המו"מ בין ישראל ללבנון נע השבוע בין "כן אבל" ובין "לרבע את המעגל". ה"כן אבל" מגיע מצד חיזבאללה, המיוצג על ידי יו"ר הפרלמנט הלבנוני נביה ברי, בשורה ארוכה של סעיפים. למשל זהות החיילים שירכיבו את כוח יוניפי"ל העתידי; חיזבאללה העביר השבוע את המסר שלא יסכים לחיילים מבריטניה או מגרמניה. לעומת זאת היה דיבור על חיילים ממדינות ערביות, ככל הנראה מצרים או ירדנים. זוהי דוגמה קלילה ופתירה יחסית, לעומת סוגיות מורכבות יותר. אחת מהן היא הגדרת המושג "הפרה" ביחס להסכם. יש הפרות בוטות, יש הפרות גבוליות ויש הפרות זוחלות. בכולן תצטרך לטפל ועדת פיקוח על ההסכם, שהפרמטרים שלה נדונים כעת.
גישת "לרבע את המעגל" מיוצגת בדרישה הפומבית הישראלית לחופש פעולה צבאי בלבנון במקרה של הפרת ההסכם. הדרישה הזו הכוללת הסכמה להגיב לא רק בדרום לבנון אלא בכל שטח המדינה, גם אם ההפרה היא של גוף מקומי שאינו חיזבאללה או גוף זר, וגם אם לצורך העניין מדובר באיראן.
בשורה התחתונה, דרישה ישראלית להסכמה לבנונית לפגיעה בריבונותה היא דרישה בלתי אפשרית בעליל. שום ממשלה ריבונית ושום פרלמנט לא יסכימו לדרישה כזו. ואכן, יו"ר הפרלמנט הלבנוני נביה ברי הכחיש כי ההצעה הישראלית־אמריקנית שהתקבלה כוללת חופש פעולה צה"לי בלבנון. "בממשל ביידן יודעים שזה לא מתקבל ולא נוכל לדון בכך, איננו יכולים לקבל שום הפרה של ריבונותנו", הבהיר. בקיצור: צבר פערים שאינו מזמין אופטימיות יתרה.
אך ראו זה פלא, למרות הפערים, האווירה השבוע הייתה חיובית. בניגוד לסבב הקודם, הפעם האמריקנים העבירו מראש את המסר שהוכשטיין יגיע אך ורק אם יהיה אופק ממשי להתקדמות. ואכן, עם נחיתתו של השליח האמריקני ביום שלישי בלבנון, הורגש סוג של מומנטום באוויר. הוא נפגש עם ראש ממשלת לבנון נג'יב מיקאתי, שמבחינתו הפסקת אש וטיפול בבעיית העקורים הם שני הדברים החשובים ביותר כרגע; עם יו"ר הפרלמנט הלבנוני ברי, שבפועל מייצג את האינטרסים של חיזבאללה; ועם רמטכ"ל צבא לבנון, הגנרל ג'וזף עאון, שאמור ליישם בפועל את ההסכם בשטח.
במסיבת העיתונאים שקיים הוכשטיין עם צאתו מהמפגש עם ברי, המסר העיקרי היה אופטימיות מדודה, או מה שהוא כינה "צמצום פערים". בתמונות מהגעתו לארמון הנשיאות אפשר היה לראות הפעם יותר חיוכים בהשוואה לפעם הקודמת, אפילו לחוש סוג של ציפייה באוויר. "הפגישה הייתה חיובית ומועילה מאוד", אמר, "הפתרון הפך קרוב יותר, ויש עכשיו חלון הזדמנויות אמיתי לסיים את המאבק. זהו זמן לקבלת החלטות".
במקביל למסרים הפומביים, במהלך שהותו של הוכשטיין בלבנון עברו עדכונים לצד הישראלי, לקראת הגעתו לירושלים. ואולם מלכתחילה היה ברור שהדבר שעליו יקום או ייפול ההסכם הוא התנאי הישראלי לחופש פעולה צבאי בלבנון. כל הזמן הזה שיגר חיזבאללה רקטות לכיוון ישראל, תוך שהוא הולך ומגדיל את טווח השיגור, כולל טיל בליסטי שהגיע עד לפאתי רמת־גן ובני־ברק. צה"ל מצידו לא הפסיק לרגע את מלאכת ניקוי השטח בדרום לבנון, כולל הכפר תיבנין שבו נולד נביה ברי. יו"ר הפרלמנט הלבנוני הגיב מצידו: "נראה שנתניהו מאמין שכשהוא רוצה ויתור ממישהו הוא צריך לפעול בקשיחות. אבל נראה שהוא לא יודע עם מי יש לו עסק".
אז איך אמורים להיראות עקרונות ההסדרה שסוכמו בין ישראל לארה"ב, כפי שהועברו על ידי השליח הוכשטיין ללבנון?
- צה"ל ייסוג בצורה מדורגת מהאזורים שאליהם נכנס, במקביל לכניסת צבא לבנון לאזור. נכון לעכשיו, לוחות הזמנים רחוקים מלהיות ברורים. אחד מתאריכי היעד הוא 20 בינואר, עם כניסתו של הממשל האמריקני החדש. כפי שהדברים נראים כרגע, בשלב הראשון ייכנסו לשטח 5,000 חיילים של צבא לבנון. הצבא הלבנוני יהיה הגוף היחיד המורשה לפעול צבאית בשטח, ויוטל עליו לבצע סריקות כדי לוודא שאין בדרום לבנון נשק מחוץ לשליטתו. במקביל, גם כוח יוניפי"ל יתוגבר.
- תוקם ועדת פיקוח על יישום החלטה 1701 של האו"ם, בראשה יעמוד גנרל אמריקני ויהיה חבר בה גם גנרל צרפתי (כזכור, צרפת שלטה בעבר בלבנון ויש לה ערוצים פתוחים לחיזבאללה), ויהיו נציגים של מצרים, ירדן ואיחוד האמירויות. ישראל תוכל לפעול צבאית בשטח לבנון אם ועדת הפיקוח תנסה לפתור הפרה ולא תצליח.
- במקביל, על פי טיוטת הפסקת האש ובהתאם להחלטה 1701, על חיזבאללה לצאת מכל השטח שמדרום לנהר הליטני, וייאסר עליו לפעול בשטח זה.
על פי העיתון הלבנוני "נידא אל־וטן", הידוע במקורותיו המשובחים, זכות ההתערבות הצבאית של ישראל במקרה של הפרה לא פתורה – אינה פתוחה לדיון. כך גם לגבי תשתיותיו הצבאיות של חיזבאללה. אלו יפורקו גם מצפון לנהר הליטני וגם מדרום לו. צה"ל יפעל במקרה הצורך לא רק בדרום לבנון אלא בכל שטחה, בין שמדובר בחיזבאללה, בגוף מקומי אחר או באיראן. כאמור, יישומם של התנאים הללו אינו נתון למו"מ. או שיוסכם עליהם במסגרת המגעים, או שהם ייושמו בכוח כפי שצה"ל פועל בלבנון מאז ספטמבר.
מחכים לטראמפ
את המסגרת הנוקשה הזו, שהועברה השבוע ללבנונים, אמור להמתיק סעיף נוסף, שכרגע לא ברור אם הוא אכן חלק מהחבילה. על פי ערוץ אל־ערבייה, בתום 60 יום מתחילת הפסקת האש אמורה להתחדש פעילותה של "הוועדה המשולשת", הכוללת את לבנון, ישראל וכוח יוניפי"ל, שתדון ב־13 נקודות הגבול היבשתי השנויות במחלוקת בין ישראל ללבנון. עד כה סירבה ישראל אפילו לדון בעניין; כאשר פורסם השבוע ב"כאן חדשות" הדיווח מאל־ערבייה, הגיבה השרה אורית סטרוק בשתי מילים: "לא יקרה". התגובה הזאת אולי מקדימה את המאוחר, כי גם אם ההסכם בין ישראל ללבנון יבשיל, לא רק הממשלה תצטרך לאשר אותו, ודי לחכימא. כזכור, כאשר "ממשלת השינוי" אשררה את הסכם הגבול הימי עם לבנון בלי להעביר אותו בכנסת, התנגדה אז האופוזיציה – שהיום בשלטון – בטענה שהסכם כזה חייב לקבל את אישור הכנסת. כיצד ינהגו הפעם? שאלה מצוינת. עוד נכונו עלילות. וזה בוודאי נכון גם לצד הלבנוני.
כדי שהסכם בין ישראל ללבנון לא יקרוס במהרה, יהיה צורך לאטום להברחת נשק את הגבול בין סוריה ללבנון ולפקח על הנמלים, ולהזמין גם את הרוסים להשפיע על אסד
רמת המורכבות של ההסכם, אם יקרום עור וגידים, גבוהה עוד יותר מכיוון שיש לו שושבינים נוספים – איראן וסוריה. בסוף השבוע שקדם לביקורו של הוכשטיין נחת בביירות לאחר סיבוב בדמשק עלי לאריג'אני, יו"ר הפרלמנט האיראני. מעבר לשמועות שהוא הביא עימו 150 מיליון דולר במזומן לחיזבאללה, לאריג'אני נפגש עם נביה ברי כדי לדון בהסכם הפסקת האש בלבנון. זה היה ביקור תחזוקה חשוב מבחינת חיזבאללה. האורח הדגיש כי איראן תתמוך בכל החלטה שתתקבל על ידי "ההתנגדות" וממשלת לבנון. "חיזבאללה היא תנועה איתנה ורציונלית, ואנו נתמוך בהתנגדות בכל הנסיבות", אמר.
כדי שהסכם בין ישראל ללבנון לא יקרוס במהרה, יהיה צורך לאטום להברחות נשק את הגבול בין סוריה ללבנון, ולפקח על הנמלים. זו משימה מורכבת, אם לא בלתי אפשרית. כדי להאט את התהליך ולפקח עליו בדרך כלשהי יהיה צורך להזמין גם את הרוסים, כדי שיפעילו את השפעתם בסוריה על בשאר אל־אסד. משימה לא פשוטה כלל ועיקר.
חלק גדול מהתקוות להסדרה תלוי במידה רבה ב"אפקט טראמפ". האם האפקט הזה יחזיק מעמד בזמן שהמתח בין רוסיה לארה"ב הולך ומחריף על רקע המלחמה באוקראינה? בזמן שפה עסוקים בחיזבאללה ובלבנון, באירופה צפים פחדים מפני מלחמת עולם שלישית. גם שם, כולם מחכים לטראמפ. חלק ניכר מהמילים שלא נאמרו עדיין בקשר ללבנון נובע מהתקווה שבניגוד לעזה, לבנון נחשבת כנראה לעסקה טובה. מדינה בת שיקום, שצפוי להניב רווחים נאים. לכן, לא רק האמריקנים אלא גם הצרפתים, הקטארים ואחרים מוכנים להשקיע בה מאמצים גדולים. ישראל תצטרך לדעת למקסם את הפוטנציאל הזה כדי שלבנון תחזור להיות מדינה ריבונית, וחיזבאללה – שכנראה לא ייעלם – יהפוך לגוף תחת שליטה.
זה יהיה מאוד לא פשוט, בין השאר משום שבתוך הפתרונות המוצעים כבר נמצאים המלכודים. צבא לבנון למשל, שחלק לא מבוטל מהמשרתים בו מזדהים עם חיזבאללה, ואגף המודיעין שלו נחשב לנשלט על ידי חיזבאללה. את המשכורות של קציני הצבא הלבנוני משלמת קטאר, שכבר מזמן לוטשת עיניים ללבנון. בקיצור, לבנון תעסיק אותנו עוד הרבה מאוד זמן, ומהיבטים לא צפויים.
