בשלהי 1998 הצטרפתי לאבי ז"ל לפגישה סודית בבני־ברק. את המיקום המדויק אינני זוכר, אבל את האנשים שנכחו בה ובעיקר את האווירה ההיסטורית, אני לא יכול לשכוח. בפגישה נכחו הרב דוד בלוך, מהפכן חרדי והרוח החיה מאחורי הנח"ל החרדי, תא"ל במיל' יהודה דובדבני, שכיהן אז כראש אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון, ואבי יצחק דרקסלר ז"ל, חרדי וגיבור מלחמת יום הכיפורים, שהקדיש את חייו לגיוס חרדים. על הפרק: פגישה אופרטיבית לקראת הקמת גרעין נח"ל חרדי חדש.
כמה חודשים לאחר אותה פגישה הגיעו לשערי הבקו"ם עשרות בודדות של צעירים חרדים, שהיו הנחשונים לפני המחנה. את הטירונות הם עשו בבסיס פלס נח"ל בבקעה, המ"פ היה שריונר – אחי חיים, ששירת באותה תקופה בגבעתי, קיבל הזדמנות היסטורית והועבר לפקד על הפלוגה. החיילים עשו טירונות 05, והמחלקות היו קטנות מאוד ביחס למה שאנחנו מכירים, עם פער מספרי זעיר בין החיילים לאנשי הסגל. הקבוצה הנחשונית הזו קיבלה סיקור נרחב בתקשורת, והייתה באוויר תחושה של מהפכה: החרדים משתלבים בצה"ל.
זה קרה ב־1999. מאז, גדוד נצח יהודה הפך לגדוד חי"ר בחטיבת כפיר, הוקמו פלוגות חרדיות בגבעתי ובצנחנים, וגם מסלולים חרדיים בחיל האוויר, בחיל המודיעין ועוד. צה"ל השקיע הון במנהלת חרדים צבאית, ובהתאמת היחידות לבוגרי החינוך החרדי. נותר רק דבר קטן אחד: להביא חרדים לצה"ל.
בשבוע שעבר התפרסם כאן מאמרו של גדעון דוקוב, תחת הכותרת "בעולם אחר האירוע הזה היה מככב בכותרת הראשית". דוקוב לא חסך תשואות מהרגע ההיסטורי: "לראשונה בתולדות צה"ל קורמת עור וגידים חטיבה קרבית שלמה שמותאמת לחרדים, ותכלול אך ורק חיילים חרדים… מאה נחשונים מהציבור החרדי שעשויים להיכנס להיסטוריה כמי שסימנו את הדרך לאלפים נוספים מהמגזר".
הנתונים מלמדים כי רוב המשרתים "החרדים" הם כמוני – התגייסו לצה"ל לאחר שעזבו את המגזר
שר התפוצות עמיחי שיקלי הצטרף השבוע לתיאור המרגש, ובישר באולפן ערוץ 14 על משק כנפי ההיסטוריה בדמות הקמת "חטיבה חרדית חדשה בצבא ההגנה לישראל". בפאתוס אופייני הוא הוסיף: "לא היה כדבר הזה, זה הישג היסטורי". כבוד השר, שעימו שירתי בחטיבת גולני, תיאר את הצמא הגדול בחברה החרדית "להיות חלק", וציין בפני הצופים את סדר הגודל: "חטיבה זה אלפים, זה לא מאה וזה לא מאתיים".
לפי מחלקת המחקר של עמותת יוצאים לשינוי, המבוססת על נתוני צה"ל, ב־2021 התגייסו לצה"ל 1,721 צעירים המוגדרים חרדים לפי החלוקה הבאה: למסלולים המעורבים (שירות צבאי רגיל) התגייסו 947 חיילים, ולמסלולים החרדיים התגייסו 774 חיילים. אני לא יודע לומר כמה חרדים באמת התגייסו למסלול מעורב, אבל ניתן להעריך שמדובר במעטים. החרדים שכבר כן מתגייסים, משרתים לרוב ביחידות ייעודיות שנותנות להם מעטפת מתאימה. המסלול החרדי המשמעותי ביותר הוא גדוד נצח יהודה, שרוב המשרתים בו הם בני הציונות הדתית שמעדיפים שירות בחממה דתית יותר.
יש הרבה מה לומר על הנתונים הללו, אתן רק דגש קטן: ככל הנראה רוב המשרתים "החרדים" הם כמוני – שירתו בצה"ל לאחר שעזבו את המגזר החרדי, ומוגדרים חרדים לפי הנתונים של הצבא. כלומר: מאז 1999 ועד היום מספר החרדים בצה"ל, בטח ביחס לפוטנציאל שעלה, הוא עלוב. לא תהליך ולא בשורה עצומה, ובטח לא "הישג היסטורי". המספרים לא השתנו דרמטית גם אחרי טבח 7 באוקטובר, ומספר החרדים שהתגייסו לגיוס סדיר מלא בגיל 18 הוא מזערי. תנועת היציאה בשאלה היא זו שמנפקת לחרדים ותומכיהם מרווח נאה למשחק במספרים.
בהמשך המאמר דוקוב מסתייג מעט: "תהליך כזה עשוי להימשך גם כמה שנים, אבל זו דרכם של תהליכי עומק בעלי משמעות". כמה שנים עברו מהגיוס למחזור הראשון של הנח"ל החרדי ב־1999 ועד היום, וכמה שנים עוד אפשר לספר לנו על "תהליכים ארוכים"?
מי שמעוניין להבין את הסיבה לנתונים הללו, מוזמן להקשיב לחרדים. המגזר החרדי מונהג על ידי שלושה מועצות רבנים (מועצה לכל תת־מגזר). אף אחת מהמועצות הללו לא קראה לציבור להצטרף להגנת עם ישראל בארצו, גם לא אחרי 7 באוקטובר. להפך, הם פסקו שגם למי שלא לומד תורה אסור להתגייס לצה"ל. לפיכך, לא משנה כמה חטיבות מובחרות צה"ל יקים, למעט בודדים שאינם מקשיבים להנהגה הרבנית, החרדים לא מתגייסים. הם גם לא יתגייסו לצה"ל כל עוד רבניהם לא יבינו את גודל השעה, ויאמרו את המובן מאליו: אין בעת הזאת מצווה גדולה יותר מאשר "הצלת ישראל מיד צר", ולכן כל צעיר יהודי מחויב הלכתית להגיע לשערי הבקו"ם, ולדרוש להתגייס לצה"ל. זאת האמת היהודית, הערכית, המוסרית והאנושית. כל טענה כאילו צה"ל אינו מותאם לחרדים או שהצבא לא רוצה אותם היא תירוץ. במהלך יותר מ־300 ימי המילואים שעשיתי עד כה במלחמה, היו לי שלל תירוצים טובים יותר, אבל אני לא חושב שיש לי סיבה מספיק טובה לשבת בבית בעת הזאת.
השבוע קראתי כי מתוך כ־12 אלף פצועי צה"ל במלחמה הנוכחית, 1,500 נפצעו פעמיים (!). עוד פורסם ש־10% ממדריכות החי"ר החדשות הן אחיות שכולות. מדובר בנתונים קשים וגם מרגשים, המבטאים פער בלתי נתפס בין עם ישראל שמבין את גודל השעה, תורם ומתנדב, ובין מגזר שלם מתוכו שעומד מנגד.
חשוב להדגיש: החרדים הם לא הבעיה אלא הפתרון. הטענות שלי מופנות בעיקר להנהגה חסרת האחריות שלהם – הן הפוליטית והן הרבנית – שאיננה מבינה את גודל השעה, ולא הפנימה שבלעדיהם לא נצליח להחזיק את עם ישראל בארצו.
