זוועות 7 באוקטובר הובילו לזינוק חסר תקדים בהיקף הבקשות של אזרחים לרישיון נשק. בחודשיים שלאחר הטבח הוגשו לאגף לרישוי כלי ירייה במשרד לביטחון לאומי מעל רבע מיליון בקשות לרישיון נשק – נתון מקביל לכעשרים שנות עבודה ממוצעות, על פי אנשי האגף.
כדי להתמודד עם ההצפה, המשרד נדרש לתגבר באופן מיידי את אגף כלי הירייה בפקידי רישוי נוספים. בתקופת החירום שלאחר הטבח ובהינתן מצב הביטחון האישי, לא הייתה שהות לגייס עובדי מדינה לתפקיד – תהליך שנמשך חודשים ארוכים. לפיכך, עשה השר איתמר בן־גביר שימוש בסמכותו, ומינה בנות שירות לאומי שכבר שירתו באגף בתפקידים אחרים, כפקידות רישוי במינוי מסויג: לתקופת החירום בלבד או לחצי שנה – המוקדם מביניהם; וביחס לשני תבחינים פשוטים בלבד – מקום מגורים של המבקש, ועבר בשירות בכוחות הביטחון.
בקשה לרישיון נשק מגיעה לאחר שהמשטרה בחנה כשירות פלילית של המבקש, לאחר שמשרד הבריאות בחן את כשירותו הנפשית, ולאחר שרופא המשפחה חתם על הצהרת בריאות. רק אז מגיעה הבקשה אל פקיד הרישוי, שעיקר תפקידו לבדוק את קיומם של המסמכים הדרושים ולוודא את הפרטים. כך, למשל, בבקשה שהוגשה מכוח התבחין של מקום מגורים זכאי, ייבדק אם מקום המגורים של המבקש מופיע ברשימת היישובים הזכאים. מדובר אפוא בתפקיד פשוט באופן יחסי וטכני באופיו.
לא כולם היו מרוצים מההתגייסות המרשימה של אגף כלי הירייה. מפלגת העבודה והתנועה לאיכות השלטון מיהרו לפנות ליועצת המשפטית לממשלה, בטענות נגד הסמכת פקידי הרישוי הזמניים. עיתון "הארץ" השיק פרויקט מיוחד נגד אותה התייעלות בתקופת החירום. בסמוך לכך קיבלה היועמ"שית את הטענות – בניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי של המשרד לביטחון לאומי – וקבעה כי לא ניתן להסמיך את בנות השירות הלאומי לתפקיד. כך הקיץ הקץ על מערך הרישוי המתוגבר כבר בדצמבר 2023 – חודשיים בלבד לאחר הזוועות, שבהן לא פעם ולא פעמיים אחזקת נשק אישי הייתה ההבדל בין חיים למיתה נוראה עבור משפחות שלמות.
מפלגת העבודה והתנועה לאיכות השלטון לא הסתפקו בכך. הן הגישו עתירות לבג"ץ בדרישה לבטל עשרות אלפי רישיונות שכבר ניתנו, ואף להחרים את כלי הנשק מבעליהם, לא פחות. טענתן העיקרית היא כי המשרד "חילק" רישיונות נשק באמצעות "גורמים לא מוסמכים". מדובר בטענה שאינה אמת. כאמור, אין מחלוקת שהמתגברים באגף כלי ירייה הוסמכו כפקידי רישוי במינוי מסויג, לפי סמכותו של השר. השאלה אם נפל פגם בהסמכה טעונה בירור במסגרת ההליכים המשפטיים. אלא שמדובר בטענות סרק. קצרה היריעה מלפרט, אולם לא ניתן לקבוע שגורמים מוסמכים אינם מוסמכים רק מפני שנשמעו טענות נגד ההסמכה.
השבוע התקיים דיון שני בעתירות אלו, והכיוון המסתמן מעורר דאגה. הדיון התקיים כמעט במעמד צד אחד. השר לביטחון לאומי ביקש לקבל ייצוג עצמאי, אך היועמ"שית טרם החליטה אם להיענות לבקשתו זו. נציגי היועמ"שית, שאמורים לייצג את השר, לא התייחסו לטענות העותרות לגופן, למרות שאין כל קושי משפטי להגן על עמדתו. טענות השר לא נשמעו והמחלוקת המשפטית כלל לא נדונה.
אף על פי כן, בית המשפט הורה למדינה לשקול הקפאה של אלפי רישיונות נשק. בלי שהתקיים דיון משפטי, בלי שהודגמה עילה משפטית להתערבות, בית המשפט מבקש מהמדינה לשקול, למעשה, ליטול מאלפי אזרחים את נשקם לפרק זמן שאינו ידוע, תוך כדי מלחמה ובתקופה ביטחונית קשה.
השאלה שעל הפרק נוגעת לזכותו הטבעית של אדם להגנה עצמית, ולזכות היסוד של אזרח להגן על חייו ועל שלמות גופו. לא יעלה על הדעת שהחלטה כזו תוכרע ללא הליך משפטי סדור, בלי דיון והכרעה מנומקת. התערבות בזכות להגנה עצמית ללא עילה משפטית תפגע לא רק במי שהנשק יילקח מהם, אלא בציבור הרחב שעליו מגן כל נושא נשק מ"הטובים", בכל מקום שבו הוא נמצא. אולם מעבר לכך, התערבות כזו תפגע פגיעה קשה במערכת המשפט ובאמון הציבורי בה.
עדיין לא מאוחר לחזור למסלול הבירור המשפטי, לאפשר לשר לקבל ייצוג ולהישמע, לדון בטענות הצדדים ולהכריע בהן כמקובל בטרם קבלת החלטה בסוגיה של דיני נפשות.
עו"ד צפנת נורדמן מייצגת בעתירות בבג"ץ אזרחים שקיבלו רשיון נשק אחרי שבעה באוקטובר
