בדיון שהתקיים בכנסת בעניין נטל ימי המילואים עדכן תא"ל שי טייב, ראש חטיבת תכנון וכוח אדם בצה"ל, כי נטל המילואים הבלתי אפשרי שמוטל כרגע על כתפי היחידות הלוחמות, אותן יחידות שנקראות שוב ושוב למשך עשרות ימים, יימשך באותו האופן שהוא מתנהל עכשיו במשך לפחות מספר שנים.
דור של אנשים שהיתה להם בו זמנית הזכות הגדולה וביש המזל להיות עם ההכשרה הצבאית המתאימה, צפויים לשרת חודשים על חודשים בשנה, לגדל מרחוק ילדים, לנהל מרחוק עסק, לנסות להחזיק באופן כלשהו בעבודה, שנים.
במובנים רבים, אותם אנשים ידרכו במקום. סטודנטים שיתקשו להמשיך את הלימודים, עסקים שגם אם לא יקרסו לא יתרחבו, שכירים שאף אחד לא יקדם, כי מי יקדם את הבחור שנעלם לכמה חודשים בשנה. ידרכו במקום לא חודש, ולא חודשיים, ולא שנה. שנים. מי שכבר נפלו מהעגלה של עולם התעסוקה יתקשו לחזור אליה – איזה מעסיק בדיוק יבחר בעובד ששירת במילואים מאות ימים וצפוי בשנים האחרונות לעוד מאות ימים? זה לא חייב להיות רשמי, ולא חייב להיות על השולחן. הדחייה תהיה מנומסת, הנימוקים יהיו מקובלים, אבל הסיבה האמיתית תהיה שאף מעסיק לא יכול לספוג אירוע כזה על פני שנים.
בינתיים המשפחות ישלמו, המילואימניקים ישלמו בבריאותם ולעיתים בחייהם, אלמנות יתאלמנו, ילדים יתייתמו, כי ככה זה במלחמה, כשבמשך כל הזמן הזה אותה הקבוצה נקראת פעם אחרי פעם, במשך שנים.
בינתיים, יש קבוצה שתמשיך לשבת בצד. פרח מוגן. האירוע לא נוגע אליהם, והם לא נוגעים אליו. הם ימשיכו לדרוש את אי-הגיוס, ימשיכו לדרוש את המשך מימון אורח חייהם, ימשיכו להשתמש במערכת הרווחה, אותה מממנים אלו שמקרבם יוצאים החיילים, כדי להמשיך ולהתנהל על חשבון הכלל, בטחונית וכלכלית, כפי שהתרגלו לעשות כבר שנים.
מדברים איתנו על כך שהגיוס החרדי יקח זמן. שמדובר בתהליכים. על התהליכים האלה אנחנו שומעים כבר עשרות שנים. בינתיים, החברה החרדית גדלה, הנטל קופץ, והמשרתים? הם ימשיכו לשרת. המשרתים לא מעוניינים לשמוע יותר על תהליכים ארוכי טווח. כפי שאמר פעם אדם חכם – בטווח הארוך כולנו מתים. כפי שמראה התקופה האחרונה, ליותר מדי אנשים זה נכון גם בטווח הקצר. למי שמשרת היום אין אפשרות להמתין את כל אותן שנים.
לו החרדים היו מעוניינים לשאת בנטל, לתת כתף, הדרך לאפשר להם את זה הייתה נמצאת. אם היה רצון, הייתה נמצאת הדרך. כל לוחם חרדי שהיה מתגייס היה חוסך עשרות ימי מילואים לכמה לוחמים. זאת המתמטיקה. אם היו מגייסים גדוד חרדי אחד בכל מחזור גיוס מאז הטבח בשמחת תורה אשתקד, הייתה היום בצה"ל חטיבה נוספת לוחמת, והנטל על המילואימניקים כולם היה יורד באופן מורגש. זה לא בשמיים, אם הם היו רוצים, וזאת הייתה התחלה שאפשר לקבל. אבל הם לא רוצים. מבחינתם, שנת תשפ"ד הייתה שנה ככל השנים.
מדברים איתנו על ברית פוליטית. מספרים לנו על הזדמנויות שהימין יוכל להשיג בתקופה הקרובה עם חילופי השלטון בארה"ב ועם הצעדים שנעשים במשרד הביטחון. אכן, דילמה פוליטית מורכבת. שיתכבדו הפוליטיקאים וימצאו איך לפתור את הבעיה הפוליטית. לנו, למי שנושאים בנטל, מי ששומעים שהנשיאה בנטל היא עובדת קבע בחייהם בשנים הקרובות, אין את הזמן לבזבז ולא עלינו החובה לפתור לקואליציה את הקושי. אנחנו לא יכולים להמשיך לשלם בעוד ועוד שנים.
