, נדחות על הסף בז'רגון המשפטי היבשושי: "הנאשם לא הציג תשתית מספקת לתמיכה בטענותיו". תפיסת השכר והעונש של חוק העונשין היא מאוד פשטנית ומאוד חד־ממדית – אדם מועד לעולם, ואם שברת תשלם.
ענבל אור לא מכירה במדינת ישראל? ישראל לא נעלבת ולא מתרגשת. היא תשרוד את העלבון ותגבה את חובה גם בלי הכרה. אור הורשעה ב־15 אישומים הכוללים עבירות קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, תחבולה, זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף לפי חוק העונשין, עבירות על חוק הגנת הצרכן, חוק מע"מ ופקודת מס הכנסה – כל אלו באמצעות חמש חברות שבבעלותה. ההערכות צופות לה מאסר שעשוי להגיע למספר שנים דו־ספרתי.
