מאחורי ההפטרות מסתתרים פולמוס עתיק ואוצר של חידושים ותובנות

מתי נוצר מנהג ההפטרה? בניגוד לדעה הרווחת – שלפיה הקריאה בנביא בשבתות ובימים טובים לאחר הקריאה בתורה היא מחידושי התנאים, אשר עוצבה אחר כך באופן הדוק יותר בידי האמוראים – פרופ' אביגדור שנאן מראה בהקדמה לספרו החדש כי יש להקדים את מוסד ההפטרה לימי החשמונאים, היינו למאה השנייה לפני הספירה.

תוך ניתוח מדוקדק של הברכות שלאחר ההפטרה, חושף שנאן בין שורותיהן פולמוס נגד השומרונים, שבאותה עת היה מספרם גדול והם היוו קבוצה מובחנת גדולה באוכלוסייה היהודית בארץ. הם ראו עצמם כיורשי האמונה המקראית ושומריה, ומבחינתם התורה הייתה הטקסט המקודש היחיד. הקריאה בנביא באה אפוא להעמיד גישה אחרת, ולפיה גם דברי הנביאים הם קודש. בברכה על קימום מלכות בית דוד מחדש יש ביקורת גלויה על מלכי החשמונאים, שלא הסתפקו בכהונה וניכסו לעצמם גם את השררה. עיון מוקפד בברכות שאחרי ההפטרה מאפשר אפוא לחוש את דופק החיים שבעטיים ועל רקעם התגבש מוסד ההפטרה.

לשורש פט"ר יש בעברית הוראות אחדות. שנאן סוקר ומנתח את כולן, ולבסוף מגיע למסקנה שהמשמעות ההולמת את ההפטרה היא סיום ופרידה, שכן כשהחלו להפטיר בנביא טרם מוסדה ונקבעה תפילת מוסף. ההפטרה הייתה אפוא החלק האחרון של תפילת שחרית.

עיקר הספר הוא דיון קצר בכל פרשה ובהפטרתה, בתבנית קבועה: א. תמצית התוכן של פרשת השבוע; ב. מניית שבעת מנהגי ההפטרה: אשכנז, עדות המזרח, איטליה, תימן, רומניה (היהודים הרומניוטים, שחיו בעיקר בטורקיה ובחצי האי הבלקני, ושימרו מסורות ארץ־ישראליות קדומות), הקראים, ומנהג ארץ ישראל הקדום; פעמים מעטות רווח מנהג אחד, לרוב הילכו במקביל שניים ושלושה מנהגים לאותה פרשה, ולעיתים אף יותר; ג. הקשר שבין הפרשה להפטרות; ד. דיון באחד הנושאים או המושגים הקשורים בהפטרה, ואליו נלווה איור, ציור או תצלום הולם. הנושא בא ככותרת בראש היחידה, ומסמן לקורא במה תעסוק ההרחבה שבסופה. הנה דוגמאות אחדות על פי סדר הפרשיות, מתוך השפע שמציע שנאן בספרו.

כמה אימהות?

בדיון בהפטרת פרשת וירא דן שנאן בלידות פלאיות, וסוקר חמישה סיפורי לידה מקראיים (שרה, רבקה, רחל, אימו של שמשון וחנה). בהמשך הוא מראה כיצד הוסיפה ספרות המדרש לרשימת העקרות שנפקדו. בחתימת דבריו הוא כותב: "גיבורי התרבות, כך מסתבר, לא באו לעולם כאחד האדם; אישה עקרה או אף זקנה, אב זקן ובשורה ממרומים מלווים בדרכים שונות את ראשיתם… מעניין עם זאת שחז"ל לא סיפרו סיפורים דומים על חכמים גדולים בני תקופתם שלהם. נראה שהסיבה לכך היא רצונם של חכמים להדגיש כי כל אדם יכול להגיע לדרגת חכם ובעל השפעה, מבלי שההשגחה העליונה תייעד אותו לתפקידו זה עוד מבטן אמו. אך אולי יסוד הדברים במעמד המרכזי שנתנה הנצרות בת זמנם לסיפורי לידתם של גיבוריה, וחכמים ביקשו שלא להידמות להם. ואולי יש טעם בשני ההסברים גם יחד".

זוהי תובנה שמשמעה חורג הרבה מדיון בהפטרה מוגדרת אחת, והיא מזמנת לקורא כלי עזר בקריאה ביקורתית באופן כללי במדרש, בהשוואה למקרא ולספרות אחרת בת הזמן.

העיון בהפטרת פרשת ויצא יוחד לאימהות. אגב הילוכו מעיר שנאן כי לצד המסורת על ארבע האימהות, כפי שמוכר היטב ממדרשים ומן הפיוט "אחד מי יודע" המושר בסוף ליל הסדר, סברו כמה בעלי מדרשים שהיו שש אימהות. לצד שרה ורבקה ניצבו ארבע נשותיו של יעקב, גם אם שתיים מהן מכונות במקרא "שפחות".

בדיונים אחדים מברר שנאן היבטים לשוניים. אגב הדיון בחלומות ויקיצות בפרשת מקץ, הוא נותן את דעתו לצירוף המעניין וכמו־פרדוקסלי "חלום בהקיץ", שמקורו במזמור ע"ג בתהילים. בדיון בהפטרת פרשת אחרי־מות הוא מסביר שהמילה "חסד" מתפקדת בפרשה בהוראת חרפה, גנאי או קלון, ולא במשמעה הרווח כמחווה חיובית וראויה. אגב הדיון בקדושה בפרשת קדושים, מראה שנאן כי הביטוי המקורי הוא "הקודש ברוך הוא" ולא "הקדוש ברוך הוא". לפי קביעה זו, הוא מסביר, "הקדוש הוא מי שבא במפגש ישיר או עקיף עם ה־קודש בה"א הידיעה, ובכך מוקנה לו מעמד מיוחד". הדיון בהפטרת בהר מוקדש לגאולה וגואלים, וכאן מאיר שנאן כי לגאולה נזקק לא רק מי שנמצא במצוקה נפשית או גופנית, אלא גם "בתים ושדות שנמכרו למי שאינם מבני המשפחה, אנשים שנמכרו לעבדות, דם שנשפך ואפילו נשים", כגון רות מהמגילה הנושאת את שמה.

הפטרת פקודי מנוצלת לדיון באוהלים ומשכנות, ערים וארמונות. שנאן מסב את תשומת הלב לכפל המבנים הללו ולתפקידיהם הנבדלים. כך, למשל, לצד אוהל מועד שבנו בצלאל ואהליאב, מוזכר בפרשת כי־תשא אוהל מועד נוסף, שהציב משה מחוץ למחנה בעקבות חטא העגל. שנאן דן בקצרה בו ובהתייחסות המאוחרת אליו, ובהמשך פונה לירושלים של מעלה כנגד זו שלמטה ולמקדש של מעלה כנגד המקדש הארצי.

איור שלושת הגבירים

האיורים, הציורים והתצלומים נבחרו בקפידה, והם מוסיפים לא רק צבע אלא ממחישים לעיתים חפצים ששימשו לביצוע ולקיום דיני התורה, או מנהגים שהתפתחו במהלך הדורות. הדיון בהפטרת פרשת ויקרא מעוטר בתצלום של ידית כלי אבן מימי הבית השני, שחקוקה עליה המילה "קרבן". היא נמצאה באזור המערבי של חפירות הר הבית, מול קשת רובינסון. קל לשער שהייתה אחד מכלי העבודה של המקריב או של הכוהן שטיפל בקרבנו. הדיון בהפטרת תזריע יוחד לעוּבָּרִים, בעיקר במסורות חז"ל. האיור הנלווה ליחידה זו הוא סקיצה של תנוחת עובר ברחם אימו, פרי מכחולו של ליאונרדו דה־וינצ'י.

הדיון בהפטרת קורח עוסק בניקיון כפיים של מנהיגים. התצלום המעטר אותו מרתק במיוחד. זה תצלום השער של "תיקון סופרים", שנדפס באמסטרדם ב־1726. שלושה גבירים מימנו את הדפסתו: שמואל רודריגיז מינדיו, משה צרפתי די גירונא, ודוד גומֵיש (גומז) די סילְוָא. שמות כולם איבריים, שכן באותם ימים הייתה הקהילה שם מושתתת על צאצאי אנוסים מספרד ומפורטוגל. הפסוקים המעטרים את השער התייחסו במקורם אל שלוש הדמויות המקראיות שאלה שמותם: "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים" (שמואל־א כה,), ששם דוד בפי נעריו ששלח לנבל הכרמלי; "וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מֵה' שְׁאִלְתִּיו" (שם א), כדברי חנה כשנימקה מדוע קראה כך לבנה; "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" (שמות ב), כלשון בת פרעה. מעל כל פסוק בא איור ומעליו כותרת: דוד עוטר בכתר מלכות, שמואל בכתר כהונה (!), ומשה בכתר תורה, המתנוסס בראש העמוד וגדול משני הכתרים האחרים.

מעבר למלאכת המחשבת שהושקעה בעיצוב הגרפי של העמוד המדובר, ראוי לתת את הדעת למחוות ההערכה והכבוד לשלושת הנדיבים, שקנו לעצמם באופן הזה שם עולם. ראוי להערכה מיוחדת חגי נחום שוויד, שסייע לשנאן בתחום האמנותי. הבחירה הזו משקפת טעם אנין ובקיאות גדולה, אחת מבחירות מוצלחות רבות בספר.

האיור שנלווה לדיון על הפטרת פרשת דברים חריג מרוב האיורים האחרים, מטעמים אחדים: הוא פרי מקלדתה (ככל הנראה) של מלכי רינסקי, שטרם מלאו לה שלושים שנה. בחלקו העליון מודגשת קריאת האל לאדם "אַיֶּכָּה", והיא מתבארת על פי דברי ר' שניאור זלמן מליאדי. האיור דחוס ומתוחכם, ומותח קו סמוי ועמוק בין חוויית הראשית בגן עדן לחיים במאה ה־21 בעולם המערבי. התנאים השתנו, הטכנולוגיה התפתחה, אך השאלה הקיומית הנוקבת ביותר עודנה מהדהדת ותובעת מענה.

לדיון בהפטרת פרשת מצורע נלווית מיניאטורה מצרפת, מהמאה השלוש־עשרה, ובה נראים שני מצורעים המבקשים להיכנס לעיר, אך שומר מונע זאת מהם. המצורע הראשון מחזיק בידו האחת רעשן כדי להזהיר מפני התקרבות אליו, ובאחרת קערה לקיבוץ נדבות. מאחוריו מדדה מצורע נוסף, הנתמך בשני מקלות. אעיר בהקשר זה כי בתעודות הגניזה שנתגלתה בסוף המאה התשע־עשרה בבית הכנסת "בן עזרא" בפוסטאט, היא קהיר העתיקה, ישנו תיעוד מרגש של התגייסות בני הקהילה היהודית בטבריה לסייע לאחיהם המצורעים, שישבו בחמי טבריה. מסופר בהן על ההכנות של אדם בריא ואדם מצורע למסע גיוס תרומות בקהילות האחיות במצרים. תעודות אלה מעידות על עמדה שונה בתכלית מזו המתוארת במיניאטורה. יהודי טבריה ראו עצמם מחויבים לדאוג לאחיהם המצורעים, ומכיוון שידעו שאין ביכולתם לשאת בנטל הכלכלי לאורך זמן, הם פעלו לרתום לשם כך גבירים מקהילות שכנות.

שבת חתן

כותרת הדיון בהפטרת פרשת וילך היא "פרשה יתומה מהפטרה", שכן בפועל אין לה הפטרה מיוחדת. אם היא נקראת יחד עם פרשת ניצבים בשבת שלפני ראש השנה, מפטירים בהפטרת ניצבים, ואם קוראים אותה לבדה הרי זה בשבת שובה, ואז מפטירים ב"שובה ישראל". כאן בחר שנאן לייחד להיבט החזותי, כעין פיצוי, מִפְתָּח שלם, היינו שני עמודים, ובהם מגזרת נייר שנוצרה בשנת תשפ"ג בידי נפתלי מזעקי במיוחד עבור ספר זה. עניינה הוא הלשונות "וַיֵּלֶךְ", "הַהׂלֵךְ", "וָאוֹלֵךְ", שבאו בפרשה ובאחת מהפטרות ניצבים. זו יצירה מיוחדת במינה, המחייבת עיון חוזר ונשנה כדי למצות את מלוא עושרה ותחכומה.

הספר נחתם בדיווחים קצרים על ההפטרות בחגים ובמועדים, בימי הצום ובשבתות המיוחדות. השבת האחרונה הנדונה כאן היא שבת חתן, והתצלום הנלווה הוא של "כתובה" לחג השבועות מאיטליה, מהמאות ה־17־18, המתעדת את הנישואים האלגוריים של כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא. העדים על כתובה זו הם השמיים והארץ.

הספר שלפנינו הוא אוצר בלוס של מידע, חידושים ותובנות, המוגש בלשון קריאה ותמציתית, בתבנית ידידותית לקורא ומתוך מודעות גדולה להיבטים האסתטיים. צורה ותוכן ארוזים היטב. רושם זה מתברר כבר מן ההקדמה, ושמא די בעיון בכותרות המשנה שבה כדי להבין שמדובר בתופעה מורכבת ומרתקת.

פרופ' אביגדור שנאן הוא חוקר פורה מאוד של ספרות הבית השני, התרגומים הארמיים לתורה וספרות המדרש. לצד מחקריו באקדמיה, ידיו רב לו בהנגשת פירות המחקר באופן ידידותי ותמציתי, בלשון שווה לכל נפש ותוך שימוש רב בחומרים חזותיים. זה שנים הוא פועל בבית אבי חי, והוציא לאור, עם עמיתים ולבדו, פירושים לחמש המגילות ולספר יונה, לסידור התפילה ולפרקי אבות. עוד התקין לפני שנים אחדות פירוש קצר לספר האגדה. תרומתו להעשרת התרבות העברית והיהודית בדורנו היא תרומה איכותית וסגולית, ומסעו בעקבות הנביאים הוא חלק מן המפעל המפואר הזה. יש להחזיק לו טובה מרובה על המסע הזה, המאיר היבטים שלרוב נעלמים מעיני הציבור, ויש בהם לסייע בהיכרות עמוקה יותר עם ההפטרות ועם ביטוייהן האמנותיים.