זו הייתה ישיבה מיוחדת, שלא מן המניין. הוזמנו אליה כל שרי ומנכ"לי משרדי הממשלה, סגניהם ועוזריהם. כולם קיבלו הזמנות כבר לפני חודש וחצי, והתבקשו לשמור את התאריך – 21 בינואר, יום שלישי, מעשר בבוקר ולמשך כל יום העבודה. מי שיזם את הפגישה היו נציגי שגרירות ארה"ב בישראל, שביקשו להתחיל ולקדם נושאים חשובים בעיניהם ולהסתנכרן עם עבודת הממשלה. "זה הולך להיות שיתוף פעולה פורה ומועיל", הכריז הממונה על קשרי העיתונות בשגרירות, "ממשלות ישראל וארה"ב רואות עין בעין ברוב הנושאים, והגיע הזמן שדברים יתחילו לזוז".
פתיחת הישיבה הייתה חגיגית, ואחד השרים אפילו מזג כוסית מיץ ענבים ובירך שהחיינו בשם ומלכות. מאז ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות בתחילת נובמבר, כתבו כל הפרשנים כי מדובר בירח דבש בן שנתיים לפחות, שבהן יש לממשלות הימין בשתי המדינות הזדמנויות לעשות מהפכות חשובות בשלל נושאים.
אוקיי, אנחנו שמחים שבאתם, אמר השגריר החדש באנגלית מתובלת בכמה מילים עבריות שאפשרו גם לשרים שלא למדו ליב"ה להבין פחות או יותר על מה הוא מדבר. בואו ישר נתחיל לעבוד, חבל על הזמן. קודם כול, אתם יודעים שקניתי בית באפרת. יש שם קצת יותר מדי אמריקנים, אבל מילא, לא הכול מושלם. הוא חייך, והשרים הבינו שהם יכולים לצחוק. אבל נחשו מה גיליתי, התעננו פניו, שהבית החדש שלי לא נמצא בתחומי מדינת ישראל. אתם יכולים להסביר לי איך אתם בשלטון כבר יותר מ־15 שנה, ולא החלתם את החוק הישראלי על אפרת ושאר יהודה ושומרון?
שתיקה השתררה בחדר עד שאחד השרים אזר אומץ: תשמע, כבוד השגריר, זה לא כל כך פשוט, מערכת הביטחון מתנגדת. הם אומרים שזה צעד שיכול לגרום לפריצת אינתיפאדה שלישית. אתה יודע איך זה, הם מיד מפיצים את ההפחדות לכתבים הצבאיים, הם מפחידים את הציבור, ואז אנחנו חלילה עלולים לאבד מנדטים בסקרים, ואז תקום ממשלת שמאל, וזה כבר מפחיד אותנו.
הממ, המהם השגריר, באמת נשמע מפחיד. אז בואו נשאיר את זה כרגע בצד ונעבור לאיראן. יש איזו סיבה שעוד לא מכריעים את המלחמה בעזה ובלבנון? למה בדיוק אתם מחכים?
שר אחר, לאו דווקא כזה שמתעסק בביטחון באופן שוטף, אבל כן יודע אנגלית לא רע, השיב: תשמע, זה לא כל כך פשוט, אין מספיק חיילים. הצבא שלנו לא בנוי למלחמה כל כך עצימה לאורך זמן בשתי חזיתות.
אין מספיק חיילים אתה אומר, השיב השגריר, אז למה יש לי פה דו"ח שקיבלתי ושטוען שיש עשרות אלפי גברים בגילאי גיוס שאתם לא מגייסים?
אה, אתה מתכוון לתל־אביבים הקפלניסטים האנרכיסטים, שזה יוצא יחד בגימטריה "אבל תראו ציפור", השיב לו שר אחר מקצה השולחן. זו באמת בעיה, אנחנו צריכים לטפל בשמאלנים כמו שאתם מטפלים. הלוואי עלינו שלטון כמו בארצות הברית, שכשאתה מנצח אתה יכול לעשות באמת דברים שאתה רוצה.
לא, השיב השגריר בחדות, אני לא מתכוון לתל־אביבים, אני מתכוון לחרדים. עשרות אלפים מהם יכולים להתגייס ולסייע לכם – ולנו – לסיים את המלחמה בניצחון מוחץ ולהתקדם לעבר העתיד שכולנו רוצים שיקרה כאן. מה קורה עם זה?
מבטי כולם הופנו לעבר השרים החרדים, שלא הבינו מילה מהנאמר, אבל הבינו בחושיהם החדים שהם מוקד השיחה, ושהיא לא חיובית כלפיהם.
מזכיר הממשלה ביקש את רשות הדיבור. אדוני השגריר, זו סוגיה מסובכת מאוד. הקואליציה נשענת על החרדים, הם מאוד חרדים שהבנים שלהם לא יישארו חרדים אם ילכו לצבא, אז אנחנו פוטרים אותם.
לא הבנתי, השגריר זע באי נוחות בכיסאו והמשיך, יש לכם מאות הרוגים במלחמה, אנשים שיצאו מהבית כדי להגן על המדינה הזו, ואתה מדבר איתי על קבוצה של עשרות אלפים שחוששת שהילד לא יחזור באותה רמה דתית אחרי השירות? אתה מבין שזה משוגע לגמרי?
הצבא לא רוצה אותנו, אמר בעברית אחד השרים החרדים. הבנתי, אין צורך לתרגם, ענה השגריר, והוסיף מיד: חברים, עליי אתם לא יכולים לעבוד עם הקשקוש הזה. הגעתי מוכן לישיבה הזו, והצבא שלכם מאוד רוצה ומאוד צריך אתכם. השר החרדי השפיל את ראשו, ושתיקה השתררה בחדר.
אבל אתה חייב להבין שהם לשון המאזניים של הקואליציה שלנו, ענה לו שר אחר אחרי שקיבל פתק מיד עלומה, אם לא ניתן להם פטור, הממשלה תיפול ותקום ממשלת שמאל, אתם רוצים פה ממשלת שמאל?
תגיד, אני נראה לך מישהו שאפשר לנסות להנדס לו את התודעה עם דף מסרים? השגריר היה כעת עצבני. תקשיבו ותקשיבו טוב: אתם צריכים להחליט אם אנחנו רוצים לעבוד יחד או לא. סוף־סוף יש פה ממשל אמריקני שמוכן לתת לכם כל מה שממשלת ימין ישראלית אמורה לחלום עליו. אתם יכולים וצריכים לנצח, יכולים וצריכים להחיל ריבונות על יהודה ושומרון; ואנחנו עוד נדבר בהמשך על הדרישה של שר ההגנה שלנו שתתחילו להחיל את השליטה שלכם בהר הבית. זו הפקרות מה שהולך עם הווקף, הוא לא מצליח להבין את העניין ואת המגבלות על עליית יהודים.
אחרי שהדברים תורגמו, אחד מהשרים החרדים קם מכיסאו, נופף באצבעו לעבר השגריר, ואמר בפנים סמוקות: חלילה, זה עונש כרת!
השגריר ביקש שיתרגמו עבורו את המילה כרת, אבל אחד השרים עצר בידו את המתרגמת ופנה אל השגריר: הוא אומר שהיועמ"שית היא זו שעוצרת אותנו בהר הבית, לא פשוט.
