הליך חילופי השלטון האמריקני הוא מן המוזרים בעולם. בבריטניה ראש ממשלה שהפסיד בבחירות עף מדאונינג 10 כבר למחרת. אצלנו הוא ממשיך לכהן עד להשבעת יורשו, אבל דרגות החופש שלו מקוצצות מיד דרמטית. בארצות הברית, לעומת זאת, הנשיא נשאר נשיא לכל דבר ועניין חודשיים וחצי לאחר שהוא מודח על ידי אזרחיו. בתקופה הזו הוא יכול להכריז מלחמת עולם על רוסיה או לפתוח במבצע נקם נרחב נגד שנואי נפשו מעבר לים – המתנחלים, במקרה של ממשל ביידן.
קצת יותר מ־60 יום לפני שהנשיא היוצא פורש לגמלאות, יחד עם שאר בכירי ממשלו, הוא נקט בצעד ענישה קיצוני נגד התנועה המיישבת הגדולה ביותר בישראל של המאה ה־21, אמנה. הצעד הזה כבר לא יקדם במאומה את הגשמת ההזיה הדמוקרטית על חלוקת הארץ בין ישראל לפלסטין, כי בזכות אמנה כבר מאוחר מדי לחלק, אבל לזמן מה יצליח להכאיב לתנועה, וזו הרי התכלית היחידה של הכרזת העיצומים עליה. ביידן ובלינקן, כמו ברק אובמה בשעתו, פורקים על ההתנחלויות את תסכוליהם המדיניים. אובמה לא הטיל וטו על החלטה אנטי־ישראלית במועצת הביטחון רגע לפני פרישתו, ביידן מטיל עיצומים.
בתקופת כהונת טראמפ הקודמת הוכרז בוושינגטון שההתנחלויות אינן עוד בלתי חוקיות. ממשל ביידן לא ביטל משפטית את ההכרזה הזו. הכרזת העיצומים שלו השבוע נטפלת בעיקר לסיוע שאמנה מושיטה כביכול לכמה חוות "שמתוכן יצאו מתנחלים שפעלו באלימות", כאילו שאמנה אכן מעודדת מעשי אלימות. ההכרזה נחתמת במשפט מתחסד, חסר שחר: "המטרה הסופית של העיצומים היא לא להעניש, אלא להביא לשינוי חיובי בהתנהגות".
עד כמה שאני מכיר את בכירי אמנה, הם לא ישנו את התנהגותם בלחץ העיצומים, ימשיכו לבנות את הארץ, ולגאול אותה מסכנת נסיגות. מנהיג הרוב הרפובליקני החדש בסנאט, ג'ון ת'ון, הבטיח ביום שלישי לישראל ש"התגבורת בדרך", והתכוון גם לצעדי ביטול של מעללי הממשל היוצא נגד ישראל. מסכת הקשרים שנרקמה בשנים האחרונות בין בכירים אמריקנים לבכירים ביו"ש, כמו ישראל גנץ ויוסי דגן, ודאי תופעל כדי לזרז את ביטול העיצומים המרושעים נגד אמנה וגורמי התיישבות אחרים. התקווה לביטול מהיר שלהם היא גם ההסבר לשתיקה של הממשלה השבוע באותו עניין. עד לטקס ההשבעה של טראמפ ב־20 בינואר, כ' בטבת, ממשל ביידן מסוגל להתנכל עוד יותר לישראל, ובירושלים מעדיפים לחסוך תחמושת. עברנו את אובמה, נעבור גם את ביידן, חושבים שם.
