גיבור הדרמה הקומית "להיות גודריץ'" הוא אנדי גודריץ' בן ה־60 (מייקל קיטון), אדם טוב וחיובי בסך הכול אבל גם וורקוהוליק שהקדיש את חייו לגלריית האמנות הבוטיקית שלו על חשבון משפחתו. בתחילת הסרט מבשרת לו אשתו השנייה בשיחת טלפון כי אשפזה את עצמה למשך 90 יום במוסד גמילה בשל בעיית התמכרות לכדורים, וכעת יהיה עליו לטפל לבדו בצמד התאומים שלהם בני התשע. בצר לו הוא פונה לבקשת עזרה מגרייס, בתו הגדולה וההריונית מנישואיו הראשונים (מילה קוניס), ששומרת לו טינה על היותו אב נפקד בילדותה. המציאות החדשה תאלץ את אנדי לבחון את סדרי העדיפויות בחייו, לנסות להשתנות ולתקן את הקשר עם בתו.
קצת מפתיע למצוא את גודריץ' בקולנוע, שכן מאז הקורונה התרגלנו שסרטים קטנים כמותו נוחתים היישר באחד משירותי הסטרימינג. אבל אל תיתנו לזה לבלבל אתכם. אומנם ישנם לא מעט סרטים צנועים שמציגים קולנוע ראוי ואף יותר מכך למסך הגדול, אך גודריץ', חוששני, אינו נמנה עליהם, והבינוניות שבאמתחתו היא מקרה קלאסי של בידור לערב עצל על ספת הטלוויזיה.
התסריט שכתבה היילי מאיירס־שייר, שגם ביימה, מורכב מסדרה של מצבים הנכפים על הגיבור במסגרת מציאות חייו החדשה ומחייבים אותו לראשונה להתמודד עמם; מזוטות כמו הכנת ארוחת ערב לילדיו או הגעה בזמן לבית הספר, ועד למקרי חירום כמו ילד בהתקף אפילפטי או בת עם ירידת מים. וכן, זה גנרי וצפוי בדיוק כמו שזה נשמע. האס בשרוול של מאיירס־שייר היה אמור להיות קיטון הוותיק, שחקן וקומיקאי מוכשר שלפני כעשור עשה קאמבק מרהיב עם "בירדמן" ו"ספוטלייט" אך מאז לא ממש מצליח להתרומם. כאנדי, ניכר אומנם שהוא נותן את כל כולו לתפקיד, אבל הדמות הפסיבית שנכתבה עבורו היא המכשלה הגדולה של הסרט. לאחר שהמאורע המחולל זורק אותו ממסלול חייו, הציפייה הייתה שהמציאות הכפויה תיתן את אותותיה אט־אט ותכריח אותו להתחיל גם ליזום בעצמו שינויים. אבל זה לא קורה. אנדי ממשיך להיות מונחה על ידי אירועים חיצוניים ואף שניכר כי הוא מעוניין בשינוי, קשה לזקוף לזכותו התפתחות אמיתית. אפילו המהלך המשמעותי שנבנה לקראת סיום הסרט (בלי ספוילרים) ואמור היה לאפשר לו לעשות בחירה שתפגין כי התחולל בו השינוי המיוחל, מסתיים בהחלטה שמבצעת דמות אחרת ושוב קובעת עבורו עובדות בשטח.
גם הדמויות שמקיפות אותו לא ממש מרשימות – זוג התאומים החכמולוגים המעייפים, אביהם ההומו של חברם ללימודים שמספק לאנדי תובנות קלישאתיות, או בתו גרייס שמבקשת ממנו להיות פחות אגוצנטרי בזמן שהיא חוטא לא פעם בהתנהלות דומה למדי. "להיות גודריץ'" אינו סרט רע, וקרוב לוודאי שקהל מבוגר שמחפש יציאה סבירה לקולנוע ימצא בו בידור סימפטי ואף מרגש לפרקים. אבל אם חשקה נפשכם בסיפור באמת מצחיק ומחמם לב על אב שאיבד את אשתו ומנסה למצוא את הדרך חזרה אל ליבה של בתו, פשוט צפו בסדרה "שרינקינג" המצוינת באפל טי.וי.
להיות גודריץ', ארה"ב, 2024, בימוי: היילי מאיירס–שייר 110 דק'
ושיני בנות תקהינה: שלושה סרטים מוצלחים יותר שבמרכזם מערכת היחסים שבין אבות ובנות
בין כוכבים
כריסטופר נולן אומנם לא ידוע כבמאי סנטימנטלי, אבל מערכת היחסים שהוא טווה בין הגיבור ובתו ונפרשת על פני שנות חיים ושנות אור, היא בפירוש אחד הדברים הכי מרגשים שיצאו לו.
היורשים
לאחר שאשתו שוקעת בתרדמת סופנית, גיבור הסרט נאלץ להתמודד עם המציאות החדשה שבמרכזה בנותיו הצעירות. אין כמו הבמאי אלכסנדר פיין כדי לגעת בכל נימי הקשר שבין אב לבנותיו.
משפחה מנצחת
סיפורן של האחיות ויליאמס הטניסאיות נחשף דרך הקשר המורכב בינן לבין אביהן הדומיננטי שעיצב ודרבן אותן למצוינות.
