בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב טובה יותר מבחירתה של קמלה האריס, כמובן, אולם נוכח ההתלהבות היתרה ראוי לזכור שבכהונתו הקודמת הכין טראמפ את מה שכונה "עסקת המאה"; וכמו בכל עסקה, גם בעסקה זו לא מקבלים שום דבר בחינם. התמורה לעסקה הייתה, שוב, ארץ ישראל, שהונחה על שולחן הניתוחים כשמעליה התנופפה סכין קצבים.
אנחנו ניתן 70 אחוז משטחי יהודה ושומרון להקמת מדינת אויב בין הים לירדן, ובתמורה נקבל הרבה דברים טובים, בהם ריבונות ישראלית מצומצמת שתחול על היישובים ביהודה ושומרון. הריבונות הפכה להיות כלי במשא ומתן. לצערי, רבים משלומי אמוני ישראל התלהנו מאוד מהעסקה, בתוכם רבנים ואנשי ציבור חשובים, אף שברור שחלקם כלל לא קראו את פרטי העסקה.
מה עם האיסור ההלכתי על הפקרת חלקים מארץ ישראל לידי זרים? לא קיבלנו תשובה ברורה. ההתלהבות מהריבונות החלקית השכיחה בעיה זו. מה עם החוות ששומרות על אלפי דונמים? גם לזה לא הייתה תשובה; ברור שבפועל היו מפנים אותן – הרי הן יושבות על השטח שצריך לפנות לטובת המדינה הערבית החדשה. מה היה קורה למדינת ישראל לו תוכנית זו הייתה יוצאת לפועל, ואז היה מגיע האסון הגדול של שמחת תורה אשתקד?
הנשיא הנבחר נחשב לידיד ישראל. אכן קשה לומר לידידים לא, ובכל זאת טוב טראמפ שנחשב לידיד מהאריס שעוינת את ישראל. אולם עלינו לדעת שגם אם בנושאים מסוימים יהיה לישראל קל יותר עם טראמפ, בעניין ארץ ישראל היה קשה מאוד איתו.
הנשיא הנבחר לא זנח את עסקת המאה לביתור ארץ ישראל, ולפי המסתמן בימים אלו, גם רבים מאנשי הציבור שלנו לא זנחו אותה. האם התביעה לשנות קונספציה שייכת רק לציבור מסוים? האם אין כולנו מחויבים להעמיק יותר?
ארבע שנות כהונה עומדות בפני הנשיא טראמפ. סביר להניח שהוא ירצה להיכנס לספרי ההיסטוריה, והוא ישיג זאת רק על ידי "תוכנית שלום" שאותה יבקש לכפות על מדינת ישראל. את אלו שסומכים על ארה"ב (וזה בהכרח במקום לבטוח בה'), נשאל: תארו לעצמכם את המציאות בעוד יותר מארבע שנים, כאשר טראמפ כבר לא יהיה נשיא ארה"ב. אם, חלילה, עוד עשרות אחוזים משטחי יהודה ושומרון יעברו גם הם לידי האויב, ארץ ישראל תהיה מבותרת עד כדי איום קיומי. איך ייראו החיים במקומות אלו ובמדינת ישראל בכלל?
לכן, דווקא עכשיו עלינו להתחזק ולחזק את שייכותנו לארץ ישראל על כל מרחביה. אחרת, מהר מאוד תגיע תוכנית מסוכנת, ואנו נתלהב ממנה כפי שהתלהבנו בפעם הקודמת, וחלילה נפנה עורף לארץ ישראל.
מה היה קורה לו תוכנית המאה הייתה יוצאת לפועל, ואז היה מגיע האסון הגדול של שמחת תורה אשתקד?
נראה שהמילה "ריבונות" משמשת מסך עשן למשהו שורשי יותר שאנו מחויבים אליו: לרשת את הארץ ולשבת בה. ריבונות היא פועל יוצא של ירושה וישיבה. אם אין ירושה וישיבה, לא תתכן שום מציאות של ריבונות. האם לא עדיף לחתור למציאות של חזרה לכל שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה והתיישבות בהם, ובכך לקיים את מצוות התורה וממילא להסיר את האיום הביטחוני ממקומות אלו?
ביתור ארץ ישראל תמורת ריבונות במקומות מצומצמים, מלבד היותו איסור חמור, עלול לגרום חלילה לאסון לאומי. הקב"ה בחר בנו ונתן לנו את ארץ ישראל, ואליו אנו נושאים את העיניים. שום מנהיג עוין או ידיד לא צריך להתערב בזה. מדינת ישראל צריכה להבהיר לעצמה ולאחרים שארץ ישראל על כל מרחביה לא עומדת לחלוקה לעולם. אם תרצו, כך משנים קונספציה מן השורש.
